ערר על החלטת לשכת התעסוקה לרשום סירוב

לפניי ערעור על החלטה מיום 9.6.2016 של ועדת הערר על פי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט – 1959 אשר דחתה את בקשת המערער לבטל את הסרוב שנירשם לו בגין הפניה לעבודה מיום 5.4.2016 (להלן – הועדה).

המערער התייצב בלישכת התעסוקה לאחר שנירשם לו סרוב והוא מצא עבודה.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ובחנתי את החומר שבתיק בית הדין, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות, ואפרט - אין מחלוקת כי המערער לא התייצב לראיון העבודה אליו הופנה ולא יצר קשר עם המעסיק.

לאור כל האמור – התנהלותו של המערער מצביעה על כך שיש לראות בו כמי שלא עשה מאמץ סביר בתום לב לעבוד ולפיכך, אין מנוס מדחיית הערעור.

סוף דבר – הערעור נדחה.

העירעור נסוב על החלטת ועדת עררים שנתמנתה על ידי מועצת לישכת שירות התעסוקה (להלן – הועדה) לרשום סרוב עבודה למערער.

כאמור, המערער עמד על כך שאין לו קושי עיקרוני לעבוד במסעדה בשרית, כפי שהוא עבד במסעדת סבסטיאן לפני כן, אלא שהוא לא יכול לעבוד במקום בו הוא נידרש לאכול בשר – "הרושם המוטעה אשר נוצר אצל המשיבה, לפיו העורר הכשיל את קבלתו לעבודה, נובע בין היתר מכך שהעורר צימחוני (?!) וכי בעבר עבד במעדה המגישה בשר... יחד עם זאת העורר התכוון לקבל עליו כל עבודה, כפי שמחייב הדין ו/או כללי לישכת התעסוקה. יובהר ויודגש כי העורר לא עשה כל מעשה שהוא, שאף עשוי להתפרש כסירוב לעבוד, שכן העורר זקוק לעבודה". טענה דומה העלה המערער גם מול הועדה – "המעסיק לא קיבל אותי לעבודה כי הוא צריך מישהו שיטעם את המזון". בנגוד לטענותיו בעירעור, ולפני כן בועדה, טען המערער בכתב הערר שהגיש על החלטת שירות התעסוקה כי אין לכפות עליו עבודה במסעדת בשרים, אף אם לא נידרש ממנו לאכול בשר במסגרת עבודתו – "אני צימחוני ואיני אוכל חיות. עד היום כל העבודות שמוצעות לי הנן ניהול של [לא ברור] העוסקים אך ורק בסגנון הבשר – ’שוארמת הר ציון‘, ’שיפודיית איציק הגדול‘. איני יכול לנהל מקום שבו כל המזון הנו בשר ולכן נציג שירות התעסוקה בחר לציין שאני מסרב עבודה" (כתב הערר הוגש ביום 27.10.19 ע"י שירות התעסוקה.

...

כל שהמערער טען למעשה הוא שהמסמכים שהוא הציג לפני הוועדה היו צריכים להוביל אותה למסקנה שהוא לא סירב לקבל את העבודה – "ברור מדבריו של העורר ואף לא ניתן להסיק, כי העורר סירב לקבל את העבודה אצל המעסיק וכי יש לראות בהיותו צמחוני משוב סירוב" (סעיף 20 לערעור).

החלטת הוועדה בדין יסודה ואין עילה להתערב בה. סוף דבר הערעור נדחה.

המערער הגיש ערעור זה לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט-1959, על החלטת ועדת הערר של שירות התעסוקה מיום 27.11.17, על פיה נדחה ערר שלו על רישום סרוב לעבודה מיום 30.8.17 שתחולתו מיום 23.8.17.

נציג חברת רויאל קלין רשם על טופס ההפניה שהמערער "אינו מתאים לעבודה מסיבת בריאות" וציין בכתב ידו "טוען שאלרגי לחומרי ניקיון". אישור רישום הסרוב נימסר למערער בלישכת התעסוקה ביום 30.8.17 ובו במקום פנה המערער, שאינו יודע לכתוב בעברית, למאן דהוא שהיה נוכח במשרדי לישכת התעסוקה, בבקשה לכתוב עבורו ערר, וכך נכתב כתב הערר שהוגש לועדת העררים.

...

