ערר על היתר לבניית ביה"ס תיכוני לבנות

התובע הגיש ערר על פיטוריו לשר החינוך.

דב"ע נו/3-31 מדינת ישראל נ. ארנון בונה, (16.9.1996), נפסק, כי מטרתו של השימוע אינה רק להציג בפני העובד את הטענות כלפיו, שכן אלה, בדרך כלל, ידועות לעובד, אלא בעיקר לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגירסתו ולנסות ולשכנע שלטענות אין בסיס.

כמו כן, ובהתאם לפסיקה, יש לבחון את החלטת הפטורים בקונטקסט הכללי של מכלול האירועים שהביאו, בסופו של יום, להחלטה שהתקבלה (עיין ע"ע 123/00 בי"ס תיכון ערוני-כל ישראל חברים נ. יצחק צויזנר (27.6.01).

התובע אישר, במעמד הדיון בועדה הפריטטית, כמו גם בערר שהגיש לשר החינוך, כי מרבית דו"חות הפיקוח שנכתבו לאחר התצפית על שיעורים שהעביר, נימסרו לו. משמעות הדבר הנה, שהתובע ידע מהי הבקורת כלפי האופן בו העביר שיעורים בהיבט המקצועי.

...

בנסיבות העניין, לאור כל המפורט לעיל, הגענו למסקנה, כי הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים של התובע, אינם מצדיקים את איונם, אך יש מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי כספי.

ניתן היה לצפות, כי הנתבעת 1 תדאג להעברת המסמכים במהירות ועוד בחודש מאי, על מנת להשלים את הליך הפיטורים, המחייב אף שימוע במהלך חודש זה והנתבעת 1 לא עשתה כן. אשר על כן, הננו מחייבים את הנתבעת 1 לשלם לתובע פיצוי בשווי שמונה חודשים, לפי משכורתו האחרונה, כאשר התקופה אותה שילמה הנתבעת 1 לתובע מתחילת חודש ספטמבר 2013, נלקחת בחשבון במניין אותם שמונה חודשים.

יתר על האמור לעיל, נדגיש, כי ארגון העובדים אינו מחויב לתמוך בכל טענה שמעלה העובד ולהזדהות עם כל דרישה של העובד, והתובע סירב לקבל עצות המבוססות על ניסיון החיים של נציגי ההסתדרות, אשר המליצו לו לעבור לעבוד בבית ספר אחר, ואולי שם הוא יצליח יותר מאשר בבית ספר "רעות". בנוסף לפיצוי אותו חייבנו את הנתבעת 1 לשלם לתובע, הננו מחייבים את הנתבעת 1 לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן, ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 34648-02-17 ב.י.ת.- בוגרים וידידים ותושבים למען ביה"ס החקלאי ע"ר 580584027 ואח' נ' וועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתיכנון ובנייה ואח' בפני כבוד השופטת ברכה בר-זיו העותרות: 1.ב.י.ת.- בוגרים וידידים ותושבים למען ביה"ס החקלאי ע"ר 580584027 2.הגר פרי-יגור ע"י עוה"ד בנימין הימן ואח' המשיבים: 1.ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתיכנון ובנייה 2.הועדה המחוזית לתיכנון ובנייה - צפון חיפה 3.הועדה להשלמת תכניות ש/1402/א שלושתן ע"י פמ"ח (אזרחי) , ע"י עוה"ד שלומית שושני קפלן 4.הועדה מקומית לתיכנון ובנייה פרדס חנה – כרכור ע"י עוה"ד ג'ובראן ג'ובראן ואח' 5.רשות מקרקעי ישראל ע"י פמ"ח (אזרחי) 6.בית ספר תיכוני חקלאי פרדס חנה בע"מ ע"י עוה"ד שרקון בן עמי אשר ואח' 7.מנסור חקיקת ע"י עוה"ד אילנה ברף שניר 8.מינהל נכסי הדיור הממשלתי 9.רשם ההקדשות שניהם ע"י פמ"ח (אזרחי) פסק דין

עניינה של העתירה בהחלטת ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתיכנון ולבניה (להלן: "ועדת העררים") מיום 27.11.16, לאשר תכנית מתאר ש/1402/א (להלן: "התכנית"), שתביא , לטענת העותרות, לחיסולו של בית הספר החקלאי בפרדס חנה (להלן: "בית הספר").

