התובענה המינהלית שהגיש המבקש נסמכת על היטל ביוב שהושת עליו על-ידי המועצה בגין הקמת ביב מאסף ("מאסף כסלון"), חיבור מערכות הביוב של החלק הוותיק במושב גבעת יערים לביב המאסף, והקמת מתקן לטיהור שפכים (מט"ש) שאליו מוביל הביב המאסף את שפכי המושב.
בהקשר זה יצוין, כי לטענת המבקש, טרם פתיחת ההליך הוא הגיש למועצה הוראת קבע לצורך תשלום ההיטל שהושת עליו בפריסה לתשלומים, אולם בקשתו נדחתה, ותחתיה פתחה המועצה בהליך של גבייה מינהלית נגדו, שבסופו אף הוטל עליו קנס.
יודגש, כאמור לעיל, כי בפסק-הדין הודגש שההלכה שנקבעה בו נקבעה בהתאם לנסיבות המקרה – השגה בעינייני ארנונה, לאור החשיבות שהוכרה בפסיקה לשימור מנגנון הערר בעיניין ארנונה; העובדה שהחוק קובע עילות השגה מצומצמות על חיוב הארנונה; וקיומו של הליך ערר על החלטת מנהל הארנונה בפני טרבונל מינהלי, קודם לערעור לבית-המשפט, וכי כל מקרה יבחן לאור נסיבותיו.
משנקבע בחוק – ואף שמדובר בחריג לכלל, ובהחלת מנגנון הערר על היטל ביוב רק על היטלי ביוב שהוטלו על-ידי רשות מקומית בלא תאגיד – הליך להשגה על היטל ביוב, דעתי היא כי על הפרט למצות תחילה את הליכי הערר הקבועים בחוק, זאת מהרציונאלים שצוינו בהילכת אספיאדה ומטעמים של יעילות וודאות משפטית.
...
לנוכח המסקנה שאליה הגעתי, כי דין הבקשה לאישור תובענה ייצוגית להידחות, מן הטעם שאינה עומדת ביתר דרישות החוק, אין צורך כי אכריע בטענות הצדדים בשאלת הייצוג ההולם.
התוצאה
על יסוד האמור לעיל, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית; וכן נדחית התובענה.
המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך כולל של 10,000 ₪.
