ערר על החלטת פסילת רישיון

בפני ערר על החלטת בית משפט לתעבורה, בה דחה ערר על החלטה מנהלית בה נפסל רישיונו של העורר למשך 90 יום, בעקבות תאונת דרכים קטלנית בה היה מעורב.

...

גרסתו של העורר, לפני ששינה אותה, לפיה הסיבה היתה הניסיון לעקוף את הגבשושית, נדחית על ידי הממצאים בשטח.

מסקנתי היא כי הגיבוי שנתן בית משפט קמא להחלטת קצין המשטרה לפסול את העורר מנהלית ל – 90 יום היתה אכן נכונה ומתבקשת.

הערר נדחה.

בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בירושלים מיום 24.8.2021 (כבוד השופט נ' נחשון) ב-בפ"ת 5961-08-21; שבה נפסל רישיון הנהיגה של המבקש באופן זמני עד למתן החלטה אחרת, כאשר דיון בבקשת המשיבה לפסילת הרישיון עד תום ההליכים נגד המבקש נקבע למועד סמוך, ביום 30.8.2021.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובת המשיבה או בקיום דיון, ואבאר.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

בעיניין אי מתן נשיפה תקינה יש להזכיר : בפס"ד ת"ת 9186-08 "מ"י נ' בוטה" נקבע: "בדיקת הנשיפה היא בדיקה פשוטה ביותר, במהלכה מתבקש הנבדק לנשוף כמות מסוימת של אויר מריאותיו אל תוך פיית מכשיר הינשוף, והמכשיר מודד את ערכי האלכוהול באויר הנשוף. מאחר ומדובר בבדיקה כה פשוטה לבצוע, כשלון הבדיקה ניזקף לחובתו של הנבדק. ובמילים אחרות, בהיעדר סיבות שיש בהן כדי להסביר את הכשלון בבדיקה (בדרך כלל סיבות רפואיות), חזקה כי ביקש הנבדק להכשיל את הבדיקה." ובבש"פ 6812/07 "לירן ברק כהן נ' מ"י" (פורסם בנבו, 5.9.07), דן ביהמ"ש העליון בסוגיה, במסגרת ערר על החלטה לפסול את רישיון הנהיגה של העורר עד לתום ההליכים נגדו, וקבע כך: "סע' 64 ב(א1) לפקודת התעבורה מקים סמכות לשוטר לידרוש מנהג דגימה של אויר הנשוף מפיו לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול. סרובו של נהג לבצע בדיקה כאמור מקים נגדו חזקה שנהג בשיכרות , וזאת מכוח סעיף 64 ד לפקודת התעבורה. העובדה כי העורר נשף כמות שאינה מספקת למכשיר ה"ינשוף", שבעטיה לא סיפק המכשיר תוצאות, נתפסת לכאורה כסירובו של העורר להבדק.

...

כמו כן, התנהגותה של הנאשמת במהלך כל האירוע העידה על סירוב לשתף פעולה ולבצע את הבדיקות כפי שהוסבר לה. בנוגע לטענה שבגינה הוחזר התיק לבית משפט להבהרה/שמיעת עדים, לאחר שעיינתי במסמכים, בפסיקה רלבנטית ושמעתי את עדותו של טכנאי המעבדה, מצאתי לדחות את הטענה.

ברם, כמו בית משפט קמא, גם דעתנו-שלנו נחה בסופו של דבר לגבי חוקיות הבדיקות שמבצע הינשוף ולגבי מהימנותן.

לאור כל האמור לעיל מצאתי, כי התביעה הוכיחה מעל כל ספק סביר כי הנאשמת ביצעה את העבירה המיוחסת לה והחלטתי להרשיע את הנאשמת.

בנסיבות דומות לענייננו דן ביהמ"ש העליון בבש"פ 6812/07 לירן ברק כהן נ' מ"י, (להלן – עניין ברק) במסגרת ערר על החלטה לפסול את רישיון הנהיגה של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

...

לסיכום, חזקת הסירוב יוצרת ראיות לכאורה לצורך פסילת המשיב עד תום ההליכים.

בנוסף, שוכנעתי כי מבחינת דיות הראיות לכאורה יש בהן כדי להוביל לפסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים.

לנוכח האמור, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בחומר החקירה, בחנתי את נסיבות המקרה, אני נעתרת לבקשה ומורה על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו.

על שאלות שבית המשפט שואל את עצמו כדי להכריע בשאלת מסוכנות למדים מבש"פ 7399/00 לחמי שמואל נ' מדינת ישראל, תק על 2000 (3) 2245 (2000) (להלן: "לחמי ",שעסק בערר על החלטה לפסילת רישיון נהיגה עד תום הליכים, טרם הרשעה) .

...

להלן השאלות שנדרשו ב"לחמי" לצורך הכרעה : האם יש ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנהג ? האם נסיבות התאונה מעידות על כך שאופן נהיגתו מסוכן? האם דובר באירוע בעל אופי מקרי או בדרך התנהגות אופיינית ? האם עברו מעיד על היותו נהג מסוכן ? האם יש גורמים אחרים הטבועים בנהג כגון מצבו הבריאותי או הנפשי העושים אותו מסוכן? בסופו של דבר נקבע כי ממכלול התשובות תוך שימוש בניסיון החיים והשכל הישר, ניתן להסיק את המסקנה המתאימה בכל מקרה ומקרה .

ממכלול הראיות בתיק החקירה, התוצאות ועברו של המבקש - אין מנוס מהמסקנה כי נהיגתו מסכנת את הציבור.

אכן החקירה טרם הסתיימה אך אין להסיק מכך דווקא את המסקנה שב"כ המבקש מעוניין להסיק.

אשר על כן הבקשה לביטול צו פסילת הרישיון נדחית.