ערר על מעצר עד תום הליכים בגין קשירת קשר לגניבה באמצעות מחשבים

כתב האישום נגד המשיבים הוגש כתב אישום, המחזיק עשרה אישומים, ממנו עולה כי במהלך שנת 2014 או בסמוך לכך, הם קשרו קשר לשם הונאת חברות צרפתיות באופן מתוחכם ושיטתי, באמצעות איסוף מידע פינאנסי על אודות החברות, זיוף מסמכים, ופנייה מהארץ אל החברות בצרפת, בדרישה להעברת כספים בהיקפים של מאות אלפי אירו.

נוסף על הדברים האלה, נטען בכתב האישום כי לאור חשדם של המשיבים מפני חקירה משטרתית המתנהלת נגדם, הם השליכו מסמכים ומחקו תכנים ממוחשבים, בכוונה למנוע את השמוש בהם כראיה בהליך משפטי.

ביום 29.6.2015, לאחר שהוגשו תסקירי המעצר, החליט בית המשפט המחוזי להורות על מעצרם של המשיבים, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

עוד נטען, כי קיים בעיניינם של המשיבים חשש ממשי מפני המלטות מאימת הדין, אשר נתמך בכך שהם בעלי חשבונות בנק ברחבי ארופה, "ובהם עשרות מיליוני דולרים", ובעובדה שנתפס בעבר דרכון בריטי שנגנב או אבד, ברשותו של המשיב 1.

מסקנה זו, תמך עו"ד חימי, בדברים שנקבעו בהחלטה בערר, ובפראפרזות הרבות אשר הוכנו במסגרת עניינם של המשיבים, בהן "לא הוזכר שמו של המשיב 1". לשיטתו של עו"ד חימי, אין כל חשש כי המשיב 1 יצליח למלט עצמו מאימת הדין, באשר, עם מעצרו, עוּקל כלל רכושו, על-ידי המדינה.

...

על רקע זה, טען עו"ד שוויצר כי, נכון לעת הזו, "הכף עומדת באופן מובהק להמשך מעצרם של השניים". לטענת המשיב 1, אין מקום להיעתר לבקשה להאריך את מעצרו פעם נוספת.

בנוגע לטענת המשיב 1, לפיה הוא לא נטל חלק מהותי בביצוע המעשים, אין בידי לקבלה.

על יסוד הנימוקים המפורטים לעיל, דין הבקשה להתקבל.

הנני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 15.11.2015, או עד למתן פסק דין בעניינם בת"פ 33346-02-15, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

בהחלטה מיום 21.3.2019 פורטו עובדות האישום כלהלן: "משיבים 1 ו-2 קשרו קשר להתפרץ לדירת מגורים ברחוב שמשון מס' 10 בירושלים, כדי לגנוב מתוכה סכום כסף גדול שלהבנת המשיב 1 הוחזק בה. לאחר מכן הורחב הקשר וכלל גם את משיב 3. לאחר שסיירו בסביבת הדירה ותכננו את הפריצה לתוכה, שתפו המשיבים שלושה אנשים נוספים שזהותם אינה ידועה (להלן: הנוספים), על מנת שיבצעו את הפריצה. ביום 10.2.2019 בסמוך לשעה 03:00 הגיעו שלושת המשיבים, כשעמם שלושת הנוספים, לרחוב שמשון בירושלים כדי לבצע את הפריצה. בעוד המשיבים ממתינים במכוניותיהם בקירבת מקום, ניכנסו הנוספים לבניין מס' 10, פרצו לאחת הדירות, ומשהתברר כי נמצא בה אדם, העירו אותו משנתו ודרשו ממנו למסור להם את כספו, תוך שהם מפליאים בו את מכותיהם. בכתב האישום נטען כי 'השלושה הכו את המתלונן במשך דקות ארוכות באמצעות אגרופים ומקלות כאשר אחד מהם אוחז בידיו, אחד ברגליו ונוסף מכה אותו בראשו'. בעת שהותם בדירה ניהלו השלושה שיחה עם שלושת המשיבים, אשר המתינו להם במכוניותיהם מחוץ לבניין, ועדכנו אותם על הנעשה בדירה – לרבות על דבר הימצאות המתלונן בדירה וקיבלו הנחיות מהמשיבים.

השלושה עזבו את הדירה לאחר שהמתלונן מסר להם כ- 500 לירות שטרלינג, שני מחשבים וטלפון נייד.

שירות המבחן ממליץ להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, זאת בשל הקשיים האמורים וכן בשל קושי של אחיותיו לפקח עליו, האחות אריאלה – בשל מחלתה; והאחות חגית בשל יכולתה לפקח עליו בימים שני, שישי ושבת בלבד.

