ערר על הפקדת תוכנית בועדה המקומית טייבה

הראשון הוא מכתב מיום 28.3.00 מאת תורה בנין, ממונה בקרת תכניות מתאר מקומיות ומפורטות במינהל התיכנון, בו הודע לועדה המקומית טייבה ולוועדה המחוזית מרכז כי התוכנית נשוא דיוננו טעונה אישור שר הפנים, וזאת לפי החלטת המנהל הכללי של משרד הפנים.

(4) סעיף 109 לחוק קובע: "(א) החליט מוסד תיכנון להפקיד תכנית, יעביר את התכנית לעיונו של שר הפנים מיד לאחר החלטתו;השר רשאי להורות, תוך 60 ימים מהיום שהועברה אליו התכנית, כי התכנית טעונה אישורו;החליט השר כאמור, יודיע על כך למוסד התיכנון הנוגע בדבר תוך עשרה ימים מיום החלטתו.

" לפרשנות הסעיף ראו ע"א 7654/00 ועדת ערר מחוזית חיפה נ' חברה לבנין הירדן, פ"ד נז(2) 895, בחוות דעתה של השופטת פרוקצ'יה. (5) סבורני, כמותי כבית המשפט המחוזי, כי לענייננו המדובר בסעיף בהליך בן שני שלבים: הודעת השר על החלטתו כי התכנית טעונה אישורו; ובמקרה כזה יש להגישה לשר כדי לקבל אישורו, וזאת לאחר השלמת ההליכים המתחייבים על פי חוק.

...

" לפרשנות הסעיף ראו ע"א 7654/00 ועדת ערר מחוזית חיפה נ' חברה לבנין הירדן, פ"ד נז(2) 895, בחוות דעתה של השופטת פרוקצ'יה. (5) סבורני, כמותי כבית המשפט המחוזי, כי לענייננו המדובר בסעיף בהליך בן שני שלבים: הודעת השר על החלטתו כי התכנית טעונה אישורו; ובמקרה כזה יש להגישה לשר כדי לקבל אישורו, וזאת לאחר השלמת ההליכים המתחייבים על פי חוק.

מקובלת עלי עמדת המשיבה כי סעיף זה עוסק בתכנית מופקדת שדבר הפקדתה פורסם כדין, שהרי המחוקק קבע כי הדבר טעון הודעה בעתון לפי סעיף 149 לחוק, ואילו המבקש לא הביא ראיה כי קוימו התנאים, מן הטעם הפשוט שכזאת לא אירע.

סוף דבר וסיכומו: נוכח האמור, אציע לחברי שלא להיעתר לבקשה לרשות ערעור.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 52733-12-19 בלעום ואח' נ' ועדה מקומית לתיכנון טייבה ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט, סגן הנשיאה אחיקם סטולר עותרים 1. שוכרי בלעום 2. איאד בלעום 3. באסם בלעום 4. רפעת בלעום 5. עאישה בלעום 6. פואד בלעום 7. אחמד בלעום 8. ראודה בלעום 9. חקאולה בלעום ע"י ב"כ עו"ד איהב עיראקי משיבים 1. ועדה מקומית לתיכנון טייבה ע"י ב"כ עוה"ד מוהנד ג'בארה ואח' 2. סעיד בלעום 3. אסעד בלעום ע"י ב"כ עוה"ד עלא תילאווי ואח' החלטה

ביום 23.12.2019 ניתן צו אירעי כנגד הפקדת ערובה בסך של 150,000 ₪.

"א. איני משוכנע כי בסעיף 152(א)(1) המחוקק דק פורתא בכוונת מכוון למנוע את האפשרות להגיש ערר על החלטה למתן היתר בניה. שאם כך נאמר, עלול להווצר מצב בו מתן ההיתר יותקף בשני מסלולים שונים. במסלול אחד יגיש צד שניפגע ממתן ההיתר עתירה מנהלית, ובמסלול שני יגישו שני חברי ועדה מקומית ערר על ההחלטה לתת היתר כאמור בסעיף 152(א)(2) .... ב. פעמים רבות נטען על ידי המתנגד להיתר, כי ההיתר ניתן בנגוד לתכנית החלה על המקרקעין או שהיא מהוה הקלה או היתר לשימוש חורג בסטייה מתוכנית. המדובר בשאלה מקצועית-תכנונית מובהקת המחייבת בדיקת תכניות ובחינה מדוקדקת של היתר הבניה, וראוי כי ועדת הערר כגוף המקצועי המיומן ובעל הניסיון תידון בה ולא בית המשפט. להבדיל מבית המשפט שביקורתו מוגבלת לחוקיות וסבירות ההחלטה למתן היתר, ועדת הערר היא "מוסד תיכנון", וכזו היא בעלת סמכות מקורית ורשאית להפעיל שיקול דעת תיכנוני ולהמיר את שיקול דעתה תחת שיקול הדעת של הוועדה המקומית.

...

לסיכום ציין בית המשפט כי: "דרך המלך לתקוף את החלטת הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית ליתן היתר בניה כאשר עולה טענה של סטיה מתכנית צריכה להיות בהגשת ערר לוועדת הערר. זאת, להבדיל ממחלוקות בשאלות קנייניות או בשאלות של שימוש וחזקה הנדונות בערכאות האזרחיות הרגילות..." (פסקה 15 לפסק הדין).

התוצאה היא שאין מקום להכביד עוד על המשיבים ויש לתת להם להמשיך ולבנות.

התוצאה היא שהצו הארעי מיום 23/12/19 בטל.

