ערר על התקנת אנטנה סלולרית בשכונה

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 20905-03-17 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' ועדת ערר מחוז מרכז תיק חצוני: בפני כבוד השופט אורן שוורץ העותרת בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עמוס תיבי המשיבות 1. ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה, מחוז מרכז ע"י ב"כ עו"ד דוד גוטמן, פרקליטות מחוז מרכז (אזרחי) 2. הועדה המקומית לתיכנון ובניה, פתח תקווה ע"י ב"כ עו"ד גיל זילבר ועו"ד יוני שורץ 3. נציגות תושבי השכונה וועד הורים בית ספר "קפלן" - על ידי מר אהרון טוויק ואח' פסק דין

בנוסף, הותקן לפני זמן רב תורן אנטנות על גג המבנה.

" דרך פעולתה הנורמאטיבית של תמ"א 36 אף תוארה באופן ממצה בפסק דינה של המשנה לנשיא (כתוארה דאז) השופטת מ' נאור בדנ"ם 5358/14 מ. מגן אינטרנשיונאל יזמות והשקעות בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה רמת גן, פסקה 27 (פורסם בנבו, 24.12.2014): "כפי שקבע בית משפט זה בפסק דינו, וכפי שניתן ללמוד מעיון בהגדרת מטרותיה של תמ"א 36א עצמה – תכליתה הנה לקבוע הנחיות (לקבוע הנחיות להקמת מיתקני שידור קטנים וזעירים על-ידי, בין היתר, קביעת טווחי בטיחות, קביעת הנחיות להליך רשוי, קביעת הנחיות נוֹפיות וכו'). אין התכנית קובעת מקומות קונקריטיים שעליהם ייבָּנו מיתקני שידור. לפיכך, מיקומן של אנטנות סלולריות יתגלה רק לאחר שיוצא היתר בניה מכוח התכנית." אופייה הנורמאטיבי המיוחד של תמ"א 36 מחייב את מוסד התיכנון ליישם את ההנחיות שנקבעו בתמ"א 36 באשר לבקשה קונקרטית להיתר בניה אשר מובאת לפניו בעיניין מתקן שידור זעיר או בעיניין תורן אנטנות.

[ההדגש הוסף – א.ש.] לנוכח ההנחיה הקונקרטית שנקבעה בתמ"א 36 בעיניין השיקולים האדריכליים, שמטרתם היא להפחית את הפגיעה הנופית בחזות הכללית של "הישוב והסביבה", ברי כי אין יסוד לטענתה של בזק לפיה חרגה ועדת הערר מסמכותה, עת דחתה את הערר על יסוד שיקולים אלה.

...

הרקע לעתירה עניינה של העתירה שלפניי בהחלטת ועדת הערר מיום 05.02.2017 במסגרתה נדחה הערר שהוגש על ידי העותרת (להלן – בזק), בגין החלטת המשיבה 2 (להלן – הוועדה המקומית) שלא לאשר הקמת תורן אנטנות בגובה 31 מטרים על גבי גג המבנה שמצוי ברחוב קפלן 15 בעיר פתח תקווה.

סוף דבר – העתירה נדחית.

לנוכחת התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את העותרת לשאת בשכ"ט ב"כ המשיבות בסך 10,000 ₪ לזכות המשיבה 1 (ועדת הערר) וסכום זהה לזכות המשיבה 2 (הוועדה המקומית).

בנוסף, הנני מחייב את העותרת לשאת בהוצאות ששת חברי הנציגות השכונתית וכן ועד בית הספר שהתייצבו לדיון בעתירה בסך 750 ₪ לכל אחד (במצטבר 4,500 ₪) אשר ישולמו באמצעות יו"ר ועד השכונה, מר אהרון טוויק.

גוש 16582/19 – החלקה הופקעה לטובת הציבור ויועדה להקמת שכונת מגורים.

דיון: שאלת הסמכות בטרם הדיון בעתירה לגופה, אבהיר מהן הסוגיות אשר מסורות לסמכותו של בית משפט זה, כבית משפט לעניינים מינהליים, ובאלו מן הסוגיות ראוי לפנות תחילה למנהל הארנונה ולאחריה לוועדת ערר לעניני ארנונה, בהתאם לקבוע בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות").

מכוח החוק הותקנו תקנות המגדירות את סוגי הנכסים, וקובעות תעריפים מיזעריים ומירביים לתעריפי הארנונה מעת לעת.

