הקף המסחר, על פי העולה מחומרי החקירה, עמד על סך של 17 מיליון ₪ לפחות, ונעשה, כך על פי החשד, תוך ביצוע עבירות של הברחה והלבנת הון לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, לצד עבירות על פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א-1961; חוק העונשין, התשל"ז-1977; ופקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981.
בהחלטתו, הסביר בית משפט השלום, כי מטבע הדברים, על מנת למנוע שבוש של הליך המעצר, ובהתאם להוראות חוק המעצרים, הוצאת צו מעצר נדונה במעמד צד אחד ובדלתיים סגורות, ומהלך הדיון אינו חשוף בפני החשוד.
לגבי הסמכות, טען המבקש כי מרגע שצו המעצר "יצא לאויר העולם", יש לראותו כמי שהובא לפני בית המשפט במסגרת צו המעצר, ולדון בערר מכוח סעיף 53(א) לחוק המעצרים, לפיו: "עצור, משוחרר בערובה ותובע רשאים לערור על החלטת בית משפט בענין הנוגע למעצר [...]". לחלופין, טען המבקש, על בית המשפט המחוזי לידון בערר מכוח סמכותו השיורית שלפי סעיף 40 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
...
באשר לניסיון העורר להיתלות בעניין אוריך, ציין בית המשפט המחוזי, כי באותה פרשה נקבע בדעת רוב, בסוגיה משיקה, כי החלטה בנוגע לצו חיפוש לא תהא כפופה להליכי השגה בדמות ערר או ערעור; ועל כן, בניגוד לעולה מטיעוני המבקש, פסק הדין בעניין אוריך דווקא תומך במסקנה כי יש לדחות את הערר.
מכאן הבקשה שלפנַי, במסגרתה חוזר המבקש, בשלישית, על טענותיו, לפיהן הוא לא נמלט מהארץ; לא נעשו ניסיונות לזמנו לחקירה; הוא עובר עינוי דין בעטיה של המשיבה; יש לו אינטרס לנהל את ההליך על מנת לשחרר את רכושו התפוס, וכל רצונו אינו אלא "להגיע לישראל כאדם חופשי". עוד טוען המבקש, כי החלטות בתי המשפט קמא מביאות לכך שצו מעצר שהוצא במעמד צד אחד "הינו מעל החוק ולא ניתן לתקוף אותו בשום דרך", דבר המקנה לרשות "חסינות מוחלטת להתנהלות לקויה".
דיון והכרעה
דין הערר להידחות על הסף, ללא צורך בתשובה מטעם המשיבה.
הבקשה נדחית אפוא בזאת.
