ודוק, אין הכוונה להגשה "אוטומאטית" של כתבי אישום בנסיבות אלה, אלא "על מנת לברר הגשת כתב אישום" – דהיינו, אליבא דֶכב' השופט הימן על התביעה לעשות בירור משפטי, עובר להליכה בדרך זו.
יש לקרוא את החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד כהחלטה המצויה במקומה המשפטי, דהיינו ערר על מעצר ימים (עמ"י), רוצה לומר, ניתן בהחלט להאריך מעצרו של חשוד בעבירה של עסקה אחרת בסם, בהנתן שאין (עדיין) בנמצא חוו"ד סם, אם ניתן למצוא תשתית ראייתית לעסקה אחרת כאמור.
...
לפיכך, אני סבור שהיה מקום לפנות ליחידת התביעות על מנת לברר הגשת כתב אישום עם בקשה למעצר עד לתום ההליכים או בלי בקשה, ולא להמתין עד תום לחוות דעת סם".
סוף דבר, החלטתו של בית המשפט המחוזי, מפי כב' השופט הימן ניתנה במסגרת ערר על הליך ימים, ומכאן יפה היא לשלב הליך הימים ולתשתית ראייתית מסוג חשד סביר, או-אז לבטח ניתן להאריך מעצר בנסיבות של חשד לעסקה אחרת בסם, כאשר המסכת הראייתית מראה על ביצוע עסקה בסם ע"י שני אנשים או יותר, שהשניים התכוונו לבצע עסקה בסם, גם בהעדר חוו"ד סם ואף ניתן להגיש הצהרת תובע בנסיבות אלה.
כבר נקבע כי מחדלי חקירה אינם מביאים מניה וביה לזיכוי נאשם, ועל בית המשפט בשלב שמיעת התיק, לבחון את המחדלים על רקע מכלול הראיות או-אז יוכל להגיע לכלל מסקנה האם קופחה זכותו של הנאשם להתגונן – ראו בין היתר ע"פ 5386/05 בילל אלחורטי נ' מדינת ישראל (18.5.06).
סוף דבר, אכן נשקפת חומרה ומסוכנת מהעבירות המיוחסות למשיב, גם בהינתן חולשה ראייתית בעת הזו.