ביצוע החלטה זו יעוכב עד יום 4.3.2020 בשעה 12:00, על מנת שעד מועד זה תוכל המבקשת לשקול הגשת ערר לבית המשפט העליון.

...

דין הבקשה להתקבל בחלקה.

בנסיבות אלה יש לקבל את הבקשה בחלקה, באופן שעד תום ההליכים יימצא המשיב בפיקוח אלקטרוני, בפיקוחן של אחותו ובת זוגו, שאושרו לשם כך על ידי בית המשפט, זאת אף שמידת התאמתן של מפקחות אלה לתפקידן אינה אופטימלית.

לפניי שני עררים, שהדיון בהם אוחד, על החלטות בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' גבאי ריכטר), בגדרן הורה על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

עוד באותן הנסיבות גרמו הנאשמים בצוותא חדא היזק לרכוש בזדון, בכך ששברו את החלון האחורי השמאלי ברכב וכן גרמו לנזק למחשב הרכב בשווי כולל של 10,000 ₪.

אישום מס' 3 באישום זה נאמר, כי בין התאריכים 22.6.18 בשעות הצהריים, לבין 23.6.18 בשעה 8:30 בבוקר, או בסמוך לכך, ברחוב נהגי היפרדות בשכונת הגבעה הצרפתית ירושלים, הנאשמים בצוותא חדא, ביחד עם עוד שניים שזהותם אינה ידועה במדויק למאשימה (להלן: "החבורה"), קשרו קשר לגניבת מכוניות מסוג מזדה וכן גנבו רכב מסוג מזדה 2 מ.ר 86-904-54 השייך למר משה קוריאט.

בהחלטה מיום 10.10.18, לאחר עיון בתסקירים של שירות המבחן ושמיעת המפקחים המוצעים, קבע בית משפט קמא, כי בעוד שהתרשם לחיוב מהמפקחים שהוצעו על ידי העוררים 1 ו-2, הרי תסקירי שירות המבחן אוששו את סברתו כי יש קושי משמעותי לתת אמון בהם, ולפיכך הגיע למסקנה כי אין בחלופות המעצר המוצעות ואף בחלופות אחרות, להתגבר על חוסר האמון שיש לו בהם, וגם הפקדות כספיות גבוהות לא יגשרו על הפער, ולפיכך דחה את הצעתם להשתחרר לחלופת מעצר.

ככל שמלין ב"כ העוררים על כך שהמצלמות ממקומות החניה של הרכבים לא נתפסו, ונענה כי לא היו מצלמות כאלה, או מה הדבר שהעלה את החשד של השוטרים שהיו בניידת הסמויה בדבר אופן נסיעת הרכבים, או כיצד מתקשר איכון מקומם של הטלפונים הניידים שברשות העוררים עם המקומות מהם נגנבו הרכבים, כולל בבית החולים "הדסה", שם ביקר העורר את אמו המאושפזת, כטענתו - אלו טענות שיוכל להעלותן, אם ימצא לנכון, בטיעוניו בתיק העקרי.

...

בבש"פ 6573/13 מדינת ישראל נ' אביתר (10.10.2013) נאמר: "מצוות המחוקק היא, כי על בית המשפט להידרש לשאלה אם ניתן להשיג את מטרת המעצר, 'בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה' (סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים). לצורך בחינת התכנותה של חלופת מעצר, עמדה הפסיקה של הזיקה הקיימת בין עוצמת הראיות לבין חלופת המעצר, ומדובר במעין 'מקבילית כוחות', 'בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת ההגבלה על חירותו של הנאשם' [...] בא בעת, קיימת גם זיקה בין עוצמת הראיות לבין עוצמת עילת המעצר, כך שגם כאשר מדובר בראיות לכאורה שעוצמתן אינה גבוהה, אך עילת המעצר היא עוצמתית, ניתן להגיע למסקנה כי אין לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר". בבש"פ 8389/15 אבו כאטר נ' מדינת ישראל (27.12.15) אמר כב' השופט ס' ג'ובראן כך: " כידוע, שחרור לחלופת מעצר תלוי, בין השאר, ביכולת לתת אמון בנאשם – כאשר זו מוסקת מעברו, מהתנהגותו במהלך האירועים מושאי כתב האישום ומנסיבותיו הפרטניות של המקרה (ראו: בש"פ 7129/15 מדינת ישראל נ' גפני, פסקה 20 (28.10.2015); בש"פ 6056/14 נחמן נ' מדינת ישראל, פסקה 32 (23.9.2014)). במקרה שלפניי, בית המשפט המחוזי מצא כי לא ניתן לתת אמון בעורר, וזאת נוכח מהות העבירות, תחכומן, היקפן והתקופה הממושכת בה בוצעו, ולנוכח עברו הפלילי. אמנם שירות המבחן בא בהמלצה חיובית לגבי האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אולם כידוע, המלצת שירות המבחן הינה המלצה בלבד, ואין בית המשפט כבול בה (ראו: בש"פ 5727/15 חוטה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (30.8.2015); בש"פ 475/13 סורוקה נ' מדינת ישראל (20.1.2013)). כפי שפירטתי לעיל, נימוקיו של בית המשפט המחוזי שלא לקבל את המלצת שירות המבחן מקובלים עליי." דברים אחרונים אלו יפים לענייננו.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין שני העררים להידחות.

