ערר על החלטת קצין התגמולים שלא להכיר באובדן כושר עבודה

גם החלטת וועדת ערר לכושר עבודה שאימצה עמדה זו, לא נידונה.

הוגן בנסיבות העניין כי ישולם לתובע תגמול נכה נצרך רטרואקטיבית החל מהיום בו ביקש לראשונה תגמול זה – כלומר בתאריך 17.1.2013, שהרי הפגיעה הלבבית הוכרה רטרואקטיבית מיום פגיעתו, והתובע הפסיק לעבוד מיד לאחר מכן.

המסגרת הנורמאטיבית בחוק הנכים נקבע כי נצרך הנו "אדם שאינו מסוגל להישתכר למחייתו ואין לו הכנסה מספקת למחייתו" וכי נכה נצרך הוא "אדם שאינו מסוגל להישתכר למחייתו בגלל מום גופני או שיכלי ואין סיכוי נראה לעין שאפשר יהיה לשקמו אי-פעם". בעיניין מילגרוד (עב"ל 530/09 חיה מילגרוד נ' המל"ל [פורסם בנבו]), נידרש בית הדין להקף הבקורת השיפוטית על החלטת פקיד התביעות בעיניין בקשה לתגמול נצרך וקבע כך: "... החלטתו של פקיד התביעות נתונה לביקורתו השיפוטית של בית הדין האיזורי לעבודה, כדרך שנוהג בית הדין לבחון החלטותיו של פקיד התביעות המתקבלות מתוקף סמכותו על פי סעיף 298 לחוק הביטוח הלאומי. בד בבד, ובכל הנוגע לבחינת ההחלטה בנוגע לזכאות הנכה לתגמול נצרך, יהא הקף ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטות פקיד התביעות בדומה להקף הבקורת השיפוטית שמקיימת ועדת ערעור לפי חוק הנכים על החלטתו של קצין התגמולים. בנידון זה נקבע בסעיף 33(ג) לחוק הנכים: "ועדת העירעור רשאית לאשר את החלטת קצין התגמולים או לשנותה". הינה כי כן, במסגרת הבקורת השיפוטית רשאי בית הדין האיזורי לעבודה לבחון את החלטתו של פקיד התביעות לגופה, לאשר אותה או לשנותה, או להורות על החזרתה לבחינה מחדש, בצרוף הנחיות.

כעולה מחוות הדעת של ד"ר גלוזמן מיום 11.5.2021, עולה כי זה פירט באופן מפורט ומנומק מסקנתו לפיה התרשם כי התובע נמצא באובדן כושר עבודה מלא – ללא צפי לשינוי בתקופה הנראית לעיל; הועדה היא גוף מעין שפוטי ושעה שהתובע הציג בפניה חוות הדעת של ד"ר גלוזמן שהנו רופא תעסוקתי, היה עליה להתייחס אליה באופן מפורט ומנומק, דבר שלא עשתה.

...

בהחלטתה של וועדת רשות עליונה מיום 1.6.2021 נימקה ופירטה, לאחר ששמעה את טענות התובע, מדוע אין להיעתר לתביעתו, וזאת מן הטעמים הבאים: מבחינה רפואית התובע מסוגל לעבוד בהיקף מלא במגבלות המתאימות למצבו הקליני; בהתאם למסמכים הרפואיים של התובע, לא חל שינוי במצבו הרפואי, ואף אם חלה החמרה, הרי שאין בהחמרה זו כדי להגדיר את התובע כמי שאיבד את כושרו לפרנסה מעבודה כלשהי.

ברם, אי התייחסות הוועדה לחוות הדעת של ד"ר גלוזמן והעדר התייחסותה לניסיונות השיקום משנת 2018, מביאים לטעמי למסקנה כי נפלו פגמים מהותיים בהחלטת הנתבע.

על כן, הנני קובע כי עניינו של התובע יוחזר לנתבע, בכפוף להנחיות שלהלן.