בשנת 2009 ערך הרשם "בדיקת עומק" לחצ"ל בית הספר, ובשנת 2014 פורסם דו"ח בו נאמר כי: "פעילות החברה החל משנת 2009 אינה תואמת למטרות החברה שאושרו על ידי רשם ההקדשות" (להלן: "הדו"ח").

...

אני סבורה כי העותרות לא הצביעו על כל פגם בקידום שתי תוכניות במקביל, ואין זאת כי בתחום אחריות רשויות התכנון לדאוג כי לא תהיה סתירה בין הוראותיהן.

לפיכך, אני דוחה את טענת העותרות ל"העדר יזם כדין".

השינוי היחיד הנדרש בתכנית הוא בענין נספח השימוש, כאמור בסעיף 115 להחלטת ועדת העררים, ואין מחלוקת (וגם לא הוגשה השגה בענין) כי על לשכת התכנון של הוועדה המחוזית לערוך את ההשלמה הנדרשת, כאמור בסעיף זה. נוכח כל האמור – אני דוחה את העתירה.

עוד ציינה, כי גם מבחינה מהותית, אין יתרון למועצה הארצית שכן התוכנית נדונה לעומקה במשך שנים ואושרה על ידי מוסדות התיכנון הן ברמה המחוזית והן ברמה הארצית.

בהקשר זה ציינו משיבות 1 ו-2 כי בעת הפקדת תמ"מ 5, הערייה דוקא היתנגדה לייעוד שנקבע לכל המיתחם וביקשה שהוא יוגדר כדומה למקרקעי העותרות כ- "איזור ערוני בדגש מגורים" - למרות שממוקמים שם בי"ס תיכון אורט סינגלובסקי והמרכז הקהילתי בית ברבור, שכמובן לא הייתה כל כוונה להרסם ולבנות תחתיהם בתי מגורים.

על כל אלה יש מצטרף הצורך באיזון בין הנזק שעלול להגרם מעיכוב באישור התוכנית –תוכנית מקיפה שחלה על כל העיר ויש לה השלכה על פרויקטים לבנייה רבים בעיר - לבין התועלת שבמתן רשות ערר.

...

כמו כן, לא שוכנעתי שההחלטה לסמן כך את המקרקעין נגועה בחוסר סבירות קיצונית מעצם העובדה שהיא מצמצמת את שיקול הדעת של הוועדה המקומית.

סיכומו של דבר, אני מחליטה לדחות את העתירה.

העותרות ישלמו למשיבות, בתוך 30 יום, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ שיחולק שווה בשווה בין משיבה 3 לבין משיבות 1ו-2.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 5898-08-15 עמותת 'נוער כהלכה' ואח' נ' מדינת ישראל - משרד החינוך ואח' בפני כבוד השופט אברהם רובין העותרים/המבקשים 1. עמותת 'נוער כהלכה' 2. יואב ללום המשיבים 1. מדינת ישראל - משרד החינוך 2. שר החינוך, חה"כ נפתלי בנט 3. מנכ"ל משרד החינוך - גב' מיכל כהן 4. מדינת ישראל - משטרת ישראל 5. עריית אלעד 6. עמותת 'תפארת החיים - אשדוד' 7. עמותת 'מרכז חינוך לבנות אלעד' 8. עמותת 'מרכז מוסדות חינוך אלעד' החלטה

במסגרת הבקשה שלפני טוענים המבקשים כי המשיבות 3-1 הפרו את פסק הדין המוסכם בכך ש"לא פיקחו כנדרש על פי סמכותן החוקית ולא אכפו את הוראות פסק הדין והחלטת כבוד השופטת בן אור על המשיבה 5 ועל המשיבות 6 ו-8", ובכך שבמקום לאכוף את פסק הדין ואת החלטת כבוד השופטת בן אור, בחרו המשיבות 3-1 לברר את טענות התלמידות שלא התקבלו לבית הספר השייך לאזורן באמצעות ועדת ערר. כמו כן, נטען כי המשיבות 3-1 הפרו את פסק הדין בכך שנתנו רישיון להקמת בית ספר חסידי באלעד, ובכך שאישרו את מינויה של הגב' זלזניק לתפקיד מנהלת בית הספר שמפעילה המשיבה 6. שני עניינים אחרונים אלו לא נדונו כלל בפסק הדין ובהחלטת כבוד השופטת בן אור, ועל כן בדיון שהתקיים לפני הסכימו גם ב"כ המבקשים כי נושאים אלו אינם יכולים לשמש עילה למתן צו לפי פקודת בזיון בית משפט.

