ערר על החלטת מעצר לצורך השתתפות בחתונה

ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.1.2017 במ"ת 25384-10-16, במסגרתה התיר למשיב לצאת לחופשה בתנאים לצורך הישתתפות בטקס ברית המילה של בנו האמור להתקיים ביום 3.1.2017.

בנסיבות אלה, נוכח המסוכנות האלימה של המשיב, שקבלה ביטוי בארוע כה חריג זה, עליה נוסף גם המידע המודיעיני האמור לעיל, אין זה מובן מאליו כלל שיש לאפשר למשיב, אף בתנאים מגבילים, לצאת לחופשה מיוחדת לטקס ברית המילה של בנו (השוו ענין אטיה - שם לא התאפשרה יציאת העורר לארוע לרגל הולדת בתו, אלא רק לעריכת ארוע בבית הכלא, וכן בש"פ 1585/13 חנינה נ' מדינת ישראל (4.3.2013) שם אישר בית משפט זה החלטה למנוע מהעורר לצאת ממעצרו לצורך הישתתפות בחתונתו הוא).

...

בית המשפט מצא להיעתר לבקשת המשיב, לאור חשיבות הטקס המדובר עבורו, ולדחות את בקשתו של אבי המשיב.

דיון והכרעה לאחר עיון ובחינה הגעתי למסקנה כי ערר המדינה בדין יסודו.

סוף דבר: בכפוף לאמור בפסקה 10 לעיל, אני מקבל את ערר המדינה ומבטל את החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.1.2017 במ"ת 25384-10-16.

לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט א' הימן) שניתנה ביום 16.2.2020 במסגרת מ"ת 14567-01-19 ואשר דחתה את בקשת העורר להתיר לו לצאת למספר שעות מבית המעצר בכלא "ניצן", שבו הוא שוהה, לצורך הישתתפותו בחתונת אחותו אשר תתקיים ביום 2.3.2020 החל משעה 19:30 באולמי "נסיה" שבצומת ראם.

...

בנסיבות אלה, בשים לב לאמור בסעיף 1(ב) לחוק המעצרים ובהתחשב בעובדה שהעורר עצור זה זמן רב וכי הוא לא הפר את האמון שניתן לו עת שהתאפשר לו להיות נוכח בלידת בתו (ראו החלטת השופט שגיא במ"ת 14567-01-19, שניתנה ביום 4.6.2019) – סבורני כי מן הדין ליתן לעורר את מבוקשו.

הערר מתקבל אפוא בתנאים כדלקמן: העורר ייצא ממעצרו בליווי שני מפקחים ביום 2.3.2020, שעה 19:00, ייסע עמם ישירות לאירוע החתונה של אחותו באולמי "נסיה" שבצומת ראם, ויחזור, בליווי של אותם מפקחים, אל בית המעצר לא יאוחר משעה 23:00.

לפניי ערר המדינה (להלן: העוררת) וערר הנאשם (להלן: המשיב) על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' גורדון) מיום 26.6.2022, במ"ת 57112-05-22, בגדרה התיר יציאתו של המשיב מבית המעצר בליווי שב"ס לחתונת בנו העתידה להתקיים ביום 29.6.2022.

בהתאם לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי נסיבות העניין "מעלות הכרח בלווי של סוהרי שב"ס". בית המשפט המחוזי ציין כי נתן דעתו לעמדתו המתנגדת של שב"ס שצורפה לתגובת העוררת, אך ציין כי אין בקבלת הבקשה כדי לפגוע בעיקרון השויון, ואף אין בעובדה שבנהלי שב"ס נאסרה יציאה לאולמות אירועים כדי למנוע מבית המשפט להורות על כך. לאחר כל אלה, התיר בית המשפט המחוזי למשיב לצאת מבית המעצר ביום 29.6.2022 בשעה 18:00 ולשוב אליו ביום 30.6.2022 עד השעה 01:00 לפנות בוקר לשם הישתתפות בחתונת בנו, זאת בליווי אנשי שב"ס, ובכפוף לאיסור יצירת קשר עם המתלוננות ולהפקדת סך של 30,000 ₪ שיחולטו אם המשיב יפר אחד מהתנאים המגבילים.

