בפני ערעור על החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה פיצויים והיטלי השבחה, מחוז מרכז, מיום 28.10.20 שדחתה את הערר שהוגש על ידי המערערים והותירה על כנה את השומה המכרעת שנערכה על ידי השמאית המכריעה הגב' גבע בלטר (להלן "ועדת הערר" "השמאית המכריעה" ו"השומה המכרעת" בהתאמה).
...
הפרשנות שנתנה על ידי השמאי ניקי פרימו בשומה מכרעת אותה ערך לגבי נכס אחר בה, בהתייחס לתכנית הראשונה, ובה אמר "אם המשיבה (הועדה המקומית – ז.ב.) משוכנעת שהוראות תכנית הר/600/8ג אינן מאפשרות לאשר תשריט חלוקה למגרשים, דעתי היא שלא רק שהן מאפשרות זאת אלא הן מחייבות זאת", עומדת בניגוד למכתבים וחוו"ד שהוצגו בפניו והוצגו גם בפני השמאי המכריע ברמן, ובהתייחס לתכנית הראשונה, בשומה מכרעת שערך, קבע (בשונה מהשמאי פרימו) כי "המשיבה אינה מאפשרת חלוקה למגרשים בדרך של תשריטי חלוקה אלא רק בהליך של אישור תכנית מפורטת. עדות ראשונה למדיניות זו של הוועדה המקומית נמצאת במכתב מראשית שנות ה- 90 של היועצים המשפטיים אז של הוועדה המקומית, עדות כתובה למדיניות אשר היתה נהוגה עוד שנים רבות קודם לכן וכן במסמך נוסף משנת 2003 .... לכל האמור לעיל, יש לדחות את טענת שמאית העוררת 2 לפיה נוהגת הועדה המקומית לאשר תשריטי חלוקה כדבר שבשגרה".
עמדה זו אילצה את המערערים לקדם תכנית בה נרשם מפורשות כי מטרת התכנית היא "תוספת 4 יח"ד, מ- 2 יח"ד ל- 6 יח"ד".
טענות המערערים בערעור
תכנית היא בגדר חיקוק ופרשנותה מסורה לביהמ"ש.
סעיף 16.1 לתקנון התכנית הראשונה קובע כי על מגרש מינימאלי של 500 מ"ר ניתן לבנות יח"ד 1.
כך גם אינה מקובלת עלי הסתמכות העותרים על הפרשנות שניתנה על ידי השמאי המכריע פרימו.
לאור האמור, הערעור נדחה.
המערערים ישלמו למשיבה את הוצאות המשפט לשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.
