ערר על החלטת עיון בחומר חקירה לצורך הגנת מן הצדק

ביום 7.1.19 ניתנה החלטתי בבקשה לחומרי חקירה, בה נקבע כי על הקובל להעמיד לעיון ההגנה אמרות בכתב של כל אחד מעדי התביעה (בע"ח 60914-11-18).

בהחלטתי מיום 16.5.19 קבעתי כי לצורך הכרעה בטענות המקדמיות יש להמתין עד להכרעת בית המשפט המחוזי בערר שהוגש על החלטתי בעיניין חומרי חקירה, שכן יש בהכרעת בית המשפט המחוזי בעיניין כדי להשפיע על שאלת התקיימותה של הגנה מן הצדק.

...

טענת הנאשמים כי הוראות סעיפים 61(ג)-(ה) לחוק זכויות יוצרים עניינן במכירה, השכרה או הפצה של עותקים פיזיים בלבד של היצירה עולות בקנה אחד עם לשונו של החוק, עם תכליתו ועם הסביבה הנורמטיבית שבה מצויות הוראות אלה, ועל כן יש לקבלה, מן הטעמים שיפורטו להלן; ראשית, לשונו של החוק בסעיפים 61(ג)-(ה) עוסקת בהפצת עותק של יצירה.

גם בחינת תכליתן של הוראות החיקוק שבהן מואשמים הנאשמים מובילה למסקנה כי הוראות החיקוק שבהן מואשמים הנאשמים מתייחסים להפצת עותקים פיזיים של היצירה.

סיכום לנוכח האמור לעיל, בשל קבלת הטענות שלפיהן לא ניתן להעמיד לדין במסגרת קובלנה בעבירה לפי חוק זכויות מבצעים, ובשל כך שכתב הקובלנה אינו מגלה את העבירות שבהן הואשמו הנאשמים לפי חוק זכויות יוצרים, אני מורה על ביטול הקובלנה.

נטען, ביחס לאישום השני, כי קמה לנאשם טענת 'הגנה מן הצדק' בשל אכיפה בררנית – מחומר החקירה עולה כי ימים ספורים לפני הארוע, תקף המתלונן את הנאשם באמצעות חפץ.

המכתב נושא כותרת "ערר על סגירת תיק פל"א 547041/2016". בתשובתו ציין רפ"ק נדלר כי "לאחר עיון במכתבך ובתיק החקירה החלטתי להחזירו לתחנת חיפה אל ראש משרד החקירות... לשם ביצוע פעולות חקירה נוספות. לאחר השלמת החקירה בתיק תיתקבל החלטה חדשה על גורל התיק, בכפוף לכלל הראיות בו". · אין מחלוקת כי בעקבות פנייתה של עו"ד קוזנץ – לא הועבר תיק החקירה (או פנייתה של גב' קוזנץ) לעיון הפרקליטות.

...

לטענת המאשימה, לו הייתה בקשת המתלונן נדחית על ידי היחידה החוקרת – היה מקום להעביר את הבקשה לעיון הפרקליטות לצורך בחינת סגירת התיק ודחיית הערר.

לא אוכל לפיכך לקבוע, כי בהמשך קיומו של ההליך הפלילי נגד הנאשם יש משום "פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות". משכך, מסקנתי היא כי אף פגם זה אינו מצדיק את ביטול האישום נגד הנאשם.

סוף דבר: מהטעמים שהובאו לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול האישום הראשון – להידחות.

נוכח מסקנתי כי נפלו פגמים בהתנהלות היחידה החוקרת, במהלך הטיפול בערר שהגיש המתלונן [הן בשל היעדר התייחסות לשאלת המועד בו הוגש הערר, והן בשל אי מסירת הודעה לחשוד כי הוגש ערר על ידי המתלונן – וכי בשל הערר קיימת אפשרות כי יוגש נגדו כתב אישום] אני מורה למזכירות להעביר את העתק ההחלטה לראש לשכת תביעות חוף, עו"ד גב' גלית טגרט.

הקדמה: זוהי בקשה להמצאת מסמכים מכוח הוראות סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי(נוסח משולב), תשמ''ב-1982 (להלן: החסד''פ),כפי שיפורט בהמשך, בטענה כי יש במסמכים אלו כדי לבסס את טענת של הנאשמים להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית פסולה , כפי הוראות סעיף 149(10) לחסד''פ. לנאשמים דנן מיוחס ביצוע עבירות של ביצוע עבודות בניה ו/או אחריות לבצוע עבודות בניה, בסטייה מהיתר הבניה שניתן בפועל, ובסטייה מהתכנית החלה על המקרקעין, במועדים והיקפים , כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן.

המאשימה טוענת , ובצדק, כי , בנסיבות דנן, בהן , נימנעו הנאשמים מלהגיש ערר על ההחלטה שלא להעמיד את גב' ברנט לדין, לאור ההבדל המשמעותי בהקף העבירות המיוחסות אליהם , לעומת גב' ברנט, ובהיעדר הצבעה על אפשרות לאפליה פסולה שלהם לעומתה, אין כל מקום להעתר לבקשה.

