מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערר על החלטת משטרה שלא לשחרר עצור

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

עוד אציין כי העוררת אישרה כי בשלב זה שגתה המישטרה כשלא הגישה ערר על החלטת בית משפט השלום לשחרר את המשיב למעצר בית.
...
אך מקום שבו אין חולק על מסוכנותו הקונקרטית של המשיב כלפי המתלוננת, שמא גם כלפי אחותה, אני סבור כי יש לתת לכך משקל מוגבר יותר מלעובדה שהמשיב היה משוחרר מספר ימים טרם הגשת כתב האישום.
בהינתן כל אלה, אני סבור כי מהמשיב נשקפת מסוכנות ממשית כלפי המתלוננת.
על כן, נחה דעתי כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים אשר מצדיקים לסטות מהכלל שנקבע בהלכת קוניוף.

בהליך ערר מ"י (עמ"י) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

עם הבאת החשוד לבית המשפט מבקשת המישטרה לשחררו, ולשאלה המתבקשת מדוע אם כן נעצר, משיבה המישטרה שהדבר היה כיוון שסמכות ההרחקה של קצין המישטרה מוגבלת ל 15 ימים (תקופה שלטענת המישטרה אינה מספקת), ולכן מתבקש בית המשפט לקבוע תקופת הרחקה ממושכת יותר על פי הסמכות המוקנית בחוק לבית המשפט.
בהחלטת בית המשפט קמא (סגנית הנשיא, כב' השופטת טל תדמור-זמיר) נקבע כך: "עיון בבקשה ובתיק מעלה כי הבאתו של החשוד לבית המשפט מיותרת. המבקשת יכולה היתה לשחרר את החשוד בתחנת המישטרה ובכך הן לחסוך ממנו שעות מעצר מיותרות והן לחסוך מבית המשפט שעות דיון מיותרות". בית המשפט קמא הורה על שיחרור המשיב בתנאים של הרחקת המשיב מכרמיאל לתקופה של 15 יום; וכן התחייבות עצמית ע"ס 2,500 ₪.
המישטרה הגישה ערר על ההחלטה במסגרתו הפניתה לכך כי אין זו הפעם הראשונה בה נתפס המשיב כשהוא מנהל, על פי החשד, מקום המשמש להימורים; מרבית הפעמים הקודמות היתרחשו בכרמיאל ולכן קיימת חשיבות להרחקה ממושכת מכרמיאל (המשיב תושב עכו).
...
בענייננו, משהגיעה המשטרה למסקנה (מוצדקת בנסיבות העניין) שאין מקום להורות על מעצר, ובה בעת סברה כי יש להרחיק את החשוד-המשיב מהעיר כרמיאל לתקופה העולה על 15 ימים, היה עליה לשחרר את המשיב ולהגיש בקשה לבית המשפט לקביעת תנאי ערובה (אם למחרת שחרורו של המשיב, ואם לקראת תום התקופה של 15 הימים) ולקיים דיון בבית המשפט – במסגרתו יכולה היתה לטעון את טענותיה בנדון.
לגבי חיוב לטובת אוצר המדינה ניתן לכאורה לתמוה מה הדבר יועיל, שהרי מדובר בהעברת כספים "מכיס לכיס". סבורני, כאמור, שבמקרה דנן החלטת בית המשפט קמא בנדון מוצדקת לצורך העברת המסר הנדרש (ולהיגיון הטמון בהסדר זה, ר' רע"א (מחוזי חיפה) 38788-02-12 משטרת ישראל נ' גטאס (27.2.12)).
סוף דבר, הערר נדחה.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

] בפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ש׳ מלמד), מיום 13.6.2022 במ"ת 10373-03-22, בגדרה קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה בעיניינו של העורר; וכן על החלטת בית המשפט (כב' השופטת ג' רביד) מיום 21.7.2022, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים.
מנגד, טענה המשיבה כי יש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בפרט בשים לב לכך שתסקירי שירות המבחן המליצו פעם אחר פעם שלא לשחרר את העורר, וכן בהיתחשב בכך שבתי המשפט אינם נוטים לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן.
טיעוני העורר לעניין התשתית הראייתית הלכאורית, טוען העורר כי בית המשפט שגה בכך שבסס את קביעתו בשאלת קיומה של תשתית ראייתית לכאורית, בין היתר, על הודעותיה המתלוננת במישטרה, שלא הוגשו לבית המשפט במסגרת חקירתה הראשית של המתלוננת.
...
בהינתן הכלל שלפיו סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן נעשית רק במקרים חריגים ומטעמים כבדי משקל (ראו: בש"פ 4922/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (7.8.2022)), לא שוכנעתי כי נפל פגם משמעותי בעניינו של העורר אשר מצדיק התערבות בהחלטתו של בית המשפט קמא בדבר אימוץ ההמלצות האמורות.
לסיכום, סבורני כי החלטותיו של בית המשפט קמא נטועות בדין, ולא מצאתי סיבה להתערב בהן.
סוף דבר: הערר נדחה.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2023 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

באותו בוקר לטענתו הפעיל שיקול דעת והחליט שלא להביא הנאשם, שהיה אז חשוד בפני שופט וכלשונו: "כפי שהסברתי בראשית העדות שלי העניין נתון לשיקול דעתי, על פי חוק המעצרים אני תמיד חייב לבחון אמצעי שפגיעתו פחותה בחשוד בטרם קבלת החלטה למאסר. באותו יום בבוקר אחרי שנחשפתי לנסיבות אני סברתי שהם היוו עבירה החלטתי שנכון באותו יום לא להעלות אותו לבימ"ש ולתת לו היזדמנות נוספת כאשר אני עושה בהדרגתיות בגלל שבוצעה עבירה נוספת... אני לא מחויב להעלותו. זה שיקול דעתי באותו רגע בהתאם למכלול הנסיבות. אני לא מקבל החלטה על סמך מילה של מוטי, באותו רגע החלטתי לשחררו בערובה בתנאים שהוריתי עליהם". נישאל העד הכיצד שיחרר את הנאשם בידיעה שהוא מפר הוראה חוקית שיצאה תחת בית המשפט כאשר הנאשם מצהיר כי אין לו כל מקום לשהות והשיב: "אני לא ידעתי שהוא לא יכול באמת לשהות אני יודע שאם הוא רוצה לקיים הוראות בימ"ש הוא יוכל להתייצב אצל המפקח שחתם עליו ולקיים את ההחלטה. מאחר ואני מכיר את הדמות הוא רוצה את האפשרות הפחות חמורה מבחינתו כי הוא רוצה לחזור לעיר...הייתה פתוחה בפניו להגיש בקשה לבימ"ש לשנות התנאים". העד שלל טענת הסניגור ולפיה לא הביא את הנאשם בפני שופט מאחר ובעת הרלוואנטית חל יום העצמאות- יום שבתון וטען, כי הפעיל שיקול דעת ובמכלול האיזונים שערך והחליט להורות על שיחרורו תוך שהוא לשיטתו מחמיר את תנאי השיחרור בהוסיפו "יומיים- שלושה" של הרחקה מהעיר נהריה.
סיכומי ההגנה ב"כ הנאשם טען בסיכומיו שהקצין איימן לא היה מוסמך לשנות תנאי השיחרור אותם קבע בית המשפט עת שיחרר את הנאשם בהליך מעצר ימים והדגיש כי המדובר בהחלטה שיפוטית ולקצין מישטרה אין סמכות חוקית לשנות התנאים שקבע בית המשפט.
אדגיש, כי במקרה שלפני אמנם הנאשם לא ערר על החלטת הקצין הממונה- על כתב הערובה-ת/1 בהליך ערר על החלטת קצין ממונה, אלא בחר להעלות את טענותיו בפני בית משפט זה בהליך פלילי שניפתח בגין אותו כתב ערובה.
...
באותו בוקר לטענתו הפעיל שיקול דעת והחליט שלא להביא הנאשם, שהיה אז חשוד בפני שופט וכלשונו: "כפי שהסברתי בראשית העדות שלי העניין נתון לשיקול דעתי, על פי חוק המעצרים אני תמיד חייב לבחון אמצעי שפגיעתו פחותה בחשוד בטרם קבלת החלטה למאסר. באותו יום בבוקר אחרי שנחשפתי לנסיבות אני סברתי שהם היוו עבירה החלטתי שנכון באותו יום לא להעלות אותו לבימ"ש ולתת לו הזדמנות נוספת כאשר אני עושה בהדרגתיות בגלל שבוצעה עבירה נוספת... אני לא מחויב להעלותו. זה שיקול דעתי באותו רגע בהתאם למכלול הנסיבות. אני לא מקבל החלטה על סמך מילה של מוטי, באותו רגע החלטתי לשחררו בערובה בתנאים שהוריתי עליהם". נשאל העד הכיצד שחרר את הנאשם בידיעה שהוא מפר הוראה חוקית שיצאה תחת בית המשפט כאשר הנאשם מצהיר כי אין לו כל מקום לשהות והשיב: "אני לא ידעתי שהוא לא יכול באמת לשהות אני יודע שאם הוא רוצה לקיים הוראות בימ"ש הוא יוכל להתייצב אצל המפקח שחתם עליו ולקיים את ההחלטה. מאחר ואני מכיר את הדמות הוא רוצה את האפשרות הפחות חמורה מבחינתו כי הוא רוצה לחזור לעיר...הייתה פתוחה בפניו להגיש בקשה לבימ"ש לשנות התנאים". העד שלל טענת הסנגור ולפיה לא הביא את הנאשם בפני שופט מאחר ובעת הרלוונטית חל יום העצמאות- יום שבתון וטען, כי הפעיל שיקול דעת ובמכלול האיזונים שערך והחליט להורות על שחרורו תוך שהוא לשיטתו מחמיר את תנאי השחרור בהוסיפו "יומיים- שלושה" של הרחקה מהעיר נהריה.
המשיך הנאשם וטען שהשוכר קיבל את מפתחות הדירה לידיו יום עובר להגעת הבלשים לדירה ומציאת האופניים, או אז עומת עם העובדה כי האופניים נגנבו באותו היום בו הגיעו הבלשים לדירה ומצאו את האופניים והסביר: "אני לא זוכר באיזה יום זה היה, מהבוקר היה לו מפתח ביד. אני חושב שזה היה יום שישי. מהבוקר היה לו כבר מפתח ביד. זה מה שאמרתי לך". עוד טען הנאשם, כי האופניים לא נתפסו בדירה שבה שהה אלא בדירה אחרת במתחם הדירות אשר בבעלות אמו, או אז עומת עם גרסתו בחקירתו במשטרה ולפיה השוכר שם חלק מהדברים בדירה שלו וטען: "אולי המשמעות שלי כי זה בבעלותי, של אימא שלי, שלי. אם הייתי משקר ויודע שזה גנוב לא הייתי אומר שלי, ישר הייתי מפנה את זה ומפיל על אימא שלי". ביחס לעבירה של הפרת הוראה חוקית, העיד הנאשם כך: "אמרתי שאני זוכר שחתמתי על משהו. לא קראתי את זה, אמרתי מלכתחילה שלא קראתי". אישר הנאשם, כי הקצין איימן הסביר לו פרטי כתב הערובה ובהם היותו מורחק מהעיר נהריה למשך 14 ימים וכי הוא חתם מרצונו וכלשונו: "אני לא מכחיש. אמרתי לך שאיימן החתים אותי, לא קראתי מה היה רשום. אמרתי במילים פשוטות שאין לי לאן ללכת ושיעצור אותי, אם לא אני הולך הביתה...כן. התחננתי אליו אחרי שעצר אותי לילה, שאין לי לאן ללכת, שהוא משחרר אותי. אחתום לך ואלך הביתה... לא הפרתי. הייתי בבית. אם זה נקרא להפר אז יכול להיות. אני לא משקר". בחקירתו במשטרה מיום 04.05.2022-ת/4 ביחס לעבירה של הפרת הוראה חוקית תאר הנאשם כך: "אני וגנגה נסענו אתמול אחרי בית המשפט לבית אח שלו לקיים את המצער בית, היום בבוקר גנגה היה צריך לקחת את הטיפול אדולן שלו בנהריה, אני נסעתי יחד איתו ואחר כך החלטנו לא לחזור לבית אח שלו כי זה בית מאוד קטן ולא נח ולא אכלנו שם כלום אנחנו לא יכולים להמשיך לביות שם במעצר בית". משנשאל מדוע לא חזר למקום מעצר הבית, כפי שהורה בית המשפט, השיב: "התייעצנו עם עורך הדין סיפרנו לו את הסיפור והוא אמר לנו להגיע לתחנה ולהגיד שאנחנו לא חוזרים לבית... אני מעדיף להיעצר ולהגיע לבית המשפט מאשר להישאר שם. אני גאה בעצמי שלקחתי אחריות". בחקירתו במשטרה מיום 08.05.2022-ת/6 הכחיש הנאשם כי הפר הוראה חוקית וטען כי הגיע לתחנת המשטרה על מנת לקבל עזרה, מסר בחקירה במשטרה כי אחרי שנעצר ללילה שוחרר ונמסר לו "לא לצאת מהבית". הנאשם הכחיש כל קשר לאופניים שנתפסו וטען "אני השכרתי את הבית הזה לאיזה ספר שהולך בבוקר ובא בלילה" לא זכר הנאשם פרטי השוכר.
לפיכך, המסקנה היא כי הטלת כתב הערובה על הנאשם הייתה בחוסר סמכות וכל הליך קבלת ההחלטה על שחרורו היו נגועים בפגמים כאלו המביאים לביטול האישום בגין הפרת הוראה חוקית.
אין בדעתי לקבל עתירתו החילופית של ב"כ המאשימה ולפיה אם ימצא בית המשפט כי כתב הערובה ניתן בחוסר סמכות אזי יש להרשיע את הנאשם בגין הפרה חוקית של ההוראה החוקית הראשונה אשר ניתנה על ידי בית המשפט.
סיכום לאחר ששמעתי ראיות התביעה, עיינתי בכל המוצגים והראיות שהוגשו לעיוני, שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את אשמתו של הנאשם ביחס לעבירה של גניבת אופניים על פי סעיף 384 לחוק העונשין ובאשר לעבירה של הפרת הוראה חוקית, כאמור מהנימוקים לעיל אני מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק מעבירה על פי סעיף 287 (א) לחוק העונשין.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2023 בעליון נפסק כדקלמן:

לפניי בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ת' בר-אשר) מיום 9.8.2023 בעמ"י 23814-08-23, בה נדחה ערר שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט צ' סהראי) מאותו יום במ"י 9814-08-23, שהורתה על שיחרורו של המשיב למעצר בית.
בנמקו את החלטתו, ציין בית המשפט כי לאחר שעיין בחומר החקירה, לרבות בדו"ח הסודי שהובא לפניו, וקרא את ההודעות שהציג בפניו נציג המישטרה ואת הודעות המשיב והחשוד הנוסף, הוא הגיע למסקנה כי חומר הראיות הקיים בעיניינו של המשיב אינו ברף המינימאלי הדרוש לצורך ביסוס חשד סביר למעורבותו של המשיב בעבירות ההמתה החמורות שבהן הוא נחשד.
עוד ציין בית המשפט כי בהתייחס לשאלות שהציג בדיון ביחס למעורבות המשיב בגרימת מותו של ההרוג, השיב נציג המדינה כי הנושא נמצא בבירור וכי המישטרה אינה יודעת לומר אם המשיב ביצע מעשה שגרם למותו.
...
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערר ובהחלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, ונתתי דעתי לטענות המדינה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.
טענתה העיקרית של המדינה בבקשה שלפניי היא כי המסקנה אליה הגיעו הערכאות הקודמות לעניין זה שגויה.
לצד זאת, הובהר כי לא כל אימת שהמדינה מבקשת לעכב את ביצוע השחרור, חייב בית המשפט להיעתר לבקשה, ועשויים להיות מקרים בהם קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את דחייתה (ראו: עניין אלפרון, בעמודים 418-417; בש"פ 509/12 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 25 (17.4.2012)).
בענייננו, לאחר ששקל בית המשפט המחוזי את הבקשה, הוא הגיע למסקנה כי בשל עינוי הדין שנגרם למשיב כתוצאה מכך שפעם אחר פעם הוחלט על שחרורו וברגע האחרון עוכב ביצוע השחרור בשל הודעת המדינה כי בכוונתה לערור על ההחלטה; ובשים לב לכך שלא נתונה למדינה זכות ערר על ההחלטה – אין מקום לעכב את שחרורו של המשיב פעם נוספת.
לנוכח מכלול האמור, בקשת רשות הערר נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו