בשורה התחתונה נעתר בית המשפט לבקשת האפוטרופא לדין, וקבע כי יש לאסור על העורר את הכניסה לכפרו למשך שנה (ולא שנתיים כפי שנתבקש), ובתוך כך נאסר על העורר להתגורר, לעבוד או ללמוד בכפר.
זאת, לאור הגדרת "עבריין מין" בסעיף 2 לחוק כלהלן:
"עבריין מין" – מי שהורשע בבצוע עבירת מין ומתקיים בו אחד מאלה:
(1) ביום ביצוע העבירה הוא היה בגיר;
(2) ביום ביצוע העבירה הוא היה קטין ונידון למאסר בפועל, או שבית המשפט צווה על החזקתו במעון נעול לפי סעיף 25(א)(1) או (2) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טפול), התשל"א-1971, או על אשפוזו, ובמועד שיחרורו מהמאסר, מהמעון הנעול או מהאישפוז, לפי העניין, מלאו לו 19 שנים;
הטענה השנייה היא, שלא ניתן לאסור את כניסת העורר לכפר מגוריו, וזאת לאור נוסח סעיף 3(א) לחוק הקובע כלהלן:
בית המשפט רשאי להטיל על עבריין מין, בצו, מיגבלות על מגורים, עבודה או לימודים במוסד לימודים בקירבת מקום המגורים או מקום העבודה של נפגע העבירה או מוסד הלימודים שניפגע העבירה לומד בו (בחוק זה – מיגבלות), אם שוכנע, לאחר שקיים דיון בענין, כי יש צורך בהטלת מיגבלות משום שלנפגע העבירה עלול להגרם נזק נפשי של ממש אם עבריין המין יתגורר, יעבוד או ילמד בקירבת מקום מגוריו או מקום עבודתו של נפגע העבירה או מוסד הלימודים שניפגע העבירה לומד בו; בהחלטה לפי סעיף זה יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, את הפגיעה שתגרם לעבריין המין של הטלת המיגבלות; בלי לגרוע מהאמור, לעניין עבריין מין כהגדרתו בפיסקה (2) להגדרה "עבריין מין" יימנע בית המשפט, ככל האפשר, מפגיעה בצרכים הייחודיים הנוגעים לשיקומו.
כך, בבש"פ 7587/16 פלוני נ' פלונית (10.10.2016) אישר השופט ע' פוגלמן צו הרחקה מהיישוב קריית ארבע בציינו כי "העורר לא הצביע במקרה זה על טעם מבורר המצדיק את מגוריו באיזור קריית ארבע דוקא".
קיצורו של דבר, איני סבור כי יש בלשון החוק כדי לצמצם את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לעצב את המיגבלות שניתן להשית על עבריין מין בהיבט הגאוגרפי, ובמקרים המתאימים רשאי בית המשפט לקבוע כי צו ההרחקה יחול על היישוב כולו.
...
העורר ניצל לטובה את ההליך השיקומי במעון, כפי שעולה מהתסקירים שהוגשו בעניינו, ואצטט את השורה התחתונה מהדיווח העדכני האחרון הנוגע לעורר:
"לסיכום מדובר בנער שעבר תפנית חיובית ומשמעותית במצבו ובחייו עם סיפור הצלחה מדהים בכל המשורים. הוא ידע לנצל לטובה את כל המשאבים שהועמדו לרשותו על ידי מסגרת המעון, ולהפיק ולגייס את הכוחות והיכולות שלו לשם צמיחתו והעצמתו ושינוי מצבו. הוא הפיק תועלת מלאה מהתהליך הטיפולי שעבר במעון במסגרות השונות במיוחד בטיפול הקבוצתי לנערים פוגעים מינית, הוא הצליח לחולל שינוי חיובי בתפקודו והתנהגותו והגיע לניצול חלק ניכר מהפוטנציאל הטמון בו. כיום הוא מצויד בכלים ומיומנויות אשר בכוחם לעזור לו לחזרה תקינה לחיי הקהילה והמשפחה".
לקראת תום השנתיים שבהן שהה העורר במעון, הגישה המשיבה 1 (להלן: המשיבה) בקשה לפי החוק ועתרה לאסור עליו למשך שנתיים להתגורר, לעבוד או ללמוד בכפר מגוריו.
לכן, דין טענתו של העורר במישור הגיאוגרפי להידחות.
אך כאמור, לבחירה בדרכי טיפול חלף דרכי ענישה יש השלכות על תחולת חוק המגבלות, ובבוא בית המשפט לדון בעניינו של קטין שהורשע בעבירת מין, יש ליתן את הדעת על חוק זה. כשלעצמי, אני סבור כי עדיף לתקן את חוק המגבלות, ולהרחיב את תחולתו גם על מקרים כגון דא. זאת, על מנת למנוע מצב שבו בית המשפט יעדיף להחמיר עם הקטין ולנקוט דרכי ענישה לפי סעיף 25 לחוק הנוער, אך ורק על מנת שלא ייווצר מצב שבו ידיו יהיו כבולות מבחינת ההגנה על נפגע העבירה בהמשך.
סוף דבר, שיש ממש בטענה המקדמית שהעלה העורר ודין הערר להתקבל.
אשר על כן, ומאחר שחוק המגבלות אינו חל מלכתחילה על העורר, הערר מתקבל והעורר רשאי לחזור כיום לביתו.