המערער לא העלה טענות אלה לפני וועדת הערר או בכתב הערעור בהליך זה. סיכומו של דבר, בית הדין סבור שאין בסיס להתערב בהחלטת וועדת העררים על בסיס החומר שהיה לפניה ואין מקום לשינוי מסקנה זו לאחר שבית הדין שמע את עדות המערער.

לפיכך דין הערעור להידחות.

סוף דבר הערעור נדחה.

העובדות הדרושות לעניין ביום 6.11.2000 הופנה המערער לעבודה בניקיון ומאחר ולא הגיע לאותו מקום עבודה נרשם לו סרוב בלישכת התעסוקה.

ביום 14.2.2001 דנה ועדת הערר שליד מועצת לישכת שירות התעסוקה ירושלים בעררו של המערער על הסרוב שנירשם לו. ועדת ערר זו היתקיימה לאחר שדנה בעניינינו ועדה רפואית.

המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית מיום 11.12.2000.

לכן, לא בדין נרשם לו סרוב ויש לבטל החלטה זו של שירות התעסוקה.

...

אני מצטרפת למסקנה זו של ועדת הערר שליד שירות התעסוקה.

השופט יגאל פליטמן הנני מסכים לתוצאה אליה הגיעה חברתי, סגנית הנשיא, כי דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.

חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 סעיף 166(ד) קובע: "מי שלשכת שירות התעסוקה הציעה לו עבודה מתאימה והוא סרב לקבלה, למעט סרוב כאמור בסעיף 37ב(ג) לחוק יישוב סיכסוכי עבודה, התשי"ז-195753, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הסרוב, בכל פעם שסרב כאמור." סעיף 27 לתקנון השרות עוסק ב "סרוב לקבל עבודה" אינו מיפרט מהם התנאים לרישום סרוב כדלקמן: "נימנע מחוסר עבודה מלקבל עבודה שהוצעה לו על ידי לישכת התעסוקה או שקבל העבודה ומרצונו הוא חדל לעבוד בטרם עברו 12 יום מאז התחיל לעבוד, הכול ללא נימוק שהוא לדעת מנהל הלישכה סביר." לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959 ניתן לערער בוועדת עררים על החלטת לישכת התעסוקה לרשום סרוב : "הרואה עצמו נפגע על ידי פעולת לישכת עבודה בקשר לשליחה לעבודה, לרבות פגיעה על ידי אי-קיום הוראות סעיף 42, רשאי לערור לפני ועדת ערר שנתמנתה על ידי מועצת לישכת שירות התעסוקה, ועל החלטת ועדת ערר ניתן לערור לפני בית דין איזורי, הכל במועדים שייקבעו בתקנות; דרכי הערר בפני ועדת הערר יקבעו בתקנות." לפי סעיף 4 לתקנות שירות התעסוקה (דרכי עררים) התשי"ט - 1959 ראש הוועדה מוסמך לצרף אדם הנראה לו נוגע בדבר.

...

המערערת היתה בראיון עבודה ועל גבי טופס ההפניה רשם המעסיק "אין לה ניסיון בעבודה וכן לא דוברת עברית טובה". בעקבות התרשומת על גבי טופס ההפניה, התקשר פקיד ההשמה של לשכת התעסוקה אל המעסיק ביום 3.5.05 וכתב את תוכן השיחה בכתב ידו ובמחשב כדלקמן: "לפי דבריו של המעסיק...טוענת בראיון עבודה שלא יכולה לעבוד בניקיון, לא מוכנה, לא יודעת לנקות ושעשתה רושם שלא מדברת עברית." כעולה מדף רישום ההתייצבות, המערערת טענה כבר בעבר ביום 22.6.04 עת הופנתה לקיטרינג השרון שאינה יודעת לנקות, ובגין כך נרשם לה סירוב, אשר בסופו של דבר בוטל לאור מצבה הכלכלי ולאור רצון מנהל הלשכה לתת לה הזדמנות שנייה להתקבל לעבודה.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי בהתנהגותה של המערערת בראיון העבודה - אין בה כדי להצביע על כך כי עשתה מאמץ סביר ובתום לב על מנת לעבוד.

התרשומת נערכה כדין ומתוכנה בהשוואה לרישומי המעסיק ניתן להסיק כי המערערת הציגה עצמה כמי שאינה מיומנת בעבודות הניקיון וזאת על מנת שלא לקבל את העבודה, על כן צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי דין הערעור להידחות ואף אנו סבורים שיש לדחות את הערעור מטעמיו של בית הדין האזורי.

סוף דבר - הערעור נדחה, ללא צו להוצאות.