ערר על החלטת מעצר בית בתיק קשירת קשר לביצוע פשע

עמ"ת 13632-07-20 ( מחוזי נצרת) בו דחה בית המשפט המחוזי ערר על החלטת מעצר בענינו של תושב האיזור שיוחסו לו עבירות של גניבת רכב , גניבת רכב חקלאי, הכשלת שוטרים , והסתייעות ברכב לבצוע פשע.

עמ"ת 2854-07-19 ( מחוזי מרכז) בו נדחה ערר על החלטת מעצר בענינו של מי שהואשם בקשירת קשר לבצוע פשע, גניבת רכב, תוך שהייה בלתי חוקית בישראל.

אני קובע דיון מקדמי בתיק העקרי לפני כבוד השופטת נעה תבור, סגנית הנשיא ליום 8.11.21 בשעה 12:00.

...

לפיכך אני מורה על שיחרורו של המשיב בתנאים הבאים: הפקדת מזומן בסך 15,000 ₪.

אני קובע דיון מקדמי בתיק העיקרי לפני כבוד השופטת נעה תבור, סגנית הנשיא ליום 8.11.21 בשעה 12:00.

על המשיב לפנות למת"ק הרלוונטי כשברשותו החלטתי זו, לפחות שלושה שבועות לפני מועד הדיון.

לפני ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' הנשיא – י' אלון) ב-מ"ת 62899-10-15 מתאריך 27.07.2016, בגדרה הוחלט כי העוררים ישהו במעצר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המתנהלים נגדם.

נוכח האמור, בשים לב לעבירות הנשק וקשירת הקשר לפשע, ולנוכח עברם הפלילי המכביד של שלושת העוררים ולאור נסיבות הבצוע הנטען של עבירות אלה – המוכח לכאורה, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע, כדקלמן: "... אין מקום לבחון חלופות מעצר קונקרטיות בעיניינם של המשיבים [העוררים כאן – ח"מ] בשים לב למסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיבים לשלום הציבור וביטחונו". לשם השלמת התמונה יצויין כי בתאריך 20.07.2016 ניתנה החלטה נפרדת בעיניינו של אבי, הנאשם הנוסף בתיק זה, בה הורה כב' השופט נ' אבו טהה על מעצרו עד לתום ההליכים באיזוק אלקטרוני.

...

בנסיבות המקרה שלפני, שוכנעתי כי מסוכנותם של העוררים 2-1, כפי שהיא משתקפת מכתב האישום שמייחס להם עבירות נשק (וברקע עבירות נוספות) ומעברם הפלילי המכביד – הינה גבוהה, כך שאין, בעת הזו, חלופת מעצר, שיכולה להפיג אותה ואף מעצר בתנאי איזוק אלקטרוני לא יוכל לסכון.

בית המשפט המחוזי הנכבד בחן את האפשרות לשחרר את העוררים לחלופת מעצר, והגיע למסקנה כי בשים לב לעבירות המיוחסות להם, לעברם הפלילי המכביד, ולתסקירי מבחן שאינם חיוביים שהוגשו בעניינם של העוררים – אין מקום, בעת הזו, להורות על שחרורם לחלופת מעצר, ולא מצאתי מקום להתערב בהחלטה זו. סוף דבר: אין המקרה הנדון נמנה על המקרים החריגים המצדיקים שחרור לחלופת מעצר בעבירות נשק, ואף לא מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מעצר בפיקוח אלקטרוני, במובן הוראת סעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים.

נוכח כל האמור לעיל – הערר נדחה.

המבקש, קטין שטרם מלאו 16, נעצר ביום 14.4.2019 בחשד לבצוע עבירת קשירת קשר לבצוע פשע.

בית המשפט המחוזי דחה את האפשרות להמתין לקצין מוסמך בשעה 22:00 וקבע כך: "העורר קטין. השעה כעת 20:41 קיימת אפשרות שהדיון יתחדש בשעה 22:00 ויתייצב קצין מוסמך מטעם המישטרה, אינני מוצא מקום כי כאשר מדובר בקטין נקיים את הדיון בשעה כה מאוחרת ... הגם שקיימת שאלה לגבי האפשרות של נציג מישטרה לייצג אינני מוצא כי יהיה בקיום דיון כדי לפגוע בזכויותיו של העורר הקטין. הדיון בנוכחות הנוכחים כעת לא יפגע בזכויות הקטין. מנגד שעת הדיון תביא לכך שהדיון יתקיים בשעה מאוחרת כשמדובר בקטין ומנגד יש להוסיף כי קצין המישטרה אשר יתייצב לא יהיה מי אשר בקיא בפרטי התיק.

