ערר על מעצר עד תום ההליכים בעבירות נהיגה

בפני []ערר על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.7.2021 ומיום 22.11.2021 (מ"ת 10985-07-21, השופטת ח' זנדברג) []שקבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר בעיניינו של העורר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים.

להשלמת התמונה יצוין כי בדיון שהתקיים ביום 16.8.2021 עידכן בא-כוח המדינה כי העורר עצור עד למתן החלטה אחרת בתיק תעבורה המתנהל בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח (מ"ת 981-07-21).

...

בסיכומו של דבר אני סבורה כי ישנו כרסום בתשתית הראייתית הלכאורית שהוצגה בשלב זה, באופן שאינו מצדיק את מעצרו של העורר מאחורי סורג ובריח.

ואולם, במכלול הנסיבות, ואף בשים לב למעצרו של העורר עד כה במשך כששה חודשים, אני סבורה כי תוספת של פיקוח אלקטרוני יכולה להוות גורם מרתיע נוסף, באופן היוצר חלופה הדוקה דיה.

אשר על כן הערר מתקבל כאמור בפסקה 25 לעיל.

בית משפט קמא הוסיף וציין כי העורר הוא בעל עבר פלילי של הרשעות בעבירות תעבורה לרבות נהיגה בזמן פסילה, "דבר שבנסיבות העניין מקשה לתת בו אימון", כלשונו.

המלצה זו לא נתקבלה על ידי בית משפט קמא, ובהחלטה מיום 22.5.22 הורה בית המשפט (כבוד השופט ח' פס) על מעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו.

ד(2) עילת מעצר והאפשרות שלא להורות על מעצר מאחורי סורג ובריח לעניין עילת מעצר, הרי שהעבירות המיוחסות לעורר מקימות עילת מעצר מובהקת מסוג מסוכנות, ואף חזקת מסוכנות סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים.

...

במקרה שכאן סבורני כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה לא מבוטלת להוכחת אשמת העורר.

המסקנה היא אפוא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר במיוחס לו בכתב האישום.

הדעת נותנת כי העורר יוכל לקבל מענה למלוא צרכיו הרפואיים גם בעודו במעצר, וככל שלטעמו יידרש שמורה לו הזכות לנקוט הליכים מתאימים בעניין זה. הערר נדחה אפוא.

לפניי ערר על החלטת כב' השופטת סיגל דבורי בבית משפט השלום לתעבורה בחדרה בתיק מ"ת 4712-09-22 מיום 06.10.2022 במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב באיזוק אלקטרוני עד לתום ההליכים המשפטיים וזאת מבלי לקבל בעיניינו תסקיר שירות מבחן כמתחייב בחוק בהיותו של המשיב אסיר לשעבר.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום ובקשה למעצר עד תום הליכים בגין עבירות נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון, נהיגה בקלות ראש, ושימוש בטלפון בעת הנהיגה ביום 14.09.2022 בשעה 09:37 או בסמוך לכך.

...

בית המשפט שמע את המפקחים והגיע למסקנה שמבחינת יכולות הפיקוח, הם מתאימים לבצע משימת הפיקוח על המשיב לבל ייצא מהבית.

לפיכך אני מקבלת את הערר ומורה בשלב זה ועד החלטה אחרת כי המשיב ישהה במעצר מלא.

אני מורה לשרות המבחן להגיש לבית משפט קמא תסקיר שיבחן אם ניתן להקהות את המסוכנות במעצר באיזוק.

בשל כך, הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות: קבלת רכב או חלקי רכב גנובים, לפי סעיף 413י לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); תקיפה כדי לגנוב, לפי סעיף 381(א)(2) לחוק (שתי עבירות); גניבה, לפי סעיף 384 לחוק (שתי עבירות); נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 (שתי עבירות); ונהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (שתי עבירות).

ביום 17.01.2023, קיבל בית המשפט המחוזי את הערר, והורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

אמות המידה לשיחרור נאשם לחלופת מעצר טיפולית הוצגו והובהרו בעיניין סוויסה, והן: (א) האם הנאשם התחיל בהליך גמילה עוד בטרם מעצרו, או הביע רצונו לעשות כן; (ב) סכויי הצלחת טפול הגמילה, ומידת התאמתו ומוכנותו של הנאשם לטפול; (ג) גילו של הנאשם והזדמנויות גמילה שניתנו לו בעבר; (ד) האם יש בחלופת הגמילה כדי לאיין או להקהות את עילת המעצר; (ה) סוג העבירות המיוחסות לנאשם, חומרתן וחומרת נסיבותיהן; (ו) עברו הפלילי של הנאשם; (ז) השלב בו נמצא התיק העקרי והזמן שנותר עד לסיומו; (ח) גזר הדין הצפוי לנאשם אם יורשע; (ט) נכונות מוסד הגמילה לקלוט את הנאשם; ו-(י) החלטת ערכאה דיונית לעומת החלטה בערר (ראו גם: בש"פ 5752/16 וורקו נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (04.08.2016)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי מקום לעשות שימוש בסמכותי לפי סעיף 53(א1)(2) לחוק המעצרים ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערר על-פי הרשות שניתנה.

בנסיבות אלה, ובשים לב לשלב בו נמצא ההליך העיקרי, סבורני שיש מקום לאפשר למבקש את ההזדמנות לעבור הליך טיפולי במהלך מעצרו.

אשר על כן, הערר מתקבל.

בית משפט קמא הוסיף וקבע כי כנגד נאשם 1 והעורר מתקיימת גם עילת מעצר של חשש לשיבוש הליכי חקירה, המובנית בעבירות המיוחסות ובנסיבותיהן.

בעניינינו רלוואנטיים המקרים מהסוג השני, לגביהם נקבע בבש"פ 9447/04 זבידאת נ' מדינת ישראל (2.11.2004) (השופטת מ' נאור) כי: "אם מסקנתו של בית המשפט היא, כי נסיבות הענין אינן מצדיקות שיחרור בחלופת מעצר וכי אין בנמצא, על דרך העקרון, חלופה שתסלק את עילת המסוכנות או עילה אחרת, שוב אין טעם וצורך לבחון, מצוות אנשים מלומדה, חלופות קונקרטיות כגון מעצר בית בביתו של פלוני או אלמוני". כפי שהובהר לעיל, במקרה דנן בחר בית משפט קמא שלא להפנות את העורר לשירות המבחן, וקבע כי יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

כך, אילו הייתי סבורה כי תסקיר של שירות המבחן היה עשוי להועיל לבית המשפט לקבל החלטה בדבר שיחרור בתנאים, הייתי מורה על קבלת תסקיר כזה, וכך צריך היה גם בית משפט קמא לנהוג.

...

לכן, לאור כל האמור, אני סבורה כי אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט במקרה דנן, לפיה אין טעם בבקשת תסקיר משירות המבחן.

אציין כי מסקנה זו אינה צריכה לנבוע מהעומס המוטל על שירות המבחן.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.