לעניין זה יפים דברי כב' השופט י. עמית בתיק בש''פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר, שם אף היתייחס בית המשפט להבדל בין בקשה לחומר חקירה לפי הוראות סעיף 74 לחסד''פ, לעומת בקשה לעיון במסמכים מכוח הוראות סעיף 108 לחסד''פ. וכך מציין כב' השופט עמית, עמ' 458 של פסק הדין: " בדומה לגילוי מסמכים בהליך אזרחי, תנאי מקדמי לגילוי ולהעברת חומר חקירה הוא רלבאנטיות. לפרשנות המונח "חומר חקירה" אנו נדרשים למבחן הרלבנטיות בהתאם למבחני השכל הישר ונסיון החיים (עניין ברקו, פסקה 22).

...

גם הערר שהוגש על החלטת הוועדה לוועדת הערר, נדחה.

אין די בטענה בעלמא או העלאת טענת הגנה ערטילאית, כדי להיעתר לבקשה לעיון במסמכים.

אותה מסקנה תתקבל, גם בגישה לא מכבידה על הטוען לאכיפה בררנית, כאשר, כאמור, מלבד אמירות בעלמא, באשר למדיניות האכיפה, ללא ביסוס ולו לכאורי, לאפליה בין מצבים דומים, בין אם לגבי המתלוננת, גב' ברנט, ובין אם למדיניות האכיפה הנטענת ע''י הנאשמים, אין בטיעוני הנאשמים ולא כלום.

לאור כל האמור, דין הבקשה דחייה, וכך אני מורה.

לאחר שניתנו ההחלטות על תיקון כתבי האישום כאמור, הגיש העורר בכל אותם הליכים פליליים בקשות זהות לעיון בחומרי חקירה, במסגרתן עתר לחייב את המשיבה להעביר לעיונו מסמכים אלה: (1) אישור הגורם הרלוואנטי לקיום חקירה לאחר הגשת כתב האישום; (2) כל החומר הרלוואנטי לקבלת תעודת עובד הציבור; (3) כל הבקשות שערכה המשיבה לצורך קבלת תעודת עובד הציבור וכל התשובות שהתקבלו בעקבותיהן; (4) התכתבויות ופרוטוקולים בעיניין המשך החקירה וקבלת תעודת עובד הציבור; (5) נהלי עבודה בעיניין אישור הגורם הרלוואנטי להמשך החקירה.

במסגרת כל אחת מהבקשות, טען העורר כי תיקון כתב האישום בא בעקבות פעולה להשלמת חקירה שביצעה המשיבה וכי המסמכים האמורים, בהם מבקש הוא לעיין בקשר לפעולת השלמת החקירה, הכרחיים להגנתו לצורך העלאת טענות להגנה מן הצדק, חקירת עדי תביעה, הזמנת עדי הגנה רלוואנטיים ובחינת אישור ניהול החקירה שניתן לאחר הגשת כתב האישום.

...

אני סבור כי חובה עלינו לנהל את הזמן השיפוטי באופן מושכל.

לפיכך, ככל שבתי המשפט באים לכלל מסקנה כי צד למשפט נקט בהליך מיותר או הליך סרק, לדעתי, יש להורות על הוצאות משפט (ראו רע''פ 817/20 ברגמן נ' עיריית תל אביב יפו (18.3.20) והחלטות שונות אחרות, והשוו לרע''פ 7215/20 זגורי נ' עיריית חולון (3.11.20)).

אשר על כן: אני מורה על דחיית העררים; אני מחייב את העורר לשלם לאוצר המדינה סכום של 2,500 ש''ח כהוצאות משפט.

" וכן ראו בש"פ 7955/13 פלוני נ' מדינת ישראל (31.12.13), שם נפסק כי: "ניתן לומר שלכל הפחות חלק עקרי מהנימוקים להחלטה על העמדה לדין, המתבססים על הבקשה שהתביעה מגישה ליועץ או למשנה לפרקליט המדינה, מהוים תרשומת פנימית של רשויות התביעה והחקירה אשר אין חובה על העברתה לעיון הנאשם. כך, למשל, ניתוח מצב הראיות בתיק, שהנו שיקול מרכזי אותו מביא בחשבון המשנה לפרקליט המדינה בהחלטתו (ראו סעיף 3(ה) להנחיה 1.5), הוא בודאי בגדר תרשומת פנימית". השאלה האם נימוקי לקבלת הערר מהוים חומר חקירה נידונה בע"ח (ת"א) 7625-11-14 מדינת ישראל נ' שניידר (18.11.14).

בית המשפט המחוזי קבע כי נימוקי קבלת הערר ונימוקי סגירת התיק מהוים תרשומת פנימית מובהקת ואינם נכנסים לגדרי חומרי חקירה, אותם רשאי הנאשם לבקש לפי סעיף 74 לחסד"פ, תוך שציין כי אין די בטענה בדבר הגנה מן הצדק, על מנת להפוך מסמכים אלה לחומר חקירה כהגדרתו בחוק.

...

יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה על ענייננו, מוביל למסקנה כי הנימוקים שהובילו לפתיחת החקירה בעניינו של הנאשם מחדש הם בגדר "תרשומת פנימית" ולא בגדר חומר חקירה.

מקובלת עלי טענת ההגנה כי פתיחה מחדש בחקירה צריכה להיעשות מנימוקים כבדי משקל.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.