ערר על התקנת מערכת פוטו וולטאית

ביום 25.8.11 נודע לתובע כי הנתבע הגיש בקשה להיתר בניה להתקנת מערכת וולטארית על גג המבנה.

על החלטה זו הוגש ערר ובועדה לתיכנון עליונה מנהל איו"ש נקבע כי אין מניעה ליתן היתר בנייה למיתקן הפוטו וולטאי מסיבה קניינית.

...

יפים לענייננו הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט דנציגר בע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ (פורסם בנבו): "אני סבור כי על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובהלכת מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקו בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שלפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. עיקרון זה מקבל משנה תוקף שלשון ההסכם הברורה והחד משמעית מתיישבת עם ההיגיון המסחרי הפשוט...". בענייננו, יש לבחון את ההסכם בין התובע לבין חברת יונה נכסים והתנהגותם משך השנים, תוך בחינה האם יש באלה כדי לסתור את הרישום.

סוף דבר התביעה נדחית.

בקשה זו של התובע אושרה על ידי חברת החשמל במהלך שנת 2012 על גג ביתו של התובע ולא על לול המשק כפי שבקש בפעם הראשונה, על כל חוסר הנוחות וחוסר האסתטיות שבכך תוך מניעת האפשרות ליצירת תפוקה מאקסימאלית מאותה מערכת בשל גודל הפאנלים שהותקנו על גג ביתו וכיוון פרישתם.

יחד עם זאת, בהיות ההסדרה הסדרה חלוצית שמטבע הדברים היתנהגות השטח יכולה לעורר סוגיות שלא חשבו עליהם אין לעמוד לחברת החשמל עם מד עצר ולבוא עמה חשבון על כך שפנתה לרשות במועד שפנתה.

אמנם הובאו ראיות לפני התומכות בעמדת חברת החשמל על שני חלקיה אך מאידך הובאו ראיות אחרות שתומכות בעמדת התובע כאשר היתנהלות חברת החשמל בעצמה חיזקה עמדה זו. אמנם על העידר האפשרות להתקין מערכת על מבנה שלא הוגדר כמקום הצרכנות העידה גב' יוסף כדלקמן: "ש. האם על פי תנאי ההסדרה השניה, ניתן לשלב מתקן פוטו וולטאי במקום שהוא מחוץ למקום הצרכנות שרשום בספרי הספק השירות החיוני?

...

יתרה מכך, אני סבור שהתובע מושתק מלטעון שהוא צרכן עסקי נוכח העובדה כי מאז שנת 2006, למרות ניהל עסק בנחלה, הוא לא מצא לנכון לעדכן את הסטאטוס שלו, גם לא בעת הגשת הבקשה להתקנת המתקן ונזכר לטעון טענות אלו רק במסגרת כתב התביעה.

התוצאה מכל הטעמים שציינתי לעיל הגעתי למסקנה שדין תביעתו של התובע להידחות.

בשים לב להתנהלות זו הגעתי למסקנה שבמקרה זה אין לזכותה בהוצאות משפט וכך אני מורה.

רקע והליכים רלוואנטיים המבקשת, חברה העוסקת בהשכרת מבנים באיזור התעשייה בכרמיאל, התקינה על הגגות של חלק מנכסיה מתקנים פוטו-וולטאיים, דהיינו מערכות שתפקידן להמיר אנרגיה הנקלטת מאור השמש לאנרגיה חשמלית (להלן: המתקנים).

עוד ראוי לציין, כי התעריף המאקסימאלי שנקבע בצידו של הסווג החדש בתיקון לתקנות ההסדרים נמוך משמעותית מהתעריף המאקסימאלי הקבוע בצד הסווג של "תעשייה". על רקע זה, עמדתה של המבקשת בפני ועדת הערר הייתה שעד להוספתו של הסווג החדש לא היה סיווג מתאים לחיוב בארנונה בגין המתקנים, ומכאן שלא היה מקום לחייבה בארנונה כלל.

...

לשיטתה, יישום אמות המידה שנקבעו בפסיקה לצורך זיהוי פעילות "ייצורית" אשר מאפיינת נכס תעשייתי על ענייננו מוביל למסקנה כי לא ניתן לחייבה לפי סיווג של תעשייה, ולכן, לכל היותר, היה מקום לעשות כן לפי הסיווג החדש כאמור.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

בחודש נובמבר 2014, חייבה עריית כרמיאל את המערערת בארנונה בגין נכסים נוספים שבהם מותקנות מערכות פוטו וולטאיות, מעבר לנכס ברח' השיש 3, כאשר הסווג על פיו חויב השטח שעליו הותקנו המערכות הפוטו וולטאיות, היה סיווג של "תעשיה" שעמד אותה עת על סך של 46.66 ₪ למ"ר. המערערת הגישה השגה על חיובים אלה שנדחתה, והדיון בערר 43/14 היתייחס גם לחיוב על הנכסים הנוספים מעבר לנכס ברח' השיש 3.

המערערת טוענת כי עריית כרמיאל מפלה אותה לרעה, שכן היא אינה גובה ארנונה בגין מתקנים פוטו-וולטאיים שהותקנו על גגות בתים פרטיים, בעוד שאותה היא מחייבת בארנונה בגין מתקנים כאלה שהותקנו על גגות שטחים מסחריים.

...

סיכומו של דבר, על יסוד הניתוח של סעיף 10(ג) לפקודת סדרי השלטון והמשפט וסעיף 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש], הסמכות לקבוע תחולה למפרע לתקנות מותנית, לדעתי, בשני תנאים מצטברים: ראשית, צריך שהחוק המסמיך יקנה לרשות המנהלית סמכות לקבוע תחולה למפרע, בין במפורש ובין במשתמע, ואם אין הוא מקנה סמכות כזו במפורש, צריכה לחול חזקה פרשנית שלפיה המחוקק לא התכוון להקנות סמכות כזאת.

עיון בפרוטוקול הדיונים של וועדת הכספים בנושא "חיוב הארנונה באשר למערכות הסולאריות הרלוונטיות", אין בו כדי להביא לידי מסקנה כי היתה כוונה להחיל את התיקון באופן רטרואקטיבי, וזאת כאשר עולה בבירור כי וועדת הכספים היתה מודעת להעדר סיווג ספציפי כזה בעת דיוניה בשנת 2011, והיא אף הייתה מודעת לכך שקיימות רשויות מקומיות שגובות ארנונה בגין המערכות הסולאריות הרלוונטיות, ולמרות זאת, היא לא מצאה לנכון לקבוע מפורשות תחולה רטרואקטיבית של התקנות, והיא אף לא בחנה אם ניתן לקבוע תחולה כזו, מכוח הוראות החוק המסמיך.

לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.