עוד טענה כי אין לחייבה בגין מתקן התיקשורת שלמיטב ידיעתה מדובר במיתקן צה"לי. המשיבה טענה כי על אף שקיימת הערה על הפקעה, הקרקע לא הופקעה בפועל.

לעניין האנטנה הצה"לית, על ועדת הערר להכריע מי ה"מחזיק".

...

לפיכך, אני מורה כי החיוב בארנונה עבור שנת 2005 התיישן ולא ניתן לגבותו.

סוף דבר בענייננו, מאחר שהשאלה בדבר חוקיות הטלת השומות מעלה מתוכה מספר שאלות עובדתיות, ראשונית, צריך שאלה תתבררנה תחילה בפני ועדת הערר.

בנסיבות אלה אני מורה כדלקמן: המחלוקות העובדתיות מצויות בסמכותם הייחודית של מנהל הארנונה וועדת הערר, ועל כן לא מיצתה העותרת את מלוא ההליכים העומדים לרשותה בטרם הגשת העתירה.

ביום 23.4.14 הוציא המשיב 2 , יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה קרית אתא, צו בו הורה כי שלוש אנטנות סלולריות המצויות על גג בית מגורים משותף המצוי בחלקה 13 גוש 11013 בשד' בורוכוב 26 קרית אתא (להלן: הבניין) יהרסו, יפורקו ויסולקו.

המשיבה מס' 3 הינה בעלת הזכויות במקרקעין, ואילו המשיבה 4 הינה אחת מתושבי השכונה ומתגוררת בקירבת הבניין עליו מוצבות האנטנות, אשר הגישה בקשת לצירופה כמשיבה ונעתרתי לבקשתה (ראו החלטתי בדיון מיום 12.5.2014).

המבקשת מפרטת, פירוט רב, אודות המצב המשפטי השורר לדעתה בכל הקשור בהתקנת מיתקני גישה, ומפרטת את ההליכים שמתנהלים בין הצדדים בפני ועדת הערר המחוזית אשר לידתם בהוראה שניתנה על ידי המשיבה 1 לחברת החשמל למנוע אספקת החשמל למיתקני הגישה מאחר והיא סבורה כי הותקנו ללא כדין.

אין בידי לקבל את טענת המשיבים 1 ו-2 כי המדובר במתקנים חדשים שהותקנו על ידי המבקשת תחת המתקנים שהיו קיימים לפני כן (ובהמשך יוברר כי לעניין זה נפקות מוגבלת ביותר).

...

לטענת המבקשת ביום 10.4.14 הגיעו נציגיה לבצע את העבודות בהתאם לסיכום, או אז הגיעה נציגת מחלקת הפיקוח, הם נתבקשו להפסיק את ביצוע העבודות, ניתן צו הפסקה מנהלי, ובחלוף כשבועיים הוצא הצו מושא הבקשה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובנספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך בפני, אני סבור כי יש להורות על ביטול הצו.

אין בסיס לטענה ודינה להידחות.

מכאן, אינני סבור כי יש להידרש לטענה בדבר השימוש החורג שנעשה על פי הנטען בבניין ואין אני סבור כי טענה זו, גם אם היא נכונה – ואיני מביע דעה – מצדיקה הוצאת צו הריסה מקום שהשימוש נוהג מזה כשנה וחצי, ומקום שספק אם סע' 238(ח) לחוק מכוון את עצמו למצב של שימוש חורג – להבדיל מבנייה.

סוף דבר, אני מורה על ביטול צו ההריסה המנהלי.

ההליך והצדדים לו המשיבים 2-1 (להלן המשיבים), בני-זוג, מתגוררים ברחוב הדביר 11 בשכונת בית-אליעזר בחדרה (חלקה 122 בגוש 7726; להלן הבית).

לטענת המבקשת הותקנו באחד מחדרי הבית ובעליית הגג שלו מיתקני תיקשורת וציוד נילווה שפועלים כמתקני גישה אלחוטיים (להלן מיתקני הגישה); מיתקני הגישה משרתים אנטנות סלולריות שהוצבו על גג הבית מטעמן של משיבות 3 ו-4 (להלן סלקום ופלאפון בהתאמה).