לסיכום על הנתבע לדון פעם נוספת בתביעת התובע לתגמול נכה נצרך, לאחר התייעצות עם ועדה בהרכב אחר מזה שדן בעניינו ביום 1.6.2021.

בתי הדין המינהליים שליד בית משפט השלום בחיפה ועדות העירעור מכוח חוק ע"נ 48896-05-20 תיק חצוני: בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 יו"ר הוועדה – כב' השופט אמיר סלאמה חבר הוועדה – דר' אלכס קורת חבר הוועדה – מר דוד לוקוב מערערת פלונית ע"י ב"כ עו"ד ארז יער משיב קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום פסק דין

אלא שבהמשך החליט ד"ר אילן אדם, הרופא המרחבי שאישר קודם לכן את המלצות וועדת כושר עבודה, לשנות את דעתו, הואיל והגיע למסקנה שאי הכושר שהוכר ע"י ועדת כושר עבודה מבוסס על קביעה בדבר קיום דיכאוני מאג'ורי, אשר איננו נכלל בגדר הנכות המוכרת של המערערת (ראו מכתב ד"ר אדם לקצין התגמולים מיום 2.1.14).

על בסיס עמדתו של ד"ר אדם החליט קצין התגמולים, בתאריך 2.1.14, לדחות את בקשת המערערת לגימלת נצרך, תוך שהוא מנמק את החלטתו בכך ש- "אובדן כושר העבודה אינו עקב נכותך המוכרת ממשרד הביטחון". על החלטה זו הגישה המערערת ערעור לפי חוק הנכים, שנידון במסגרת ע"נ 51505-01-14 (להלן – "ההליך הקודם").

הנימוק העקרי לדחייה מופיע בסעיף 6 להחלטה, בו ציין המשיב כי "מאחר ולא מיתקיים תנאי מהתנאים המחייבים על פי החוק – אובדן כושר עבודה לצמיתות עקב נכות מוכרת – לא ניתן לאשר את בקשתך לתגמול נצרך". עוד צויין בהחלטה כי נוכח דחיית הבקשה מהטעם הנ"ל, לא בדק המשיב את קיום התנאי בנוגע ליכולת כלכלית של המערערת להיתפרנס (סעיף 7 להחלטה).

בהחלטה מושא העירעור קבע המשיב, כי הוא אינו מכיר בזכאות משום שאובדן כושר העבודה לא נגרם עקב הנכות המוכרת.

...

איננו מקבלים את טענת המשיב בנדון.

ברם, אנו סבורים שמן הראוי לאפשר למשיב לערוך חקירה בנדון, בכדי לבחון את התקיימות התנאי הכלכלי האמור, כאשר ברי שעליו לעשות כן במהירות האפשרות, בשים לב להתנהלות עד כה. בהקשר זה לא נעלם מעינינו האמור בסעיף 56 לפסק הדין בהליך הקודם, ולפיו עניין העדר הכנסה מספקת לא היה כביכול שנוי במחלוקת, ואולם מכיוון שממילא מדובר בעניין שהמשיב יכול לבחון מעת לעת, גם כאשר הוא מכיר ביתר התנאים המזכים, ומשחלפו כשלוש שנים ממועד מתן אותו פסק דין, אנו מאפשרים למשיב לעשות כן. פועל יוצא מהאמור הוא שככל שהמשיב ימצא שמתקיים היסוד של "אין לו הכנסה מספקת למחייתו" ביחס למערערת, היא תהיה זכאית לגמלת נצרך.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מורים על קבלת הערעור באופן חלקי, כמפורט לעיל.