על יסוד כל האמור לעיל, שני העררים – עמ"ת 25320-11-18 ו – עמ"ת 25949-11-18 – נדחים, והעוררים יוותרו במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו עמ"ת 9687-11-14 מדינת ישראל נ' דנינו(עציר) תיק חצוני: בפני כב' השופט ציון קאפח עוררים מדינת ישראל- ע"י ב"כ עו"ד לילי קצב משיב אבי דנינו (עציר)- ע"י ב"כ עו"ד משה סוחמי החלטה

הפרקליט הנכבד חתם טיעוניו בכך שתנאי השיחרור, כפי שנקבעו על ידי בית משפט קמא, ובהם נתוק מטלפון, מחשב ופקוח אנושי ואלקטרוני, יפיגו מסוכנות המשיב.

למשיב שלל הרשעות קודמות, החל משנת 1994, בגין קשירת קשר לבצוע פשע, שוד, עבירות גניבה, התפרצות לדירה, זיוף ועוד, אז נדון ל-6 חודשי מאסר.

אשר על כן, אני מורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

...

לפי שלסנקציות המשפטיות שהוטלו עליו בעבר אין השפעה ממתנת ומרתיעה עבורו, הגיעה קצינת המבחן למסקנה כי קיים סיכון להישנות ביצוע העבירות.

לצערי, אני סבור כי באשר לאומדן מסוכנות המשיב די ללמוד מהרשעותיו הקודמות ומהתנהלותו עד עתה.

אשר על כן, אני מורה על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

נבקש להתייחס היום לעילת המעצר – עסקינן בבחור בן 20, נעדר הרשעות קודמות, מפנה את בית המשפט לעבודות ולא לחלק הכללי, אותה קשירות הקשר בוצעה בין שני האחרים ולא מול המשיב עצמו, המשיב נהג ברכב הגנוב ונעצר על יד המחסום, הוא ניסה לברוח מהשוטרים ונעצר.

מפנה להחלטת כב' השופט מזרחי מ 13.8.15 שם דובר על משיב שגנב אוטובוס ושוחרר ביום הגשת כתב האישום למעצר בית מלא – תיק של אותה יחידה, יחידת לה"ב לא הוגש ערר על ההחלטה.

כמו כן, נטען כי במסגרת הקשר ולשם קדומו, ניכנס הנאשם לרכב הפג'ו כאשר חלון תא הנהג ומנגנון ההנעה שבורים, מחשב הרכב מנותק ובמקומו חובר מחשב רכב חלופי והחל לנהוג בו לכיוון מחסום 407 אחר הרכב המוביל, אשר בו נהג אחר עמו לכאורה נקשר הקשר.

בהמשך יצא הנאשם מן הרכב, החל במרוצה רגלית וכשנתפס על ידי השוטרים היתפרע והתנגד למעצרו עד אשר הצליחו השוטרים להשתלט עליו ולאזקו.

בנוסף ציינה כי מדובר במשיב שאין לו עבר פלילי אולם השילוב בין עילות המעצר לבין נסיבות הארוע מחייב להורות על מעצרו עד תום ההליכים וציינה כי נראה שמדובר במשיב שאין מורא הדין עליו והוא נכון לעשות הכל על מנת למלט עצמו מן המעצר גם במחיר סיכון המשתמשים בדרך.

...

אני סבורה לאור כל האמור, כי יש מקום בטרם מתן החלטה בעניינו, ששירות המבחן יבחן אם חלופת המעצר המוצעת בפיקוח הורי המשיב, יש בה כדי לאיין את מסוכנותו הלכאורית של המשיב.

ומשכך, בשלב זה אני מורה על מעצרו עד להחלטה אחרת.

אני מורה לשירות המבחן ליתן תסקיר בעניינו של המשיב, התסקיר יוגש עד ליום 28.8.2016.