ערר על החלטת עיון בחומר חקירה בעבירת אינוס

רקע עובדתי ביום 26.8.2018 הוגש נגד העורר כתב אישום, אשר כולל שני אישומים ומייחס לו עבירות של אינוס (שתי עבירות לפי סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) (להלן: חוק העונשין); מעשה מגונה (לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיפים 345(א)(2) ו-345(ג) לחוק העונשין); והטרדה מינית (שלוש עבירות לפי סעיפים 3(א)(3)+(5)+(6)(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998).

העורר ביקש להעביר לידיו "את כל החומר אשר הוצג בפני בית המשפט שדן במעצרו של המבקש (העורר – י"ע) לצרכי חקירה, ובעררים שהוגשו על החלטות מעצר, בעיניינו של המבקש". בפרט, העורר ביקש להעביר לידיו, בין היתר, רשימת השלמות חקירה שנדרשו על-ידי הפרקליטות, ודוחות סודיים שהוגשו לשופטים בהליך מעצר הימים.

נקבע כי הזכות לעיין בחומר המבוקש היא זכות "קמעונאית", נקודתית, המותנית בכך שהנאשם יראה כי מדובר בחומר הרלוואנטי להגנתו; וכי לאחר עיון בחומר עצמו, נראה שאין בו כדי לסייע לקו ההגנה בעיניין הסחיטה, ושאין בו כווני חקירה שלא פורטו בחומר הגלוי שהועבר לעורר.

...

הבקשה הוגשה לנוכח טענת העורר, לפיה המתלוננת השנייה ניסתה לסחוט אותו באמצעות עורך-דינה, כך שהעורר ישלם לה סכום כסף בתמורה לכך שהיא לא תגיש תלונה במשטרה.

החליט השופט שלא להיעתר לבקשה בדבר אי-גילויו של החומר רשאי השוטר להודיע כי הוא חוזר בו מהגשת החומר שאליו מתייחסת השאלה ומשעשה כן לא יועמד החומר לעיון החשוד וסניגורו, והשופט יתעלם ממנו לצורך החלטותיו.

כשמדובר בפעולות חקירה שתוכננו להתבצע אך לא בוצעו בסופו של דבר, הרי שממילא מדובר אך בהגיגים וברעיונות שהם בבחינת "תרשומת פנימית", שעליה חל חיסיון פסיקתי.

כך, לדוגמה, החומרים שהוצגו לשופטי המעצרים עם התקדמות החקירה, הם המלצות של הפרקליטות לביצוע שורה של השלמות חקירה, חומר שככלל מהווה "תרשומת פנימית". אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבית המשפט העליון בש"פ 3376/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז העורר: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.4.2021 בבע"ח 49422-03-21 שניתנה על-ידי כבוד השופט א' דראל תאריך הישיבה: י"ג בסיון התשפ"א (24.5.2021) בשם העורר: עו"ד אפרים דמרי בשם המשיבה: עו"ד רוני זלושינסקי ][]החלטה

בגין האמור בכתב האישום יוחסו לעורר העבירות הבאות: תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) (ריבוי עבירות), תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין (ריבוי עבירות), איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין (ריבוי עבירות), היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין (ריבוי עבירות), אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (ריבוי עבירות), מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (ריבוי עבירות), ומעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין (שלוש עבירות).

בקשתו של העורר התבססה על הטענה כי יש בתקרית שארעה בין המתלוננת לאחיה כדי לערער את מהימנותם של השניים – שהם עדי תביעה בהליך דנן, בהיתחשב בכך שגרסאותיהם בכל הנוגע לתקרית האלימה ביניהם סותרות זו את זו. המדינה היתנגדה לבקשה וטענה כי לחקירה המתנהלת בתיק המתברר נגד המתלוננת אין רלוואנטיות לעורר או לעבירות שביחס אליהן הוגש נגדו כתב האישום.

עוד טוען העורר כי בית משפט זה העניק פרשנות מרחיבה למונח "חומר חקירה רלוואנטי" וכי די באפשרות שהחומר יוכל לשמש להגנת הנאשם כדי לאפשר לו לעיין בו. לסיום, טוען העורר כי העתרות לבקשתו לעיין בחומרי החקירה אינה מחייבת שבית המשפט יידרש להכריע בגרסאותיהם של המתלוננת ושל אחיה בתיק האחר.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את הדברים החלטתי לדחות את הערר.

סוף דבר: הערר נדחה.

][ לפניי ערר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק) על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט נ' סילמן) מיום 11.8.2021 ב-בע"ח 52764-06-21, שבמסגרתה התקבלה בחלקה בקשתו של העורר לעיין בחומר חקירה.