אנו מחייבים את המשיב לשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪, וזאת בתוך 30 ימים, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

בית משפט השלום בחיפה ע"נ 22585-08-19 ע"נ 20729-11-19 ע"נ 22638-08-19 ע"נ 22623-08-19 ע"נ 22602-08-19 תיק חצוני: בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 יו"ר הוועדה – כב' השופט אמיר סלאמה חבר הוועדה – דר' אלכס קורת חבר הוועדה – מר דוד לוקוב מערער פלוני משיב קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום פסק דין

ע"נ 22602-08-19 בעירעור זה טוען המערער כי המשיב קיפח אותו בכך שלא הכיר שהוא סובל מאי כושר מלא, וכי על רקע זה הוא זכאי לזכויות הנובעות מכך, לרבות זכות לגימלת "נצרך". המדובר בעירעור חסר כל בסיס.

ברי כי נכות שכזו אינה מאפשרת הכרה בזכאותה לגימלת "נצרך", ואינה מאפשרת הכרה בטענה לפי המערער איבד לחלוטין את כושר עבודתו בשל הנכות המיוחסת לשירות הצבאי, מה עוד שמהערער לא הגיש בהליך שלפנינו חוות דעת רפואית לתמיכה בטענותיו.

מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם המערער אמנם קיבל את ההזמנות לבצוע הבדיקות אם לאו, הרי שנוכח הודעתה של ב"כ המשיב לפיה בנסיבות אלה הוחלט לתת החלטה בעיניין בקשה המערער לפי תקנה 9 בחודש יולי הקרוב, מתייתר הצורך לידון בעירעור בסוגיה זו. העירעור איפוא נדחה, תוך שאנו מציינים כי על המשיב לדאוג לכך שהחלטה בבקשות שהגיש המערער לפי תקנה 9 תנתנה עד ליום 30.7.20, כאשר ברי שהמערער יוכל לערר, במידת הצורך, על החלטות אלה בדרך הקבועה בדין.

...

הוא ואין בסיס לטענה אחרונה זו מצד המערער, כאמור לעיל, אין בסיס להכרה בזכותו להחזרי נסיעות, וגם דינו של ערעור זה להידחות.

מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם המערער אמנם קיבל את ההזמנות לביצוע הבדיקות אם לאו, הרי שנוכח הודעתה של ב"כ המשיב לפיה בנסיבות אלה הוחלט לתת החלטה בעניין בקשה המערער לפי תקנה 9 בחודש יולי הקרוב, מתייתר הצורך לדון בערעור בסוגיה זו. הערעור אפוא נדחה, תוך שאנו מציינים כי על המשיב לדאוג לכך שהחלטה בבקשות שהגיש המערער לפי תקנה 9 תינתנה עד ליום 30.7.20, כאשר ברי שהמערער יוכל לערר, במידת הצורך, על החלטות אלה בדרך הקבועה בדין.

אשר לטענה בעניין אי קבלת תרופות, המערער טען בדיון לפנינו כי הוא אינו מקבל תרופות להן הוא זקוק נוכח מחלתו, מבלי להניח, ולו באופן מינימאלי, בסיס עובדתי, רפואי או משפטי לטענה זו. גם דינו של ערעור זה להידחות.

ברי, נוכח האמור, כי בקשת המערער לחייב את המשיב בהוצאות עונשיות בסך 100,000 ₪ היא משוללת כל יסוד, מה עוד שמדובר בסעד החורג מגבול סמכות ועדה זו. סוף דבר דין הערעורים המאוחדים להידחות, וכך אנו מורים.

] מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה (מפי סגן הנשיא, ר' סוקול, כב' השופטים מ' רניאל, י' קראי-גירון) בע"ו 3779-07-19, בגדריו נדחה ערעור המבקש על פסק דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט-1959 (להלן: ועדת הערעורים וחוק הנכים, בהתאמה), לפיו נדחתה השגת המבקש על החלטת המשיב שלא להעניק למבקש תגמול נצרך באופן רטרואקטיבי.

המבקש ערער על ההחלטה, ובשנת 2015 קיבלה ועדת הערר את העירעור בקובעה כי קיים קשר סיבתי מסוג "גרימה מלאה" בין השרות למחלה.

המבקש נבדק על-ידי צוות רב מקצועי שהמליץ על אובדן כושר עבודה לצמיתות.

