כנגד המשיב הוגשה ביום 27.3.18 בקשה למעצר עד תום ההליכים, על פי סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1966, זאת במקביל להגשת כתב אישום המייחס למשיב עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה מעולם, אי ציות להוראות שוטר, רישיון רכב שפקע, בתקופה העולה על שנה, נהיגה ללא ביטוח.
האחד בגין עבירות של החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, שבוש מהלכי משפט, השני, בגין עבירות של איומים, תקיפה סתם, היזק לרכוש במזיד, הצתה של מבנה במזיד, סחיטה בכח, ושיבוש מהלכי משפט.
בדין טען הסניגור כי לרוב אין מורים על מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה, אלא במקרים חריגים בלבד ( (בש"פ 2227/08 גריפאת נ מדינת ישראל (לא פורסם, 14.3.2008)).
נוכח נסיבות ביצוע העבירה, כשתלוי ועומד נגדו מאסר מותנה של 7 חודשים, בגין עבירה קודמת של נהיגה בפסילה, כשהמשיב גרם בנהיגתו נזק לרכב אחר, מבלי להשאיר פרטיו, בנוסף ל – 15 עבירות תעבורתיות ועבר פלילי, הכולל, בין היתר, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, היתחזות כאחר, הסגת גבול, החזקת כלי פריצה, איומים ועבירות סמים, שהמשיב ריצה בגינן אף עונשי מאסר בפועל, קבע בית המשפט כי לא ניתן ליתן במשיב האמון הדרוש לצורך שיחרורו לחלופת מעצר.
בבש"פ 9573/09 עבדללה סלימאן נ' מדינת ישראל (להלן – עניין עבדללה), שם יוחסו לעורר עבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה מעולם, ונהיגה ללא ביטוח, כשחודשיים עובר למועד הגשת כתב האישום, הורשע העורר בעבירות תעבורה, ובין היתר, נגזרה עליו חצי שנת מאסר בריצוי בעבודות שירות, והעורר לא החל בריצוי עבודות השרות משום שנעצר עובר למועד שהיה מיועד לתחילת ריצוי העונש, אימץ בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי לעצור העורר עד תום ההליכים נגדו.
...
לאחר שעיינתי בפסיקה, לא מצאתי כי יש להקיש ממנה למקרה הנדון.
לסיכום, התנהגותו של משיב מלמדת כי אין ליתן בו אמון וכי הוא יסכן את שלום הציבור, ולפיכך, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.
נוכח האמור, אני מורה כי המשיב ייעצר מאחורי סורג ובריח וזאת עד לתום ההליכים נגדו.
