במסגרת העירעור תקפו המבקשים שלוש החלטות אשר ניתנו על ידי ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה (להלן: "ועדת הערר"), במחוז תל אביב, בתביעות פיצויים לפי סעיף 197 כדלקמן:
החלטה מיום 4/3/12, אשר ניתנה בערר שהגישה הועדה המקומית על השומה המכרעת שנערכה על ידי השמאי אשר שולמן (להלן: "השמאי שולמן") שמונה בתחילה על ידי ועדת הערר כשמאי מכריע; (להלן: "ההחלטה הראשונה").
ביום 21/3/21 ניתן פסק הדין בערעורים המינהליים, במסגרתו נדחו שני הערעורים הדדית, ופועל יוצא מכך – הלכה למעשה נותרו החלטות ועדת הערר על כנן (לעיל ולהלן: "פסק הדין").
בהקשר זה הוסיפה המשיבה וטענה כי לגופם של דברים ממילא לא היו נפסקים למבקשים הפרישי הצמדה וריבית ולא בכדי לא עשתה כן ועדת הערר, זאת הן לאור תרומתם המכרעת של המבקשים להתמשכות ההליכים, הן לאור הפער הגדול בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק והן הואיל והמבקשים זכו לפיצויים נכבדים, אשר לעיתים נדירות משולמים בשל השפעות עקיפות של תכנית כבעניינינו ובמיוחד מקום בו השמאי המכריע אף חיווה עמדתו ולפיה אין כלל מקום לפצות את המבקשים לאור ניזקם הקטן והותיר ההחלטה הסופית לשיקול דעת ועדת הערר.
(ב) סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית לבעל דין ולא שולם על ידי החייב במועד הפרעון, ייווספו עליו, ממועד הפרעון עד מועד התשלום בפועל – הפרישי הצמדה וריבית, בצרוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאשור ועדת הכספים של הכנסת (להלן – ריבית פיגורים).
...
ביום 9/6/21, ניתנה על ידי החלטה בבקשה לטעות סופר, במסגרתה נדחתה הבקשה, תוך שנקבע כי:
"ומכאן למקרה דנן, בו – כפי שהקדמתי וציינתי – אין לטעמי תחולה להוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט וזאת, בהינתן שהמחדל מפסיקת הפרשי הצמדה וריבית אינו נובע מטעות סופר או פליטת קולמוס, אלא שבפסק הדין אין כל התייחסות לנושא זה מפאת שניים עיקריים – ראשון, הואיל והלכה למעשה במסגרת פסק הדין לא נפסקו פיצויים ולא קיימת הכרעה באשר לפסיקת הפיצויים גופה, אלא שבפסק הדין נבחנו החלטות ועדת הערר ובסיכומו של דבר הוחלט לדחות את הערעורים עליהן, הואיל ולא סברתי כי נפלה בהן טעות המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. רוצה לומר – כל שנעשה בפסק הדין הוא אימוץ החלטות ועדת הערר הא ותו לא. שנית – (המתקשרת גם לראשון) – ועדת הערר אמנם לא קבעה קביעה ולפיה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית על הסכום כפי שנקבע על ידי השמאי, משכך – ככל שיש ממש בטענות המבקשים ואינני קובעת מסמרות בנושא זה – הרי שהמקום להעלות טענות אלו בדבר טעות בפסיקת ועדת הערר היה במסגרת ערעור המבקשים. דא עקא, הפוך והפוך בזה וגלה כי לא קיימת בו כל טענה הנוגעת למחדל וועדת הערר מפסיקת הפרשי הצמדה וריבית. קל וחומר שאין במסגרת הערעור טענות לגופם של דברים, קרי טענות בגדרן מוסבר מדוע המחדל מפסיקת הפרשי הצמדה וריבית במקרה דנן, מהווה טעות אשר על ערכאת הערעור להתערב ולתקנה. "
על החלטה זו הוגשה על ידי המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדונה בבר"מ 4766/21.
בכל הנוגע לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית כדין מהמועד הקובע ועד למועד התשלום בפועל, נחה דעתי כי במקרה דנן יש לקבל באופן חלקי את טענות המבקשים כך שלסכום יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק ריבית והצמדה וזאת, עד למועד התשלום בפועל.
לסיכום, לאור קביעותיי לעיל, הנני מורה כי בתוך 7 ימים תוגש לחתימתי פיסקתה בהתאם להתוויות כדלקמן:
סכום הפיצוי לתשלום יחושב לפי שער דולר של 4.337 ש"ח ל – 1$.
המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.
