ערר על מעצר עד תום ההליכים של קטין בלתי מורשה

ביום 05.06.18 נתפס המבקש בכף כשהוא חשוד בנהיגה ברכב בהיותו בלתי מורשה לנהיגה מאחר ומעולם לא הוציא רישיון נהיגה כחוק.

בע"ח 34728-08-10 יוחנן יעקב נ' מ"י, בהחלטת כב' הש' יהודית שבח, במקרה של נהג משאית הנחשד בנהיגה תחת השפעת סמים, כשלחובתו עבר פלילי ושימוש חוזר בסמים, קבע ביהמ"ש:- " השאלה האם ניתן לסמוך על העורר כי יקיים את החלטת ביהמ"ש וימנע כליל מנהיגה, בשים לב לעובדה כי הוא מתפרנס מעבודתו כנהג חלוקה." ביהמ"ש לאחר שבחן את נסיבותיו האישיות של העורר הגיע לכלל מסקנה כי ניתן לתת אמון כאמור והעורר שוחרר ממעצר הבית בערבויות ובפסילת רישיונו עד תום ההליכים.

המשיב אב ל- 4 ילדים קטינים.

...

אני סבור כי ניתן להפחית את הסיכון ע"י פסילת רישיון הנהיגה של המבקש, פיקוח מתאים, וערבויות נוספות במצטבר לערובות הקיימות.

סיכום והחלטה: לאור כל האמור, אני מורה כדלקמן: המבקש ישהה במעצר בית באותו מקום בו הוא שוהה כעת ובפיקוח שנקבע בהחלטה הקודמת, פרט לשעות בהן אתיר יציאתו לעבודה, כמפורט להלן.

החלטתי תכנס לתוקף רק לאחר הפקדת הערובה במזומן על ידי המבקש, חתימתו על הערבות וכן חתימת המפקח על ערבות צד ג', הכל כמפורט בסעיף 2 להחלטה.

על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 27.10.21 סמוך לשעה 14:16 נהג המבקש רכב מסחרי מסוג מיצובישי בדרך הנדיב סמוך לבית חולים שוהם בפרדס חנה או בסמוך לכך, כשהוא בפסילה שניתנה לו בנוכחותו ובנוכחות סנגורו בתיק מספר 7567-12-19 בית משפט לתעבורה בחדרה, ביום 13.7.21, למשך 24 חודשים; ובאותו מעמד נהג המבקש ברכב כשהוא בלתי מורשה לנהיגה-מעולם לא הוציא רישיון נהיגה; וללא ביטוח המכסה נהיגתו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים נגדו.

בעיניינו של המבקש הסכים ב"כ המבקש לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ולקבלת תסקיר מעצר (כך בדיון מיום 9.11.21); ובתסקיר המעצר מיום 8.12.21 קבע שירות המבחן כי קיים סיכון להמשך היתנהגות פורצת גבול בתחום התעבורתי; וכי במסגרת חלופת מעצר הדוקה ופקוח סמכותי רציף והדוק ניתן יהיה להפחית את הסיכון להמשך מעורבות שולית בעבירות תעבורה; ולאחר ששרות המבחן בחן את המפקחים המוצעים (אישתו, אחיו וגיסו של המבקש), שירות המבחן המליץ על מעצרו של המבקש בתנאי פקוח אלקטרוני בפקוח, תוך הטלת צו פקוח מעצרים; וב"כ המבקש הסכים להמלצת שירות המבחן.

בכל הנוגע לפגיעה בשיקומו של המבקש – אפנה לאמור בבש"פ 4434/06 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 13.06.2006) לעניין זה, ששם אף דובר בנאשם שהנו קטין בן כ17.5- "אכן, למעצרו של העורר תהיינה השלכות מבחינת ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות. אולם יש לזכור כי הוא הביא השלכות אלה על עצמו כאשר בחר, לכאורה, לנהוג כפי שנהג. ראוי כי העורר, אשר מצוי על סף הבגירות, ישא באחריות מלאה למעשים שעשה ולבחירות שבחר. ברי, כי בהחלטה זו אין כדי לאיין את האפשרות לסייע לו להשתקם בהמשך הדרך: הערכאה המבררת את האישומים התלויים ועומדים נגדו, אם תמצא לנכון להרשיעו, תוכל, כמובן, להביא שיקולים מעין אלה בחשבון גזר הדין." ונפסק עוד כי "גם אם – כטענת המבקש – פועל יוצא של דחיית הבקשה להקלה בתנאי מעצר הבית הוא הפסקת עבודות השרות וריצוי יתרת העונש במאסר, מה שכמובן איני מביע כל דיעה לגביו והוא תלוי בהחלטות ובנסיבות שמחוץ לתיק זה, אין למבקש להלין בעיניין זה אלא על עצמו." (בש"פ 1782/13 ראני חלייחל נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.03.2013) הנ"ל).