הרקע לערר ביום 30.5.2021 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירת אינוס לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ואולם ככל שהרלוונטיות של חומר החקירה להליך הפלילי קטנה יותר, כך יינתן משקל רב יותר לזכות לפרטיות של העדים והנפגעים (בש"פ 6121/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (13.9.2020); עניין נשיא, פסקה 24); ועוד יצוין, כי לצד הזכות לפרטיות יש ליתן משקל אף לאנטרס הצבורי שבחשיפת עבירות – שכן ככל שפוחתת מידת ההגנה על פרטיות המתלוננת ועל כבודה, כך גובר החשש שמתלוננות פוטנציאליות יירתעו מהגשת תלונה במישטרה נגד הפוגעים בהן (בש"פ 9081/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (6.1.2013); בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נ' שיינר, פסקה 22 (23.1.2014)).

...

משכך, אין לאפשר עיון בכל חלק נוסף של התיק הרפואי מעבר למסמכים שכבר נמסרו לידי ב"כ העורר.

ואולם לאחר עיון בתיק הרפואי שוכנעתי כי גם אם התמונה העובדתית אינה ברורה במלואה – לא התיק הוא המזור לכך, משאין בו חומר רלוונטי נוסף העשוי לסייע להגנה בנדון.

התוצאה היא שהערר נדחה.

העותר לא הגיש ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון בחומרי חקירה.

העותר הורשע בעבירות הבאות במסגרת שני אישומים: מעשי סדום בבת מישפחה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), מעשים מגונים בבת מישפחה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות), אינוס בת מישפחה (ריבוי עבירות), מעשים מגונים בקטינה בת מישפחה (ריבוי עבירות), מעשי סדום בבת מישפחה בנסיבות מחמירות עם אחר (ריבוי עבירות), מעשים מגונים בבת מישפחה בנסיבות מחמירות עם אחר (ריבוי עבירות), איומים (ריבוי עבירות) ותקיפה בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות).

ביום 24.3.2016, העותר הגיש בקשה לעיון בחומר החקירה (בקשה דומה לזו שהגיש גם בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי) וכן הגיש ביום 23.6.2016, בקשה להגשת ראייה חדשה בעירעור, לפיה טען כי א.א., בן זוגה דאז של נפגעת העבירות, הצהיר לכאורה שהוא שיקר בעדותו שניתנה בבית המשפט המחוזי.

...

הלכה פסוקה היא כי "בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות הניתנות בערכאות המוסמכות, ואין לאפשר עקיפת הליכי הערעור הקבועים בחוק על ידי עתירה לבג"ץ" (בג"ץ 6917/17 אסל בר לביא נ' המפקח על הביטוח באגף שוק ההון הביטוח (‏10.6.2018) וההפניות שם. ראו גם: בג"ץ 1632/20 נוסיאקוב נ' בית המשפט המחוזי תל אביב (‏9.3.2020); בג"ץ 3398/09 קרצר נ' מאור (22.4.2009); בג"ץ 1846/20 מכלוף נ' היועץ המשפטי לממשלה (10.3.2020)).

מעבר לצורך, לטענת המשיבה, לא נפל פגם בהחלטת מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה שלא לאפשר עריכת בדיקות נוספות במוצגים והשלמות חקירה בתיק החלוט היות שהעותר לא גילה בבקשתו כל טענה המצדיקה להיעתר לבקשה.

לא מצאנו כי עניינו של העותר מצדיק התערבות בהחלטות המשיבה.

בבית המשפט העליון בש"פ 7221/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז העורר: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 19.9.2022 בע"ח 13481-06-22 שניתן על-ידי כבוד השופטת ע' הוד תאריך הישיבה: ט' בחשון התשפ"ג (3.11.2022) בשם העורר: עו"ד משה גלעד, עו"ד רינת גלעד-פרל, עו"ד זוהר ארבל, עו"ד ימימה אברמוביץ' בשם המשיבה: עו"ד נועה עזרא-רחמני ][]החלטה

בגין המעשים המתוארים יוחסו לעורר עבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (שני מקרים), מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק זה (מספר מקרים) וכליאת שוא לפי סעיף 377 לו. ביום 7.6.2022 הגיש העורר בקשה לעיון בחומרי חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי).

...

מנגד, באת-כוחה של המדינה טענה כי דין הערר להידחות.

לאחר שבחנתי את מכלול ההתכתבויות אני סבורה שהתביעה ובית המשפט המחוזי היטיבו לבור את המוץ מן הבר.

בנסיבות דנן, לאחר שעיינתי בתרגום של תמלול התכתובות מהטלפון הנייד של המתלוננת, לא מצאתי לשנות מקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה, בעיקרו של דבר, אין מדובר בחומר חקירה.

בנתון לאמור, הערר נדחה בעיקרו, כמפורט לעיל.