אשר למשיבה 5 - בהחלטת כב' השופטת בן אור מיום 26.3.17 נקבע כי: "המתוה המוסכם החנו ברור וחד משמעי. שני הסמינרים מהוים , מכוחו , בתי ספר תיכוניים איזוריים. מכאן, שזכותן של התלמידות, על פי איזורי הרישום שנקבעו בו, ללמוד בהם בכפוף לחריגים המעוגנים בטעמים פדגוגיים". בהמשך לכך הורתה כב' השופטת בן אור לפרסם מודעה בדבר הרישום האיזורי, זאת לא רק בשנת הלימודים שנדונה בפניה – תשע"ח – אלא גם בשנות הלימודים הבאות.

...

בנסיבות אלה, כאשר אין מדובר במתווה מפורט, כאשר עקרונות המתווה יושמו, ומתגובת המדינה עולה כי יש כוונה לפעול על מנת ליישם את עקרונותיו באופן מלא, דין הבקשה להידחות.

על כן, הורה בית המשפט למשיבה 5 לפרסם מודעות בדבר אזורי הרישום, וכן קבע כי כל עוד לא יפורסמו המודעות תשלם המשיבה 5 קנס של 1,000 ₪ ליום.

אשר על כן, הבקשה בכל הנוגע למשיבים 3-1 נדחית, ובכל הנוגע למשיבה 5 היא מתקבלת במובן זה שאני מורה למשיבה 5 לפרסם מודעה בנוסח שנקבע בהחלטת כב' השופטת בן אור, וככל שהמשיבה לא תעשה כן עד ליום 15/7/18 היא יהיה עליה לשלם קנס בסך של 1,000 ₪ ליום החל מיום 16/7/18 ואילך.

הנתבעת עשתה כל הנידרש לבצוע הבניה על פי חוזה הפיתוח וביום 9.5.13 קבלה מאת צד ג' 1 היתה בניה להקמת 57 יח"ד ב- 4 מבננים A,B,C,D מעל מרתף משותף על המיגרש הנ"ל. על פי שקולי הנתבעת לאור קצב הבניה ביקשה לפצל את היתר הבניה ולקבל תחילה אישור לטופס 4 רק לבניינים ABC ולאחר מכן ל- D. לצורך כך נידרש אישור צד ג' 1 אך הסתבר כי צד ג' 1 שינה את דרישותיו למתן טופס 4 וחלפו 8 חודשים מ6/15 ועד 2/16 עד שניתן אישור צד ג' 1 לפיצול ההיתר (21.2.16).

בלית ברירה עמלה הנתבעת יום ולילה במרתף ע"מ לרצות את צד ג' 1 כאשר לבסוף מהנדס צד ג' 1 הסתפק בצביעה ולא בטיח, אך עדיין לא היתקבל טופס 4 והנתבעת נאלצה להגיש ערר לועדת הערר ובמקביל היו מגעים להפקדת ערובה בסך של 200,000 ₪.

...

לפיכך, לאחר עיון בהוראות ההסכם עליו חתמו הצדדים, אני מקבל את עמדת התובעים בעניין זה. ליקויי הבנייה לאור המחלוקות שבין הצדדים מונה מומחה ביהמ"ש המהנדס דן אורמן.

אני סבור כי יש להיעתר גם לעתירה זו שכן ליקויים אלה נובעים מהעבודות שבוצעו ע"י הנתבעת והם נקבעו ע"י מומחה ביהמ"ש. מומחה ביהמ"ש לא נחקר על חוו"ד שלא נסתרה ועל כן יש לקבלה.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן זה שאני פוסק לתובעים את הסכומים הבאים: איחור בגין מסירת הדירה – 4.77 חודשים כפול 4,400 ₪ = 20,988 ₪ בצירוף ריבית פיגורים כאמור לעיל.