ערר על מעבר למעצר אלקטרוני בתיק אלימות במשפחה

לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט הבכיר י' צימרמן), בתיק מ"ת 64333-12-19, מיום 19.2.20, בגדרה הורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים בפקוח אלקטרוני, וכן בפקוח שלושה מפקחים אשר יחתמו על ערבות צד ג' בסך 15,000 ₪ כל אחד, כן יחתום המשיב על ערבות בסכום דומה ויפקיד סך של 10,000 ₪.

לשיטת העוררת, מהנסיבות החמורות המופיעות בכתב האישום וכן מתסקירי שירות המבחן עולה, כי לא ניתן לעבור לבחינת חלופת המעצר, כאשר כבר בשלב הראשון נקבעה מסוכנותו הגבוהה.

ב"כ המשיב היפנה למספר החלטות של בתי משפט בעבירות אלימות במשפחה של תקיפת בת-זוג, במקרים חמורים מהמקרה הנוכחי, כאשר בית משפט השלום שיחרר את העצורים ללא תסקיר, ובית משפט המחוזי דחה את העררים.

...

ב"כ המשיב טען כי דין הערר להידחות.

אכן, קיימים מקרים בהם נעתר בית המשפט ושחרר לחלופת מעצר בעבירות אלימות בין בני משפחה.

כעולה משני התסקירים של שירות המבחן, מסוכנות רבה נשקפת מצידו של המשיב כלפי רעייתו, נוכח המעשים המפורטים בכתב האישום, ובנסיבות אלה סבורני, בניגוד להחלטת בית משפט קמא, כי אין בחלופת המעצר משום להפיג מסוכנותו.

סוף דבר, הערר מתקבל, ואני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, מאחורי סורג ובריח.

] לפנַי ערר על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד במ"ת 9345-04-20 מיום 21.5.2020 (כב' השופט ע' קובו) ומיום 22.6.2020 (כב' השופט ע' דרויאן-גמליאל), במסגרתן נעצר העורר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ונדחתה בקשתו לשחררו לחלופת מעצר או למעצר בפקוח אלקטרוני.

הטענה כי היא בדתה את גירסתה מלבה גם אינה עולה בקנה אחד עם היתנהלותה, שכן המעשים כלפיה החלו להתגלות רק בשל כך שפנתה לקבלת צו הגנה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 (להלן: החוק למניעת אלימות במשפחה) וביקשה להיתרחק מהעורר, מבלי שהביעה עניין בקיומו של הליך פלילי נגדו ונמנעה מלתארו כאדם רע. גם בעיניינה של ב' נקבע כי אין בראיות עליהן העורר מסתמך, כדי לסייע לו בשלב זה, ודינן להבחן במסגרת התיק העקרי.

גם את יתר הראיות עליהן מבקש העורר להסתמך, כדוגמת טענת אחת מאחיותיה כי לא הבחינה בפגיעה באיבר מינה, או הטענה שהרישומים הרפואיים בתיקה של א' באשר לבדיקות גניקולוגיות שעברה אינן תומכות בגירסתה, אין מקום לברר במסגרת הליך המעצר, אלא אם בכלל, בגדרי ההליך העקרי.

...

על רקע האמור יש לבחון את הספקות שמעלה א' בחקירתה, וזאת בשים לב לכך שעל פני הדברים, חלק ניכר מהאמירות עליהן מבקש העורר להסתמך, כמו גם אמירות נוספות המשולבות בחקירותיה, הן ביטוי להפנמת מסרים שהעביר לה העורר בעצמו.

כל אלה מחזקים את המסקנה כי החשש משיבוש הליכי משפט מתקיים גם מתקיים במקרה זה, מעבר לקושי המובנה במצבים כגון אלו, וכי לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר בדרך של חלופת מעצר או אף במסגרת של מעצר בפיקוח אלקטרוני בתנאים הדוקים.

על יסוד כל האמור לעיל, הערר נדחה על שני חלקיו.

בתאריך 19.12.2021 הגיש המשיב ערר על ההחלטה הנ"ל לבית המשפט המחוזי ובתאריך 2.1.22 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט סילמן) אשר במסגרתה נדחה הערר ובית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה נאותה לעבירות המיוחסות למשיבה.

המשיב טעם כי המרחק של החלופה המוצעת סביר, וציין כי למיטב ידיעתו, המתלוננת עברה דירה ונמצאת בקשר עם אחר והסכים למעצר באזור אלקטרוני להבטחת וחיזוק החלופה.

המבקשת טענה כי פקוח אלקטורני איננו יעיל מקום אין אמון ממשי במשיב, ומקום ומדובר בעבירות אלימות במשפחה המתבטאות בפרץ של רגש.

בחנתי את מכלול הנסיבות בתיק זה ובכלל זה, העידר עבר פלילי למשיב, קביעות שירות המבחן לעניין הקשר בין המשיב והמתלוננת, טענות המתלוננת כי אינה חוששת מהמשיב לצד חזרתה בה מהתלונה שהגישה, המפקחים ומיקום הפיקוח ושוכנתי כי בנסיבות העניין ועל פי תסקיר שירות המבחן, המסוכנות הנשקפת מהמשיב כלפי המתלוננת, הינה ברף הנמוך וככל שקיימת ניתן לאיין אותה במעצר בפקוח.

...

בתאריך 19.12.2021 הגיש המשיב ערר על ההחלטה הנ"ל לבית המשפט המחוזי ובתאריך 2.1.22 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט סילמן) אשר במסגרתה נדחה הערר ובית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה בעוצמה נאותה לעבירות המיוחסות למשיבה.

עוד שוכנעתי כי המפקחים יפעלו על פי הנחיות בית המשפט וידווחו על כל הפרה ככל שזו תתרחש במהלך מעצרו של המשיב באיזוק.

