העותרת ניהלה בהקשר זה הליכים משפטיים: ערר לועדת הערר על החלטת הועדה המקומית, עתירה מנהלית וערעור על פסק הדין בעתירה המנהלית – וכולם נדחו.
תקנה זו פוטרת את רמ"י (גם ללא צורך בהחלטת ועדת הפטור) מחובת מיכרז לעסקה במקרקעין כשנושא ההיתקשרות הוא "הענקת זכויות במקרקעין באיזורי עדיפות לאומית למפעל שתחום עסוקו תעשיה או מלאכה או בניית מבני תעשיה להשכרה לפי המלצת משרד התעשיה והמסחר".
בעניינינו אין מחלוקת שההקצאה הראשונית התבצעה, ולמעשה, אין מדובר במחלוקת האם להקצות קרקע או לא לגורם מסוים, שאז הסמכות היא אכן לבית המשפט לעניינים מינהליים.
...
הוחלט להיעתר לבקשה, כמפורט להלן.
בכל מקרה אין אפשרות להיעתר לבקשת העותרת, שכן "...הקצאה בפטור ממכרז למטרת מפעל המבוססת על המלצת משרד הכלכלה מתייחסת להמלצה אשר ניתנת לפעילות תעשייתית ספציפית אשר נבחנה ואושרה ע"י משרד הכלכלה ועל כן בכל מקרה אין באפשרות רמ"י להיענות לבקשה מסוג זה". כמו כן: "החברה הכלכלית אשקלון חילקה את המגרש הנדון לחמישה מגרשים במסגרת תשריט. תשריט החלוקה אושר ע"י רמ"י וככל הידוע לרשות הוא הוגש לאישור הועדה המקומית. ככל הידוע לרמ"י יש המלצות של משרד הכלכלה להקצאות בפטור ממכרז של חמשת המגרשים שעתידים להיווצר מחלוקה זו, לחמישה מפעלים של צדדי ג', ועסקאות בהתבסס על המלצות אלו ייבחנו ויקודמו בהתאם לנהלי הרשות".
במסגרת עתירתה כאן טוענת העותרת, בין היתר, טענות אלה:
לטענתה, אין זה סביר לחסום אפשרות חלופית למיצוי המטרות של הנכס, הכשרות והלגיטימיות, מבחינה תכנונית ועסקית.
נמצא כאמור, כי דין העתירה להידחות על הסף -
סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים מסמיך את בית המשפט לעניינים מנהליים לדון ב"עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה .
העתירה נדחית אפוא על הסף.