לפיכך אישר המשיב מתן תגמול נצרך למערער, אך קבע כי התגמול ישולם החל מיום הגשת התביעה, 23.4.2015, ולא לפני כן. בעירעור שהופנה כנגד ועדת הערעורים חזר המבקש על דרישתו להכיר בזכותו לקבל תגמול נצרך באופן רטרואקטיבי, החל ממועד הגשת הבקשה לראיות חדשות (ביום 19.7.2005), או כשנה קודם לכן לפי הוראת סעיף 35 לחוק הנכים (ביום 1.8.2004).

כידוע, תגמול נצרך יוענק לנכה ששעור הנכות המוכר לו אינו פחות מ-50%; אשר אינו מסוגל להישתכר למחייתו עקב הנכות ואין סיכוי נראה לעין לשיקומו בעתיד; ואשר הוכיח כי אין לו הכנסה מספקת למחייתו (ראו, למשל, החלטתי ברע"א 4406/15 פלוני נ' קצין התגמולים (3.8.2015)).

...

חשוב מכך, גם אם נניח כי הבקשה הוגשה במועד זה הרי שדינה היה להידחות, למרבה הצער, מהסיבה שבאותה העת לא נתקיימו במבקש התנאים לקבלת תגמול נצרך (ראו גם: סעיף 35 לתשובה לבקשה למתן רשות ערעור).

כידוע, תגמול נצרך יוענק לנכה ששיעור הנכות המוכר לו אינו פחות מ-50%; אשר אינו מסוגל להשתכר למחייתו עקב הנכות ואין סיכוי נראה לעין לשיקומו בעתיד; ואשר הוכיח כי אין לו הכנסה מספקת למחייתו (ראו, למשל, החלטתי ברע"א 4406/15 פלוני נ' קצין התגמולים (3.8.2015)).

" (שם, פס' י' לחוות דעתו) אשר על כן, עם כל ההבנה למצבו המורכב של המבקש; וחרף ההשלכות המצערות של משך הטיפול בבקשתו על תקופת זכאותו לתגמול נצרך, בקשת רשות הערעור נדחית.

רקע המערער, יליד שנת 1952, הוכר כנכה על-פי חוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים או החוק), ועקב פגימותיו בתחום האורתופדי והנפשי נקבע כי שיעור נכותו הכולל בשיעור 60%.

יוער כי בסעיף 2(ו) לכתב העירעור המתוקן נכתב כי בגין אישור התביעה שהגיש המערער לחברת הראל לקבלת גמלת אובדן כושר עבודה, הוא זכה לתשלום כולל בסך של 82,363 ₪ לכל התקופה, ואילו במכתב המשיב אל המערער מיום 28.2.2021 נכתב כי "תשלום היתר המקורי הנו בסך של 77,175 ₪ ולא 82,363.68 ₪", ולא כפי שצוין בהחלטה מיום 29.5.2017, וכי מסכום זה יש לנכות סך 6,634 ₪ ששילם המערער למס הכנסה בשנת 2014 בגין קצבת אובדן כושר עבודה.