שוכנעתי כי שני המפקחים המוצעים יבצעו את מלאכתם נאמנה וכי המרחק הגיאוגרפי, מרקח של 19 ק"מ, הנו מרחק סביר בהתחשב בעובדה כי המשיב איננו מחזיק ברישיון נהיגה, והוא עצור באיזוק ותחת פיקוח מפקחים ראויים.

אני מאשרת את הגב' ענת תנעמי ת.ז. 304222516 וכן מר גיורא תנעמי, ת.ז. 028408613 (להלן: "המפקחים").

לפני ערר על החלטת של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת ד' משעלי ביטון), מיום 17.7.22, בה נעצר העורר עד תום ההליכים.

צוין כי הפחד האותנטי של המתלוננת נלמד גם מכך שנטשה את מכוניתה בשלב קודם של האירועים ביום זה. לעניין עילת המעצר, עמד בית המשפט על כך שהעבר הפלילי משמעותי, כולל עבירות רכוש, תעבורה, ואלימות, לרבות עבירות אלמ"ב. יחד עם זאת הודגש כי בעשור האחרון לא ניפתחו לעורר תיקים חדשים.

מעבר לאיסוף הנתונים על העורר והתרשמות ישירה ממנו, נוהלה שיחה גם עם המתלוננת.

אם כן, במצב דברים זה, כאשר מעשי אלימות מסוכנים נבעו לכאורה ממניע של רגשות בעייתיים במישור הזוגיות, קשה מאוד לשכנע להסתפק בחלופת מעצר, בודאי חלופה "משפחתית". כדי להצליח בכך, היה על הנאשם להגיע לדיון עם תסקיר חיובי עד מאוד, ובו נימוקים כבדי משקל היכולים להצדיק חלופה.

למעשה, נוכח העמדות ביחס לזוגיות עם המתלוננת, כעולה מתיק החקירה ומחוזק בתסקיר, לא ניתן גם לקבל את ההצעה החלופית של הסניגור לקיום המעצר בדרך של פקוח אלקטרוני.

...

סיכום הערה ותוצאה סיכומו של דבר, לאחר עיון בתיק החקירה, נמצא שבית המשפט הגיע למסקנות נכונות אודות הראיות לכאורה, אף אם הדברים נרשמו באופן לקוני.

לסיכום, למרות ההסתייגות משני הביטויים האמורים, עיקר הנמקתו של בית משפט קמא נכונה.

נוכח כל האמור, הערר נדחה.

ערר על החלטת בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופטת כרמית פאר-גינת) מיום 16.1.2023 במסגרת תיק מ"ת 16424-01-23.

המדינה הגישה ערר על החלטה זו וטוענת כי מן הראוי להורות על מעצרו בפועל של המשיב עד תום ההליכים, ולחילופין, כי היה מקום לקבל תסקיר של שירות המבחן עובר למתן ההחלטה בדבר מעצר באזוק אלקטרוני.

בית המשפט קמא הנכבד, בהחלטתו המפורטת והמנומקת, היתייחס לכך שעל פי סעיף 22ג(ב)(1) לחוק המעצרים – כאשר עסקינן בעבירות אלימות במשפחה – "לא יורה בית המשפט על מעצר בפקוח אלקטרוני בלא הגשת תסקיר מעצר ... אלא מטעמים חריגים שירשמו ...". בית המשפט קמא מונה בהחלטתו כמה וכמה טעמים אשר עולים בגדר אותם טעמים חריגים המצטברים לשיטתו כדי בסיס להוראה בדבר מעצר באזוק אלקטרוני ללא הכנת תסקיר (אם כי יוער שבמקביל הורה בימ"ש קמא על הכנת תסקיר לקראת דיון המשך שנקבע לפברואר 2023, לצורך שקילת האפשרות להורות על שינוי בתנאי המעצר בפקוח אלקטרוני).

מיקום המעצר בפקוח אלקטרוני – ביהמ"ש קמא הנכבד מוצא כי טעם חריג נוסף הנו מיקום המעצר, שכן המתלוננת עברה יחד עם הבנות הקטינות אל בית הוריה בכפר ירכא והמעצר בפקוח אלקטרוני אמור להיות בדירה ששם גרו בני הזוג עובר לארוע בדלית אל כרמל.

...

אשר על כן, אני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה גם לגבי שני המקרים הקודמים ולכן שעה שביהמ"ש קמא קבע כי אחד מהטעמים החריגים הינו שהראיות לגביהם הם דלות, אזי שהמדובר בטעם שלשיטתי לא מתקיים.

אין בתיק חוות דעת מקצועיות אשר מהן ניתן לקבל תמונת מצב מדויקת יותר באשר לטענה של המתלוננת לגבי השימוש התכוף בסמים, סוג הסמים, או ההשפעה שיש להם על המשיב, אך סבורני כי מן הראוי היה לתת משקל משמעותי לנושא זה במסגרת השיקולים אשר בהם עוסקת ההחלטה בה עסקינן.

אכן גם בהקשר זה המדובר בגרסה מול גרסה, כאשר לשיטת המתלוננת המשיב עושה שימוש קבוע בסמים ויש להם קשר ישיר להתנהגותו האלימה כלפיה ומנגד לשיטת המשיב – הוא לא עושה שימוש בסמים כלל וכלל ומי שצורכת סמים היא דווקא המתלוננת, אך כידוע בשלב זה ביהמ"ש אינו נדרש לקבוע ממצאים ברורים ולשיטתי הנתונים שמסרה המתלוננת די בהם כדי לחייב את המסקנה שנושא השימוש האפשרי בסמים חייב היה לבוא לידי ביטוי במסגרת מכלול השיקולים וזהו נושא נוסף שיקבל ביטוי בתסקיר.