...

לעניין זה יצוין, כי המבקש אמנם כפר בהליך העיקרי, אך בענייננו, בהחלטה מיום 9.11.21 קבע כב' השופט אחטר, כי "ב"כ המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה כך גם עילת מעצר ולאחר שאני עיינתי בתיק החקירה הגעתי למסקנה שאכן בעניינו של המשיב מתקיימות ראיות לכאורה במידה הנדרשת לצד קיומה של עילת מעצר המלמדת על מסוכנות המשיב, מסוכנות הכרוכה בנהיגתו."; וגם בדיון היום חזר וטען ב"כ המבקש כי ישנן ראיות לכאורה (עמוד 2 שורה 21 לפרוטוקול הדיון); ו"מכאן שהראיות הלכאוריות המבססות את כתב האישום בתיק החדש עברו הן מסננת תביעתית והן מסננת משפטית" (עפ"ת (מחוזי חיפה) 33382-01-19 הישאם בשר נ' מדינת ישראל, 5.2.19); ומשנקבעה קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, כפי שגם הסכימו הצדדים בענייננו, עוצמת הראיות שהיתה מספקת לשלב הלכאורי המקורי קיימת גם כיום ולא פחתה.

במצב הדברים האמור, אף פרק הזמן שחלף מהחלטת המעצר, כשלושה חודשים, אינו בגדר "זמן ניכר" נוכח המסוכנות הנשקפת מהמבקש; ולא שוכנעתי בשלב זה, כי חל שינוי במידת המסוכנות הנשקפת מהמבקש, המאפשר ליתן במבקש את האמון הנדרש כדי להיענות לבקשתו.

אינני מקבלת טענה זו. כידוע, עבודות שירות מהוות פריבילגיה שניתנת לנאשם, ואין למבקש זכות מוקנית לרצות עונש של עבודות שירות (ראו עמ"ת (מחוזי חי') 45038-01-16 מוהנא שופאניה נ' מדינת ישראל (נבו 27.01.2016)); ובנסיבות ענייננו, עת שב המבקש והסתבך, לכאורה, באותן עבירות בהן הורשע כבר ובגינן הושתו עליו עבודות שירות מלכתחילה, אין לומר כי מתן האפשרות להמשיך ולרצות את עבודות השירות הינה "לתכלית חשובה אחרת"; וראו לעניין זה דברי בית המשפט במ"ת (מרכז) 7394-11-20 מוחמד שתיווי נ' מדינת ישראל (תעבורה; טל פרי; 19/02/21): "פתיחת חלונות לצורך ביצוע עבודות שירות, שעה שהמבקש מבצע עבירות נוספות זהות, בזמן עבודות השירות היא בחזקת "לעג לרש". קבלת הבקשה היא בבחינת מענק "פרס" למבקש אשר הפר את החוק ברגל גסה ובהיותו אסיר הרהיב עוז וביצע, פעם נוספת, עבירות זהות.

נוכח האמור לעיל, הבקשה לעיון חוזר לפתיחת חלון לריצוי יתרת עונש עבודות שירות, נדחית.

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה בתיק ה"ת 59208-02-22 (השופטת יפעת אונגר ביטון) מיום 27.03.22, שבה הורה בית המשפט קמא על החזרת תפוס מסוג טרקטורון חשמלי (להלן – "התפוס") לידי המשיב (להלן – "ההחלטה").

בהחלטה סקר בית המשפט קמא את הרקע העובדתי הרלבנטי ואת טענות הצדדים, והפנה להוראות סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) נוסח חדש, תשכ"ט-1969 (להלן – "הפקודה"), המסדיר את סמכות התפיסה של חפצים, וכן לפסיקה רלבאנטית.

לטענת המבקשת מאחר ואין חולק כי במקרה זה נתפס בנו הקטין של המשיב, שהנו בן 14 ושמעולם לא הוציא רישיון, נוהג בתפוס, הרי שמדובר בעבירה של נהיגה על ידי מי שאינו מורשה, בצד עבירות של נהיגה ללא ביטוח וללא רישיון רכב.

לגופו של עניין נטען, כי התפוס נרכש בתום לב על ידי המשיב לבנו הקטין מתוך הידיעה שמדובר בצעצוע שאינו דורש רישיון, ונטען כי אין מקום להסתמך לענין עבירת תעבורה על הגדרות רשות המיסים.

עוד נטען, כי באם יוחזר התפוס ויועבר לגורם אחר, לא ניתן יהיה למנוע נסיעה אתו בכבישי הארץ וכן נטען, כי עד למהירות של 12 קמ"ש התפוס יכול להחשב כצעצוע אך מי שהסב אותו באופן שמאפשר את נסיעתו במהירות של עד 60 קמ"ש הוא זה שמוציאו מגדר הגדרת "צעצוע", וכדי לברר מיהו הגורם שעשה זאת יש לאפשר את מיצוי הליכי החקירה.

