ערר על החלטת ועדה רפואית לעררים

            עובד אשר הגיש ערר על מסקנות הועדה הרפואית בהתאם לאמור בסעיף 85.84, ישהה בחופשת המחלה הצבורה שלו; ואם אין לו חופשת מחלה צבורה, ישהה בחופשת מחלה ללא משכורת עד מתן החלטה בערר; 6.

...

אנו סבורים כי בנסיבות העניין זהו איזון נכון, השוקל גם את מחדלי הצדדים, את העובדה שנוצלה מכסת מחלה ארוכה ואת העובדה שמדובר בהסדר מייטיב על הסדרים אחרים – הן בשירות הציבורי ובוודאי מחוצה לו. למבקשת עומדת הזכות לפרוש לגמלאות בכל שלב – עליה רק למלא טפסים.

מאזן הנוחות – משמדובר בסעד זמני, ולמרות שככלל עניינים כספיים הם עניין להליך העיקרי, מצאנו כי בנסיבות העניין החריגות נוטה מאזן ההסתברויות בבירור לטובת המבקשת.

אנו מבקשים להדגיש שוב כי לתוצאה זו הגענו בשל המצב החריג אליו נקלעה המבקשת ואין בהחלטה זו משום פסילה או פגיעה בכללי התקשי"ר. אנו מבקשים להבהיר כי סיכום: המשיבה תשלם למבקשת, לא יאוחר מיום 20.2.23, את מחצית המשכורת כאמור בנסמן 33.213 לחודשים יוני, יולי ואוגוסט 2022.

זאת ועוד, מדובר גם בפרשנות מוקשת מבחינת הקשר הדברים, היות שלפי גישת התובע, הוא יוכל להגיש ערעורים לבית הדין לעבודה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, ועד שהערעור לא יידחה (או לחילופין – לא יוגש ערעור, והחלטת הוועדה תהפוך לחלוטה), תנתן לו ארכה שלא ניתן לתחום אותה בזמן ברור ומוגבל, להגשת התביעה לקבלת הטבות מהנתבע.

...

מנגד, הנתבע טוען, כדלקמן: דין התביעה להידחות; לא ברור איזה אורכה בדיוק מבקש התובע, היות שהחלטת הנתבע שעליה מלין התובע היא מחודש 11/2021, והתביעה הוגשה כבר בחודש 1/2022; התובע הגיע לגיל 67 כבר בחודש 8/2020, ואילו התביעה לגמלת ניידות הוגשה רק בחודש 11/2021 – זמן ניכר לאחר מכן; התובע לא זכאי לגמלת ניידות היות שהוא לא קיבל גמלה לפני הגיעו לגיל 67, וגם לא היה בבעלותו רכב שנרכש באמצעות הלוואה עומדת; לפי הפסיקה לא ניתן להאריך את המועד להגשת התביעה להטבות בניידות; אין חובה על הנתבע ליזום הגשת תביעה להטבות בניידות.

בית המשפט העליון קבע כך: "... אין לקבל את טענות העותר ככל שהן נוגעות לשאלת זכאותו לפי הסכם הניידות. אבחנה על-בסיס גיל, שאינה שרירותית ויש לה הצדק רציונלי וטעמים ענייניים, כמו גם הצורך לתעדף את אופן חלוקתם של משאבים מוגבלים על-פי סדר-קדימויות, הוכרו בעבר בפסיקתו של בית-משפט זה... אף במקרה דנן לא מצאנו, כי התנאים הקבועים בהסכם הניידות אינם סבירים ולפיכך אין אנו רואים להתערב בפעולותיהם של המשיבים לפי ההסכם". [5: בג"ץ 1753/02 שיאון נ' שר הבריאות (ניתן ביום 4.11.2002).

בהקשר זה (ובניגוד למה שסברנו תחילה), גם איננו מקבלים את פרשנותו של התובע, שטען כי לפי האמור במכתב מיום 22.6.2020, ניתן להבין שהוא יכול להמתין עד החלטת הועדה הרפואית לעררים האחרונה שתדון בעניינו, גם אם היא תתכנס ותחליט זמן-מה לאחר הגעתו לגיל פרישה.

ראו גם עב"ל (ארצי) 473/03 עזבון המנוח יוחאי גדיש ז"ל – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 9.5.2005), פסקה 13 וההפניות שם.] לבסוף, נציין כי גם לא הוכחה כלל טענה נוספת של התובע, ובקשר למידע הסותר לכאורה שנרשם באתר האינטרנט "כל-זכות". מנגד, מקובלת עלינו טענת הנתבע כי מדובר במידע שאינו סותר את עמדתו[footnoteRef:29].

] סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

לפי סעיף 2 לתקנות המועדים, המועד האחרון להגשת ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת ועדה רפואית לעררים לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשכ"ח – 1968 הוא שישים ימים מהיום שבו נימסרה ההחלטה למערער.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

סיכום על בסיס האמור לעיל, הערעור מתקבל.

המערער הגיש ערר על ההחלטה, וועדה רפואית לעררים קבעה לו נכות רפואית בשיעור 67%.

...

לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

בעניין עב"ל (ארצי) 45194-11-15 נארימן יאסין נ' המוסד לביטוח לאומי (13.1.2016) נאמר: "נזכיר כי ועדת אי כושר קובעת את שיעור הנכות התפקודית, לאור הנכות הרפואית שנקבעה על ידי הוועדה הרפואית וכי מדובר בנתונים שונים המתבססים על שיקולים אחרים. לפיכך אין בהגדלת הנכות הרפואית כדי להצביע בהכרח על כך שאי הכושר גדל. הוועדה הסבירה ונימקה את קביעת אי הכושר בהתבסס על הנכות הרפואית העכשווית והיכולת התפקודית ובכך יצאה ידי חובתה". סוף דבר- נוכח כלל המפורט לעיל מצאתי כי הוועדה עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה ובהתאם כי דין הערעור להידחות.

החלטת הועדה ברורה ומנומקת ואין הצדקה להתערב בה. דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית לגבי הארכת מועד – הלכה פסוקה כי בית הדין רשאי להאריך מועד להגשת ערר על החלטת ועדה רפואית לעררים מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 ובילבד שיש טעמים מיוחדים להארכת המועד כאמור (ראו עב"ל (ארצי) 33351-11-12 מוחמד דולאני - המוסד לביטוח לאומי (26.09.2017)‏‏, עב"ל (ארצי) 59462-12-15 מוניקה מאלו - המוסד לביטוח לאומי (14.08.2018).

...

היות שמדובר בסוגיות כבדות משקל המשליכות דה פקטו על המערערת ועתידה – ראוי להיעתר להארכת המועד ולדון בערעור לגופו.

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור ומשלא נפל פגם משפטי– הערעור נדחה.