בנסיבות אלה, קבע בימ"ש קמא כי מתקיימת אף עילת מעצר, חרף העידר עבר פלילי, נוכח חומרת עבירת הרכוש שבוצעה והיותו של העורר תושב האיזור, תוך הפניה לפסיקה בה הורו בתי המשפט על מעצרם של משיבים בנסיבות דומות, והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.
עיון בתיק החקירה מעלה כי מדובר בתשתית ראייתית חלשה מאוד, שאינה מגיעה כדי רף ראייתי לכאורי הנידרש בשלב זה, לא כל שכן, המצדיק מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
למותר לציין כי העובדה לפיה מהתיק הנוסף בו נחקר בפברואר 2017 , בגין עבירות שב"ח ותקיפת שוטרים, עולה כי מדובר בשהייה בלתי חוקית כשנה קודם למועד חקירתו בתיק הנוכחי (ינואר 2018), ולא 8-9 חודשים כגירסתו הנ"ל של העורר –אין בה כדי לשמש לחובתו, שכן מדובר טעות סבירה ומינורית בחישוב הזמנים, ואינה רלוואנטית לעניין התשתית הראייתית בתיק דנן.
זה המקום לציין כי יש טעם של ממש בטענה ב"כ העורר לפיה האישומים כנגדו בגין התפרצות גניבה ושהייה בלתי חוקית- הא בהא תליא, שאם לא התפרץ –לא שהה, ועל כן קיימת חולשה ראייתית ממשית לגבי כל המיוחס לו.
לאור כל האמור, הרי שדין הערר להיתקבל נוכח קיומה של חולשה ממשית בתשתית הראייתית הלכאורית בתיק, בלשון המעטה, באופן המשליך על סוגיית המשך מעצרו של העורר.
...
לאור כל האמור יש לדחות את הערר.
בבש"פ 10028/03 פטריק אלקריף נ' מדינת ישראל , נ"ח (2) 577 עמד על כך בימ"ש העליון בקובעו כלדקמן-
"הלכה פסוקה היא כי מציאת טביעת אצבע במקום העבירה או על חפץ שבו נעברה עבירה, שלא ניתן הסבר סביר להימצאותה שם, היא ראיה שמשקלה רב ויש בה כדי לבסס הרשעה כראיה יחידה, וממילא כדי לשמש ראיה לכאורה לצורך מעצר עד תום ההליכים... עם זאת, יש חשיבות רבה לשאלה מה טיבו של החפץ שעליו נמצאו טביעות האצבע, משום שלפיו נקבעת עוצמת הזיקה בין הנאשם לבין מעשה העבירה. קביעת זיקה זאת היא, ביסודה, ענין של מסקנה הנובעת מהגיון ומשכל ישר. על כגון דא נאמר כי:
זה המקום לציין כי יש טעם של ממש בטענה ב"כ העורר לפיה האישומים כנגדו בגין התפרצות גניבה ושהייה בלתי חוקית- הא בהא תליא, שאם לא התפרץ –לא שהה, ועל כן קיימת חולשה ראייתית ממשית לגבי כל המיוחס לו.
לאור כל האמור, הרי שדין הערר להתקבל נוכח קיומה של חולשה ממשית בתשתית הראייתית הלכאורית בתיק, בלשון המעטה, באופן המשליך על סוגיית המשך מעצרו של העורר.