המסגרת הנורמאטיבית בסעיף 7(א) לחוק הנכים נקבע כי "נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-50% והוא נצרך, ישולמו לו - במקום התגמולים האמורים בסעיפים 5 ו-6 - 180.3% מסך כל המשכורות המשתלמות לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא 22 של הדרוג המנהלי ואם יש לו ילד - 200.2% מהדרגה הקובעת". בתיקון 29 לחוק, שניכנס לתוקף ביום 27.4.2017 הועלו האחוזים הנזכרים בסעיף זה. בסעיף 7(ג) נקבע (ההדגשות הוספו - א"ג): "על אף האמור בסעיף קטן (א), נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-50% ושאינו מסוגל להישתכר למחייתו, והוא זכאי לקיצבה או תשלום כיוצא בזה לפי חוק אחר או לפי הסכם או הסדר כל שהוא (להלן - הקצבה), אף אם הקצבה עולה על הסכום שנקבע כהכנסה כדי מחיה, ישולם לו התגמול לפי סעיפים קטנים (א) ו-(א1) בנכוי סכום הקצבה ובילבד שלא יפחת מהתגמול לפי סעיף 5". השאלה הרלבנטית לענייננו: האם תשלומים בגין אובדן כושר עבודה, המשולמים לפי תנאי פוליסת ביטוח חיים שהונפקה על-ידי חברת ביטוח לנכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-50% ושאינו מסוגל להישתכר למחייתו, הם קצבה כהגדרתה בסעיף 5(ג) לחוק, ושאותה יש לנכות מתגמול נצרך? ברע"א 5563/07 דמיר נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 11.7.20211) (להלן: עניין דמיר) קבע בית המשפט העליון כי יש לפרש את סעיף 7(ג) לחוק הנכים כמקים סמכות לנכוי הסכומים המתקבלים בגין קצבת הנכות הכללית לפי פרק ט' לחוק המוסד לביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי).

בפיסקה 11 לפסק דינו של השופט מלצר נכתב (ההדגשה הוספה - א"ג): "החוקים הסוצאליים תכליתם תדיר היא ליתן הכנסה בידי הנזקק לצורכי מחייתו, אך קיימות בהם, לעתים, הגבלות על מנת שלא ליתן לנזקק תשלום כפל, מעבר לזה שהמדינה מצאה כי יש להעמיד לרשותו". בעת"מ (מחוזי מרכז) 3943-10-15 ואזאנא נ' מדינת ישראל - ועדת ערר לימודים עליונה שליד משרד הבטחון - אגף שקום נכים (פורסם בנבו, 3.7.2016), בו נדונה סמכות אגף השקום לקזוז סכומים שקבל העותר מהמוסד לביטוח לאומי מ"דמי קיום" ששולמו לו על-ידי משרד הבטחון במסגרת לימודיו, הפנה בית המשפט לעניין דמיר, וציין כי "מניעתה של כפל הטבה מתיישבת עם מניעת הפגיעה בקופה הציבורית, שמהוה שיקול נוסף בבואנו לפרש את המונחים דמי שקום ודמי קיום". בע"נ (שלום ת"א) 2062-01-16 ב. ב. נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 20.12.2016) דנה ועדת עררים לפי חוק הנכים בעירעור על החלטת קצין התגמולים לקזז מתשלום נצרך את סכומי הפנסיה שהמערער קיבל מחברת הראל על-פי פוליסת ביטוח חיים.

...

גיבשנו את עמדתנו זו לאחר שבחנו בקפידה את פסק הדין בעניין דמיר והגענו למסקנה כי עמדתנו אינה מנוגדת להלכה שקבע בית המשפט העליון.

בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732, 743 (2002)), בהרכב מורחב של שבעה שופטים, נקבע: "אשר לחוקי הנכים - ובהם חוק התגמולים - גישת בית-המשפט היא, מאז-ומקדם, כי יש לפרשם ברוחב-לב ולא ביד קמוצה, מתוך רצון להיטיב עם הנכה ושלא להקפיד עמו. חוקים אלה ייעודם הוא להיטיב עם הנכה - בענייננו: עם נכי צה"ל - להיטיב ולגמול טוב למי ששירתו את המדינה ונפגעו בעת שירותם ובקשר עם שירותם, ועל דרך זה יפורשו ויוחֲלו". ועל כך נאמר ברע"א 7715/13 פלונית נ' קצין התגמולים, פסקה 3 לפסק דינו של השופט הנדל (פורסם בנבו, 8.5.2016): "הדברים ברורים והמסר צלול". אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את החלטת המשיב מיום 29.5.2017 ומורים לו לשוב ולדון בסוגיית הניכוי בגין תשלומים שקיבל המערער מחברת הראל לפי הוראת סעיף 7(ב) לחוק הנכים.

כמו-כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.