נוהג זה עורר מחלוקת משפטית בשאלה אם הסדר הפטור חל על מיתקני גישה אלחוטיים שפוצלו בדרך זו ואם חל – על איזה מהמתקנים הוא חל. המחלוקת האמורה הניבה פסיקות סותרות בערכאות הדיוניות: מחד גיסא, היו מותבים שבאו לכלל דיעה כי פיצול מיתקני גישה אלחוטיים בין התקן על הגג שממלא את תנאיו של הסדר הפטור לבין ציוד ורכיבים נוספים אשר משרתים אותו ומשמשים לפעולתו ואשר הופרדו ממנו בצורה מלאכותית לשם עמידה בתנאיו של הסדר הפטור, ולמטרה זו הותקנו בנפרד ממנו בתוך חדרי מבנים שעל גגותיהם הוצב התקן שחוסה תחת הסדר הפטור, שולל את הפטור ממתקני הגישה האלחוטיים כולם, הן זה שעל הגג והן אלה שבתוך המבנה.

...

אינני מקבלת את עמדתה של המבקשת כאילו השאלה שבמחלוקת, וכמוה גם ההליך שתלוי ועומד בבית-המשפט העליון, כלל אינם נוגעים למעמדם של מתקני גישה אלחוטיים שהוצבו בתוך מבנים שמשמשים למגורים ולתחולתו של הסדר הפטור עליהם.

אופיו של צו ההפסקה השיפוטי ככזה והגדרתו כצו שניתן בהליך ביניים, מחייבים את המסקנה כי צו ההפסקה השיפוטי אינו יכול להיות שריר וקיים לעולמי עד ללא שהוגש כתב אישום תוך פרק זמן סביר מאז מתן הצו.

סיכומם של דברים על-יסוד הטעמים שלעיל נדחית הבקשה.

פרטנר הגישה ערר על החלטה זו בפני ועדת הערר המחוזית.

בהמשך הדיון אמר בא-כוח הועדה המקומית "לעניין תמ"א 36 מדובר בתמ"א שלא נכנסה בתוקף(!) ובאמנה שלפיה אסור היה להקים אנטנה מבלי ליידע את הועדה. כשטענו נגד האנטנות מבחינה בריאותית הוועדה טענה שזה לא נימוק. לשאלת מר שטסל [נציג מתכננת המחוז-ד' ב'] אין סוגיה של פגיעה בנוף". ועדת הערר ערכה ביקור במקום וסיכמה אותו במילים אלה: "על גג הבנין שברחוב כהן 100 נראים פנסי תאורה המורכבים ממוטות ברזל וכדור פלסטיק לבן בראשם.

להלן קובעת הועדה שמביקורה במקום היא מגיעה למסקנה כי מדובר באנטנות שאינן נראות כלל למתבונן בבניין ולכן אין בהתקנתן כל פגיעה בחזות השכונה ובגובה בנייניה והן משתלבות בנוף הקיים כאמור באמנה ובתמ"א 36.

האמנה שנכרתה בין המרכז לשלטון המקומי ובין החברות הסלולאריות באה למעשה לשים קץ לתופעה של הצבת אנטנות בסתר "בדרך פרטיזנית" ולחיוב החברות הסלולאריות לגלות גילוי מלא של האנטנות שהותקנו בסתר בעבר ולתאם בשלב המוקדם ביותר כל עבודה הקשורה בקידום תיכנון ופיתוח תכנית סלולרית עם הרשויות המקומיות.

אינני רואה כל פסול או כל ניגוד למטרות של דיני התיכנון והבנייה בהסדר שלפיו ראוי לשאוף לריכוז אנטנות סלולריות באתרים משותפים, ועל-כל-פנים פרטנר מנועה מלטעון אחרת לאור האמור באמנה שהיא צד לה. אינני נכנס לשאלה שלגביה לא הובאו ראיות בפני הועדה באשר לנזקי קרינה אפשריים מהצבת אנטנות באיזורי מגורים.

...

לאור האמור נראה לי שהעובדה שנקבעה על-ידי ועדת הערר כי אין הפרעה נופית במיתקן נושא הדיון היא לא רלוואנטית לענייננו.

לפיכך אני מקבל את העתירה, מבטל את החלטת ועדת הערר ומחזיר את החלטת הוועדה המקומית על כנה.

אני מחייב את פרטנר לשלם לעותרת הוצאות עתירה זו וכן שכר טירחה עורך-דין בסך 3,000 ש"ח בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום.