ערר על החלטת מעצר עד תום ההליכים בעבירות נשק וירי

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 4.1.2022, במ"ת 16084-12-21 (השופט ע' טאהא), שבה נקבע כי "קיימים קשיים ראייתיים לא מבוטלים, במארג הראייתי שהציגה [העוררת]"; ועל החלטה נוספת מאותו יום (השופט ש' אטרש), שבה הוחלט על שיחרור המשיב, עיסא הייב, לחלופת מעצר בתנאים.

נגד עיסא, ושניים נוספים, הוגש כתב אישום, המייחס להם ביצוע בצוותא של עבירות נשיאת נשק, ירי מנשק חם, והסתייעות ברכב לשם ביצוע פשע.

לכשיוגש התסקיר, ישלים בית המשפט המחוזי את הדיון בבקשת העוררת להורות על הארכת המעצר עד תום ההליכים, ויחליט כחוכמתו.

...

לטענתו, גרסה זו "לא בלתי מתקבלת על הדעת". דא עקא, מבלי לטעת מסמרות, ובזהירות הנדרשת בשלב זה, אומר אך זאת: לא שוכנעתי כי יש בכוחה של גרסת החפות להטות את הכף בהקשר הנדון.

המסקנה המתחייבת היא, כי נגד עיסא קיימות 'ראיות לכאורה' להוכחת אשמתו, וכי על פני הדברים לא ניכר בהן כרסום משמעותי.

אשר על כן, הערר מתקבל בזאת.

] ערר על החלטת מעצר עד תום ההליכים מיום 9.12.2020, שניתנה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע במ"ת 25397-10-20 (כב' השופטת ד' כהן).

לאחר שהעורר עצר, אחד השוטרים הבחין בחפץ הנחזה לכלי ירי המונח בצד של הנוסע על שטיחון ריצפת הרכב.

מכלול השיקולים, ובהם המסוכנות הטבועה בעבירות נשק, המלצתו השלילית של שירות המבחן ואי הבהירות ביחס לרקע למעשי העורר, מובילים למסקנה כי צדק בית המשפט קמא משהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ואין כל הצדקה להתערב בהחלטתו.

...

אין בידי לקבל את טענת בא כוח העורר לפיה תסקיר המעצר חיובי.

האמור מתיישב עם המסקנה הסופית של שירות המבחן, לפיה לא ניתן להמליץ על שחרורו של העורר.

מכלול השיקולים, ובהם המסוכנות הטבועה בעבירות נשק, המלצתו השלילית של שירות המבחן ואי הבהירות ביחס לרקע למעשי העורר, מובילים למסקנה כי צדק בית המשפט קמא משהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, ואין כל הצדקה להתערב בהחלטתו.

סוף דבר, הערר נדחה.

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט נ' סילמן) מיום 17.1.2021 במ"ת 26514-07-20, לדחות את בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו.

ביום 11.8.2020 קבע בית משפט קמא כי קיימות ראיות לכאורה לבצוע כלל העבירות המיוחסות לעורר; כי מסוכנותו של העורר גבוהה וקיים חשש קונקריטי לשיבוש הליכים; וכי בנסיבות המקרה אין מקום להפנות את העורר לקבלת תסקיר שירות מבחן לבחינת חלופת מעצר בפקוח אלקטרוני, והורה על מעצרו עד לתום ההליכים בעיניינו.

נקבע כי "התמונה העולה מתוכן תסקיר שירות המבחן היא כזו, שלא זו בלבד שחזקת המסוכנות הקמה בעבירות נשק לא נסתרה, אלא שהרושם הוא שלא ניתן להקהות המסוכנות לרמה סבירה באמצעות חלופה, אף לא ליתן אמון במבקש". ובנוגע לעברו של העורר צוין, כי "פעם אחר פעם ביקש השרות לשלב המבקש בהליכי טפול ופעם אחר פעם היתנער המבקש". בהמשך לכך, עמד בית המשפט על כך שאין מקום לבחון חלופת מעצר קונקרטית מקום בו "עסקינן בעבירות נשק, הכוללות ירי, סיכסוך שלכאורה פעיל, רמת סיכון גבוהה, ומאפיינים כה קשים", וזאת ביתר שאת כאשר אף קיים אישום מהותי וממשי בשיבוש הליכי משפט המעוגן בעובדות כתב האישום.

...

נוכח כל האמור נטען כי יש להיעתר לערר, לבטל את החלטת בית משפט קמא ולהורות על השמתו של העורר במעצר בפיקוח אלקטרוני, בכפוף למתן ערבויות מתאימות מצדו.

אשר על כן הערר נדחה.

ביום 3.3.2021 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד המשיבים המייחס להם עבירה של ניסיון רצח לפי סעיף 305(1) יחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של נשיאת נשק ותחמושת לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא יחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין; ועבירה של ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(ב)(1) ו-(2) יחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין.

עלי הגיש ערר על ההחלטה למעצר עד תום ההליכים בעיניינו.

...

בית המשפט קמא אף בחן את המפקחים באופן עצמאי, והגיע לכלל מסקנה שאין להורות על שחרורו של עלי ממעצר.

במצב דברים זה, אני סבור כי הגיעה העת להורות על מעצרו של עלי בפיקוח אלקטרוני, חלף מעצרו מאחורי סורג ובריח, גם אם אין מדובר בחלופה אידיאלית והרמטית, ובלבד שהחלופה תהא במרחק מטייבה (ואציין כי הוצעה בשעתו חלופה בחיפה או ברמלה).

אשר על כן, אני מורה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיפעל כחוכמתו ו"יתפור" את תנאי המעצר, ובין היתר, מקום החלופה, זהות המפקחים ומספרם, בטוחות, הפקדות וערבויות הנלוות למעצר באיזוק אלקטרוני.

רקע הדברים ביום 23.11.2023 הוגש נגד העוררים כתב אישום, המייחס להם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(ב)(1) ו-(2) לחוק; ועבירות נשק (הובלה ונשיאה) לפי סעיף 144(ב) לחוק.

בהחלטה נקבע כי העוררים לא הביאו נסיבות או עובדות חדשות המצדיקות עיון חוזר בהחלטה על מעצרם עד לתום ההליכים, כנדרש על פי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

בעניינינו, בהחלטת בית המשפט קמא מיום 28.12.2023, וכן בהחלטת השופט כבוב, אמנם נזכר הסיכסוך בין המשפחות כאחת מההנמקות לכך שחלופת מעצר בעיניינם של העוררים לא תיסכון; אולם לא היה זה הטעם העקרי להחלטה: בית המשפט קמא הזכיר בהחלטתו את חומרת המעשים המיוחסים לעוררים ואת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהם, לכלל הציבור; וכן הדגיש את העובדה שיכלי הנשק שבהם השתמשו העוררים לבצוע העבירה לא אותרו.

...

עם זאת, אף אם אניח לטובת העוררים כי אכן הסכם סולחה בין המשפחות מצוי בהישג יד, אינני סבור כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט קמא שלא להיעתר לבקשה לעיון חוזר.

אוסיף ואציין כי אף אני סבור כי לנוכח חומרת המעשים ואופיים, ועל אף הסכם ההודנה, לא השתנתה נקודת האיזון באופן המצדיק, לעת הזאת, את שליחת העוררים לקבלת תסקיר שירות מבחן.

על יסוד הטעמים המפורטים לעיל – הערר נדחה.