נקודת המוצא לדיון היא, כי ככלל לא תתאפשר יציאה של עצור מבית המעצר לצורך הישתתפות בארוע משפחתי, אלא במקרים חריגים, בהם עניינו של העצור מעלה שיקולים מיוחדים (ראו: בש"פ 5874/02 אטיה נ' מדינת ישראל, נו(5) 865, 868 (2002); בש"פ 5857/17 מדינת ישראל נ' קורובקוב, פסקות 19-17 (15.8.2017); בש"פ 5102/21 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 9 (2.8.2021); בש"פ 3197/22 טובר נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (19.5.2022)).

...

בהתאם, דין ערר המשיב להידחות.

על שאלה זו השיב בית המשפט המחוזי בשלילה, וקבע שלא ניתן להתיר יציאתו של הנאשם ממעצרו בלווי המפקחים שהוצעו על ידו, או מפקחים אחרים "בדגש על החשש לסיכול המשפט". סבורני כי הצדק עמו.

סוף דבר: הערר בבש"פ 4401/22 מתקבל, והחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 26.6.22 מבוטלת.

בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטת מעצרו עד תום ההליכים, במסגרתה ביקש כי יותר לו לצאת לחופשה לצורך הישתתפות בחתונת בתו, נדחתה בהחלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 9.9.2019.

הלכה היא כי רשות לערור על החלטה בעיניין מעצר תנתן במשורה ובמקרים נדירים המעוררים סוגיה משפטית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או בהתקיים נסיבות חריגות (וראו: בש"פ 1773/19 חריר נ' מדינת ישראל (17.3.2019)).

...

נקבע כי מדובר "באדם שעל פי הרשעתו ויתר הנסיבות לא מוגזם יהיה לקרוא לו רמאי רצדיוויסט [כך במקור – י' א'], שבין היתר נמצא ערמומי ובעל יכולת הסתרה", וכי בין היתר לנוכח טענת המשיבה כי המשטרה חיפשה אחריו במשך כ-3 וחצי שנים בטרם נתפס – החשש כי ינסה לברוח הינו "ממשי". משכך, החליט בית המשפט המחוזי כי אין מנוס מדחיית הבקשה.

עוד מוסיף המבקש וטוען כי הוא עצור במשך תקופה ארוכה, בה לא זכה לחופשת עם משפחתו, וכי יש לקחת בחשבון את העובדה כי הודה בכתבי האישום המיוחסים לו. דין הבקשה להידחות.

אף לגופם של דברים, חרף הצער שבדבר, איני סבור כי בנסיבות העניין יש מקום להיעתר לבקשתו של המבקש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בקשה לעיון חוזר בהחלטת מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים מיום 15.1.2024, במסגרתה מבוקש לאפשר לו להישתתף בארוע החתונה של בתו.

עוד ניתן ללמוד על חריגות המקרה מהחלטת בית המשפט העליון שניתנה בערר שהגיש המבקש על החלטת המעצר (בש"פ 1290/24 מיום 20.2.2024).

אפתח ואומר שלא בכדי מיקד ב"כ המבקש בקשתו בהוצאת המבקש לחופשה ללא לווי לצורך הישתתפותו בארוע, להבדיל מהוצאת המבקש לארוע בלווי סוהרים.

...

לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה ולתגובת שב"ס, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

במצב דברים זה סבור אני שהסיכוי שהמבקש יעשה מעשה שיפגע בשמחת בתו או בני משפחתו הוא קטן ביותר.

נוכח כל האמור מצאתי לאפשר למבקש לצאת באופן חריג לחתונת בתו בבית הפרטי ברמת השרון (כתובת מלאה צוינה בסעיף 20 (ב) לבקשה), זאת בתנאים הבאים: המבקש יצא מבית המעצר ביום 29.3.2024 בשעה 11:00 כשהוא לבוש בגדים אזרחיים וישוב לבית המעצר לא יאוחר מהשעה 19:00.