סעיף 53(א) לחסד"פ מעצרים, הקובע כך: "עצור, משוחרר בערובה ותובע רשאים לערור על החלטת בית המשפט בעיניין הנוגע למעצר, לשיחרור, להפרת תנאי ערובה או להחלטה בבקשה לעיון חוזר וכן רשאי ערב לערור בעיניין ערבותו, בפני בית משפט של ערעור שידון בעיניינו בשופט יחיד". ותקנה 2 לתקנות סדר הדין הפלילי (כשירות שוטר וסמכויותיו) התשכ"ו-1966 (להלן: התקנות), הקובעת מיהו שוטר המוסמך להופיע בפני ערכאות: "תובע לפי סעיף 12(א)(2) לחוק מוסמך לשמש תובע בכל הליך בבתי-משפט השלום ובבתי משפט הערוניים; תובע כאמור שהוא חבר לישכת עורכי הדין, או שהוא קצין-מישטרה, מוסמך לשמש תובע בבית המשפט המחוזי בסוגי הליכים אלה:

...

במסגרתה נדחה הערר שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום באשקלון (כב' השופטת ע' איזדורפר) במ"י 32495-04-19 מיום 15.4.2019.

תקנה 2 לתקנות קובעת באופן מפורש וברור מי המוסמך לשמש כתובע במסגרת ההליך הנדון, ואין מקום לפעול בניגוד לאמור בה. לאור כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערר להתקבל.

הערר מתקבל אפוא.

אני מורה על שחרורו של המבקש למעצר בית בבית הוריו לתקופה של עשרה ימים, בכפוף לתנאים הבאים: הפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג' על סך של 25,000 ש"ח; הפקדת מזומן על סך של 5,000 ש"ח; צו עיכוב יציאה מן הארץ עד להחלטה אחרת; איסור יצירת קשר עם מי מהמעורבים בפרשה; וחובת התייצבות לכל חקירה משטרתית.

בבית המשפט העליון בש"פ 3080/19 לפני: כבוד השופט נ' הנדל המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. מחמד רג'בי 2. כרם עמראן 3. מוחמד עמראן 4. מחמוד רג'בי בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בתפ"ח 23376-08-18 בבית המשפט המחוזי בירושלים תאריך הישיבה: ב' באייר התשע"ט (7.5.2019) בשם המבקשת: עו"ד קרן רוט בשם המשיבים: עו"ד סנאא ח'יר; עו"ד ענאן ח'יר ][]החלטה

על פי הוראות החיקוק המשיב 1 עבר לכאורה עבירות של ניסיון לרצח, נשיאת נשק וקשירת קשר לבצוע פשע, ומשיבים 4-2 עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ונשיאת נשק.

בערר שהוגש על החלטת מעצר המשיבים עד סיום ההליכים, קבעה כבוד השופטת ברק-ארז כי בעוד שיש לדחות את הערר לגבי משיבים 2-1, ביחס למשיבים 4-3, שאף נעדרים עבר פלילי, יש להזמין תסקירים על מנת לשקול שחרורם או העברתם למעצר בפקוח אלקטרוני, מבלי שננקטה עמדה מעבר לצורך בבירור העניין (ראו החלטה בבש"פ 7537/18 מחמד רג'בי נ' מדינת ישראל מתאריך 20.11.2018 מפי השופטת ד' ברק-ארז).

הסניגורים אף טענו, תוך הבהרה כי אינם בטוחים בדבר, כי ייתכן ובית המשפט השומע את התיק אמור לצאת לשבתון ושלא ברור משכו הצפוי של שבתון זה. בהנתן ששמיעת ההוכחות טרם התחילה, ייתכן על פי הנסיבות כי יש מקום שהנשיא הנכבד של בית המשפט המחוזי ישקול האם יש מקום להעביר את התיק למוטב אחר.

...

בהתאם, הנני מורה כמעצר זמני את המשך מעצרם של המשיבים 4-2 ל-30 ימים נוספים, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 23376-08-18 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

בבית המשפט העליון בש"פ 1811/18 לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: אמיר ספי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק עמ"י 2601-03-18 שניתנה ביום 2.3.2018 על ידי כב' השופט נאסר ג'השאן בשם המבקש: עו"ד ואפי נסראלדין ][]החלטה

רקע המבקש נעצר ביום 24.2.2018 בחשד לבצוע עבירות של ירי באיזור מגורים, החזקת ונשיאת נשק שלא כדין, קשירת קשר לבצוע פשע ותקיפת שוטר באמצעות נשק.

הלכה היא כי בית משפט זה יענה לבקשת רשות לערור על החלטה בעיניין מעצר רק במקרים בהם קיימת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר ישנן נסיבות פרטניות המצדיקות זאת, דוגמאת מניעת עוול קשה, פגיעה שאינה מידתית בזכויות הנאשם, או שגגה ברורה בהחלטת המעצר (ראו: בש"פ 4253/17 דבש נ' מדינת ישראל (18.6.2017); בש"פ 10011/16 יאסין נ' מדינת ישראל (10.1.2017)).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על צרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.