ערר על מעצר עד תום ההליכים בעבירות שוחד וסחיטה

ביום 13.8.17 הוחלט על מעצרו עד תום ההליכים של המבקש, ולאור קשיים ראייתיים של ממש, על מעצרו באיזוק של הנאשם הנוסף.

ערר על ההחלטה בעיניינו של המבקש - – נדחה.

לכל אלה נוסיף את עברו הפלילי המכביד של רוחן הכולל הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות, סמים, הימורים ושוחד, וסחיטה בכוח ובאיומים – עבירות בגינן ריצה מאסרים בפועל; את החומר המודיעיני אשר מחזק את תמונת המסוכנות (מבלי שנעלם מעיניי כי ברגיל אין בית המשפט נידרש לחומר חסוי בהליכי מעצר); ואת החשש האינהרנטי להמלטות בעבירות כגון דא, נוכח העונש הכבד הצפוי לו באם יורשע.

...

במארג הכולל- מסוכנות עכשווית לאור התסקיר, מתיחות בין המשפחות, וטיב 3 מחמשת המפקחים המוצעים, סבורני כי אין בחלופה להפיג החשש לאינטרס הציבורי לעת זו, ואיני סבור כי ניתן לתת אמון בנאשם בשלב זה. רק לאחרונה ניתנה החלטת כב' בית המשפט העליון בבש"פ 938/19 מדינת ישראל נ' אברהם רוחן מיום 16.4.19; במסגרת הליך זה- נתבקשה הארכה 11 למעצרו של רוחן למשך 150 יום.

במכלול הנסיבות מצאתי כי גם כעת, דין הבקשה להארכת מעצר להתקבל לגבי מלוא התקופה המבוקשת.

" משכך, אני דוחה את הבקשה לחלופה, וקובע כי המבקש יוותר במעצר ממשי.

לפניי []בקשה לעיכוב ביצוע העונש של שבע שנות מאסר בפועל אשר הושת על המבקש על ידי בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט י' לוי) בפסק הדין שניתן בת"פ 16512-08-17 (להלן: פסק הדין) ביום 27.6.2018, בעקבות הרשעתו בלקיחת שוחד, עבירה לפי סעיף 290 לחוק העונשין, התשל״ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (ריבוי עבירות); בקשת שוחד, עבירה לפי סעיף 290 בצרוף סעיף 294 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); והלבנת הון, עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) (ריבוי עבירות).

ביחס לפרשת איילים, ציין בית המשפט, בין היתר, את היתנהלותו של המבקש, בה נימצאו מאפיינים ברורים של סחטנות, כוחניות, מירמה ושחיתות; את העובדה כי המבקש השחית והכשיל את ראשי עמותת "איילים", אותם אילץ, למעשה, לעבור על החוק; ואת סכומי השוחד הגבוהים.

בית משפט קמא זקף לזכותו של המבקש מספר שיקולים לקולא, ואלו עקרם: תקונו של כתב האישום באופן שהוריד את רף החומרה שדבקה במעשי המבקש, בהשוואה לכתב האישום המקורי; הודאת המבקש שהביאה לחסכון משמעותי בזמן שפוטי ובעלויות ההליך; פעילותו הציבורית העניפה של המבקש; וכן מצבו הכלכלי הרעוע של המבקש והיותו נטול עבר פלילי.

לפיכך, עונש המאסר הכולל שהושת על המבקש הועמד על 7 שנים בנכוי ימי מעצרו (מיום 24.12.2014 ועד ליום 1.1.2015 וכן מיום 12.1.2015 ועד ליום 14.1.2015), ואליו התווספו מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, לבל יעבור אחת מן העבירות בהן הורשע כאמור לעיל, או כל עבירה אחרת מסוג פשע לפי פרק ט' סימן ה' לחוק העונשין או, לחלופין, לפי חוק איסור הלבנת הון; קנס כספי בסך של 120,000 ₪ או 120 ימי מאסר תמורתו; וחילוט פוליסת ביטוח המנהלים של המבקש.

בתום הדיון בבקשה גופה שהתקיים לפניי ביום 11.12.2018, הוריתי על עיכוב ביצועו של עונש המאסר שהושת על המבקש עד למתן החלטה אחרת.

בהתבסס על טענות אלו, מוסיף המבקש וטוען כי הנו זכאי כעת לבטל את הסדר הטיעון, לחזור בו מן ההודאה בעובדות כתב האישום המתוקן, לכפור בעובדות אלו או בעובדותיו של כתב אישום אחר, שיחליף את הקודם, ולנהל את משפטו מבראשית כדי להוכיח את חפותו או, למיצער, לעורר ספק סביר לגבי אשמתו.

שיקולים שאותם יש לשקול במסגרת זו כוללים את טיבה ואת חומרתה של העבירה בה הורשע הנאשם; את אורכו של עונש המאסר שהושת עליו; את הסכנה לבצוע עבירות נוספות, לשיבוש מהלכי המשפט או להמלטות מאימת הדין שתהא נשקפת ממנו אם יהלך חופשי עד להכרעה בערעורו; את נסיבותיו האישיות; וכן – עיקר העיקרים – האם יש לו, לנאשם, "סכויים לכאוריים טובים" להצליח בערעורו (שם, בעמ' 281-277).

...

בד-בבד עם החלטתי בדבר עיכוב הביצוע, הנני רואה לנכון לחייב את המבקש בהפקדת ערובות קשיחות אשר תבטחנה כי הלה יתייצב לדיון בערעורו ולריצוי עונש המאסר שלו, לכשיידרש.

סוף דבר לאור האמור לעיל, בשים לב לכך שהמבקש חפץ להוכיח את חפותו כאשר הוא נוטל סיכון כי עונשו יוחמר אם יימצא אשם, ובהתחשב בכך שערעורו עתיד להישמע בזמן הקרוב, הגעתי למסקנה כי ראוי להתיר למבקש לנהל את ערעורו כשאיננו נתון במאסר.

אשר על כן, הנני מורה על עיכוב ביצועו של עונש המאסר אשר הושת על המבקש על ידי בית משפט קמא, וזאת עד להכרעה בערעורו ובכפוף לכך שהמבקש יפקיד בבית משפט קמא ביטחונות כדלקמן: עירבון כספי או ערבות בנקאית בסך של 150,000 ₪; התחייבות עצמית וערבות צד ג׳ על סך כולל של 250,000 ₪.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 29.8.2021, במ"ת 29723-05-21 (סגנית הנשיא ד' סלע), במסגרתה הוארך מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

[]נגד העורר, תאופיק ג'בארין, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חטיפה, שוד, סחיטה בכוח, וסחיטה באיומים.

...

לאחר שעיינתי בטענות שהובאו לפנַי בכתב, ולאחר ששמעתי גם את דברי ב"כ של תאופיק בעל-פה ואת דברי ב"כ המשיבה, במסגרת הדיון שהתקיים, באתי לכלל מסקנה, כי דין הערר – להידחות.

אשר על כן, דין הערר להידחות – והוא נדחה בזאת.

בית המשפט המחוזי דחה ערר שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 25.1.2023 שהורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מאחורי סורג ובריח (מ"ת 30270-01-23, השופט ח' פס).

עוד צוין בבקשה כי למבקש תשע הרשעות קודמות בעבירות שונות, ובהן עבירות סמים, שוד, אלימות, מעשה מגונה בקטין וסחיטה באיומים, שבגינן אף ריצה עונשי מאסר בפועל.

ביחס לכך שב המבקש וטען לחולשה ראייתית, והוסיף כי לצורך בחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר יש לשקול את העובדה שמיוחסות לו עבירות במה שהוגדר "סמים קלים יחסית". עוד הוא טען כי יש להיתחשב בנסיבותיו האישיות הקשות, שהובילו אותו למעורבות בפלילים מגיל צעיר.

...

בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אין הצדקה להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום שלא להורות על עריכת תסקיר, בנסיבות שבהן אין מנוס ממעצרו של המבקש מאחורי סורג ובריח.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, אני סבורה כי דינה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

ביום 22.5.15 פורסם הפירסום הרביעי (הוגדר בכתב התביעה כפרסום הראשון) (להלן: "הפירסום הרביעי") כדלקמן: "אפרים ברכה הדליף ושיבש הליכים; חקירות רגישות באשדוד זוהמו בגלל אינטרסים זרים ומושחתים: פישר וגלילי ניסו לתפור תיק ולהדיח ראש העיר אשדוד בסיוע ברכה ומלכה. במקביל ניסו לפגוע ביריביהם באשדוד ובראשם: איש העסקים ג'קי בן זקן. אפרים ברכה הדליף לכמה גורמים מידע מוקדם על המעצרים שתוכננו נגד בכירים בעריית אשדוד. המעצרים בוצעו לאחר שחלק מהחשודים הספיקו להשמיד ראיות. מידע מוקדם הודלף גם על המעצרים שתכוננו בחקירת חשדות בנמל אשדוד". בכתב התביעה טוענים התובעים כי פירסום זה של הנתבעים מתבסס על מה שכונה "פרשת רונאל פישר". פירסום זה העליל והאשים במסגרתו את התובע כמי שעשה יד אחת עם תנ"צ אפרים ברכה ז"ל ועו"ד פישר יבדל"א, להשיג את מטרותיו בדרכים לא כשרות.

נטען כי אין בפרסומים משום לשון הרע כמשמעותה בחוק (עניין שהוכרע בפסק הדין הקודם ואושר בפסק הדין בעירעור) ולפיכך הוא אינו נדון בפסק דין זה. בכתב ההגנה נטען להגנת "אמת דברתי" לפי סעיף 14 לחוק; וכן נטען להגנת תום לב לפי סעיף 15 לחוק כדלקמן: סעיף 15(2) לחוק כדלקמן: "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפירסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פירסום". סעיף 15(4) לחוק כדלקמן: "הפירסום היה הבעת דיעה על היתנהגות הנפגע בתפקיד שפוטי, רישמי או צבורי, בשירות צבורי או בקשר לענין צבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה היתנהגות". סעיף 15(5) לחוק: "הפירסום היה הבעת דיעה על היתנהגות הנפגע – (א) כבעל דין, כבא כוחו של בעל-דין או כעד בישיבה פומבית של דיון כאמור בסעיף 13(5), ובילבד שהפירסום לא נאסר לפי סעיף 21, או (ב) כאדם שענינו משמש נושא לחקירה, כבא כוחו של אדם כזה או כעד בישיבה פומבית של ועדת חקירה כאמור בסעיף 13(6), או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה היתנהגות". לפיכך עתרו הנתבעים לדחיית התביעה.

הדברים נטענו שוב ע"י ד"ר לסרי במסגרת תביעתו נגד גלילי בביהמ"ש השלום בב"ש, ושוב במסגרת עדותו במסגרת תביעת הלוי בביהמ"ש השלום בקריית גת. לא רק ד"ר לסרי, אלא גם גיטרמן, שהיה סגנו, טען שגלילי הפעיל לחץ שעלה לכדי סחיטה במטרה שזה יפעיל את כובד משקלו בועדה לתיכנון ובניה אשדוד כדי להכשיר עבירות בניה בביתו של גלילי.

בכתבה מצוין שלשלם כך השתמש בתנ"צ אפרים ברכה אשר "התמסר" ושיתף פעולה עם "תעלוליהם של פישר-גלילי, ומצד שני, הדליף מידע מוכמן וחשאי שהגיע לחשודים". נכתב ששעה שהחקירות נעצרו "הגיע השעה לגזור קופון". עפ"י הכתבה, גלילי הורה לעובדי המערכת שלא לעסוק בפרשת השוחד בעריית אשדוד ולא לנגח יותר את עמרם כנפו ואת הקבלנים שנחשדו בקשרים בלתי חוקיים עם כנפו כיוון ש"עשינו סולחה אמר, עכשיו כנפו בצד שלנו".

אשר לפירסום כי ב"כ המתלוננים דרש את חומרי החקירה כדי להגיש ערר וכי תנ"צ ברכה התערב ומנע מסירת חומרי החקירה הרי שמנספחים לתצהיר התובע עלה כי מי שהודיע על סרוב לעיין בחומר החקירה אכן היה תנ"צ ברכה (עמ' 16), אולם לא הוכח כי הדבר נעשה מסיבות בלתי כשרות כלשהן.

...

יוצא אפוא שכל העניינים שנדונו בכתבה כבר קיבלו פומבי במסגרת ההליכים המשפטיים שקדמו לפרסום.

סוף דבר כמפורט לעיל באשר לפרסומים שלגביהם קבעתי כי אמיתותם הוכחה, או כי קיימת הגנה אחרת (כגון הבעת דעה) או כי אינם רלוונטיים לתובעים, שעיקרם הפרסומים המתייחסים לשימוש במקומון על מנת ליצור לחצים על אנשי ציבור, התביעה נדחית.

אשר לפרסומים הנוגעים לקשר בלתי כשר והסתייעות במעשים בלתי כשרים מצדם של תנ"צ ברכה או פישר, אשר קבעתי לעיל כי אמיתותם לא הוכחה וכי הם לא חוסים תחת הגנה העיתונאות האחראית, התביעה מתקבלת.