...

זאת ועוד, לא שוכנעתי כי לא ניתן למצוא תחליף הולם לשמירת התפוס בידי במשטרה לצורך הצגתו כראיה, בדרך של השלמת כל התיעוד הנדרש של נתוני התפוס והחתמת המשיב על התחייבות אשר תכלול איסור דיספוזיציה, איסור עשיית שינוי טכני כלשהו בתפוס, איסור שימוש בתפוס על כביש (לאור הנחיית אגף התנועה המגבילה את האכיפה לנסיעה על כביש) איסור שימוש גורף בתפוס למי שאינו בעל רשיון נהיגה מסוג כלשהו, וכל הגבלה סבירה אחרת המתחייבת בנסיבות הענין אשר תאושר על ידי בית המשפט.

לפיכך ובשים לב לזמן הרב שחלף אני מורה כי ככל שהמשטרה לא תגיש עד ליום 31.5.22 כתב אישום בענין הנהיגה בתפוס או ככל שיוגש כתב אישום אשר לא יכלול בקשה להמשך תפיסת התפוס לצורך השמדתו העתידית במקרה של הרשעה, התפוס יוחזר לידי המשיב כנגד חתימה על כתב התחייבות כמפורט בסעיף 57 לעיל.

עוד אני מוצא מקום להתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן החלטתי שנבע מעומס עבודה חריג .

רקע והליכים קודמים נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף (בלתי מורשה); נהיגה במהירות העולה על המותר (163 קמ"ש במקום 90 קמ"ש); ושימוש ברכב ללא רישיון רכב תקף וללא פוליסת ביטוח בתוקף.

במקביל, הוגשה נגד המשיב בקשה למעצרו עד לתום ההליכים.

כזכור, מטרתו של הליך המעצר בעבירות תעבורה הנו לוודא הרחקתו של נהג מסוכן מן הכביש, במקום בו לא ניתן לתת בו אמון כי הוראות הפסילה לבדה ירתיעו אותו.

בנוסף, עצם נכונותה של הגב' בוקריס לנסוע ברכב עם המשיב, עם בנותיהם הקטינות, ולמרות ידיעתה אודות מצב רישיונו מלמדת על שיקול דעת לקוי; אם לא על ביצוע עבירה חמורה בעצמה.

זכות ערר כחוק.

...

זאת ועוד, במסגרת חקירתה (אשר אינה קבילה כראיה בתיק העיקרי אבל כן משליכה על ההליכים דנן), מציינת אשת המשיב כי הוא הפציר בפניה לנהוג עד שנכנעה לו ולפעמים הוא מקשיב לה ולפעמים לא ובאותו יום הוא החליט "לשים עליי פס". על דברים דומים חזרה אשת המשיב בעת הדיון בפניי והמסקנה העולה מהם ברורה, לא ניתן לסמוך על אשת המשיב כי תשמש כגורם מרתיע ומרסן עבור המשיב, כל עוד לא עבר המשיב הליך טיפולי ושיקומי ופחתה מסוכנותו.

נוכח כל האמור, מצאתי כי הקלה מידתית בתנאי שחרורו של המשיב ופתיחת חלונות התאווררות יומיים מדודים תהווה איזון הולם בין מסוכנותו של המשיב, חלוף הזמן והאמון שניתן והצדיק את עצמו במהלך תקופה זו. אשר על כן אני מורה על שינוי תנאי השחרור כדלהלן: המשיב יוכל לצאת את מעצר הבית בכל ימות השבוע החל מהשעה 09:00 ועד השעה 12:00, לכל מטרה; לרבות הגעה לבית הכנסת לצורך תפילת שחרית.

על מנת לאפשר למבקשת לשקול עמדתה באשר לשינוי התנאים, אני קובע כי ההחלטה ושינוי התנאים ייכנסו לתוקף ביום 24.4.23.

בפניי ערר על החלטת בימ"ש קמא שהורה על מעצרו של הקטין עד לתום ההליכים כנגדו.

מדובר במי שהוא בלתי מורשה לנהיגה ושוהה בלתי חוקי במדינת ישראל.

...

לגבי יתר העמ"תים שהוצגו, מדובר במי שנמצא לגביהם ערב ישראלי שאושר ע"י ביהמ"ש. לאחר שמעתי את הצדדים, אני סבור כי דין הערר להדחות וזאת נוכח העובדה כי בימ"ש קמא בחן את החלופה המוצעת ואת הערב המוצע הישראלי ואולם לא מצא לקבל אותו.