כללי בפניי שתי עתירות המכוונות נגד החלטת ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתיכנון ולבנייה (להלן: "ועדת המשנה") מיום 1.4.15 בערר 76/14, בעיניין תכנית הר/46/485/א (להלן: "התכנית"): עתירתם של שולמית שלוי ואחרים המתגוררים ברחוב המייסדים (עת"מ 42724-05-15, להלן: "השכנים") ועתירת הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה "הוד השרון" (עת"מ 43682-05-15, להלן: "הועדה המקומית").

עוד נטען כי התכנית סותרת גם את תכנית המתאר העירונית הר/2050, אשר הומלצה להפקדה על ידי הועדה המקומית ביום 21.11.10, והועברה לועדה המחוזית ונמצאת בועדות היגוי לקראת דיון להפקדה (להלן: "תכנית המתאר המתגבשת").

השכנים הפנו בעיניין זה לעת"מ (מרכז) 26202-04-12 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה טייבה נ' ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית (מיום 8.8.13, להלן: "עניין טייבה").

...

לנוכח האמור, נחה דעתי כי לא נפלה טעות בהחלטתה של ועדת המשנה בעניין זה. ומכאן לטענת השכנים כי אישור תכנית נקודתית, החורגת ממדיניותה של הוועדה המקומית בעניין שמירה על צפיפות נמוכה באזור מגוריהם, פוגע מהותית בציפיותיהם הלגיטימיות.

טענת השכנים בעניין זה נדחית אפוא.

סיכומו של דבר – העתירות נדחות.

לפני עתירה לבטול החלטת המשיבה 1, ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתיכנון ובנייה (להלן: "המועצה הארצית") מיום 26.2.2012, אשר דחתה ערר שהגישו העותרות 1 ו-2 על החלטת המשיבה 2, הוועדה המחוזית לתיכנון ובנייה – מחוז מרכז (להלן: "הוועדה המחוזית") לדחות את תכנית טב/3436 (להלן גם "התכנית"), שעניינה הקמתו של מרכז מסחרי בעיר טייבה, ולהורות למועצה הארצית לשוב ולדון בערר ולהכריע בו לגופו.

כפי שהבהירה המועצה הארצית בהחלטתה: "דינו של הערר להדחות מהטעם שהתכנית המוצעת אינה עומדת בקנה אחד עם תכנית המתאר הכוללת לטייבה הנמצאת בימים אלה בשלבי אישורה הסופיים לאחר מתן ההכרעות בהתנגדויות... במקרה דנן התכנית המוצעת היא תכנית מתאר מקומית המכילה הוראות של תכנית מפורטת הסותרת את האמור בתכנית המתאר הכוללת לטייבה; התכנית המוצעת מבקשת להפוך שטח בייעוד חקלאי לפי תכנית המתאר הכוללת המופקדת לשטח למגורים, מסחר ותכליות אחרות. מדובר בחריגה נקודתית מתכנית מתאר כוללת שעה שככלל, העדיפות הברורה היא לתיכנון כולל המסדיר תיכנון נקודתי, ובודאי לא תיכנון נקודתי המכתיב דה פאקטו תיכנון כולל" (סעיפים 23 – 24 להחלטה, ההדגשה הוספה).

בהמשך לכך הבהירה המועצה הארצית כי לאחר שתאושר תכנית המתאר הכוללת, "הדרך הראויה לטעמנו הפתוחה בפני העוררת... לערור על התכנית הכוללת ולהביא את הדברים לבחינה נוספת במסגרת של ערר עליה". אעיר בהקשר זה, כי העותרים ביקשו להסתמך על החלטת המועצה הארצית בערר 19/10 ח'ליל מסאלחה נ' הוועדה המחוזית לתיכנון ובניה בירושלים (ניתנה ביום 10.2.2011), שם קבעה המועצה הארצית כי יש הצדקה לאשר את התכנית, על אף שמדובר היה בתכנית פרטנית שלא קדם לה תיכנון כולל.

...

אף על פי כן, לאור חשיבותם של הליכי תכנונים כוללים אינני רואה הצדקה להתערב בהחלטה בשלב זה, שכן מקובלת עלי עמדת המשיבות כי תכנית המתאר הכוללת נמצאת בשלב תכנוני מתקדם ביותר.

יחד עם זאת, סבורני כי הליכי התכנון הכולל אינם יכולים להתמשך עוד לאורך שנים ארוכות.

סוף דבר העתירה נדחית.

ביום 13.2.2020 הגיש העותר ליו"ר הועדה המחוזית בקשת רשות ערר למועצה הארצית לתיכנון ולבניה.

ההחלטה מושא העתירה ניתנה ביחס לתכנית שיזמו הועדה המקומית והעותר והוועדה המקומית המליצה על הפקדתה.

גם ההחלטה לגופה אינה נגועה בשקול שאינו סביר שעה שהעותר צפה את האפשרות כי הועדה המחוזית לא תאשר את התכנית ואף נערך לכך במסגרת סעיף 4 להסכם בינו ובין הועדה המקומית, שם נקבע כי אם התכנית לא תאושר, מתחייבת עריית טייבה לאפשר לעותר ליזום תכנית ביניין עיר חליפית.

...

על פי טענת העותר, תכנית טב/3400 קובעת כי דרכי השרות והסדרי התנועה לאורך כביש 444 יהיו בהתאם לתכנית דרכי השרות - טב/3137 שהוכנה, הופקדה, והוחלט לאשרה, אך בסופו של דבר לא אושרה בשל בעיות בירוקרטיות.

נת"י – חברת נתיבי ישראל בע"מ גם נתיבי ישראל טוענת כי יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה ומוסיפה את הטענות הבאות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם ושמעתי טענות הצדדים, עמדתי היא כי דין העתירה להידחות.

סיכום נוכח כל האמור, אין מקום להתערב בהחלטתה המקצועית של הוועדה המחוזית והעתירה נדחית.