עתירה מנהלית נגד החלטתה של ועדת הערר לתיכנון ובניה מחוז מרכז מיום 31.10.21, במסגרתה נדחה ערר שהגישה העותרת בדבר סרוב המשיבה 2 ליתן לעותרת היתר בנייה, בנימוק שהעותרת לא הציגה די אסמכתות לתימוכין קנייניים (להלן: "ועדת הערר" ו "הערר" בהתאמה).
ערר שהגישה העותרת לוועדת הערר על החלטת הוועדה המקומית, נדחה, מכאן העתירה.
ועדת הערר התייחסה לכל המסמכים אותם הציגה העותרת בתמיכה לטענתה כי זכויות הבניה המבוקשות לניצול הן שלה באופן בלעדי, וקבעה בצדק כי אין במסמכים אלו די, וכי אין בהם תימוכין קניינים מספקים בעיניין זכויות הבנייה, מה עוד שהתנגדותה של המשיבה למתן ההיתר עמדה בפניה.
גם העובדה כי המשיבה 3 לא היתנגדה לתכנית, אינה יכולה ללמד על הסכמתה לניצול זכויות הבניה על ידי העותרת, אלא לכל היותר להסכמתה לתוספת של קומה מסחריתבנייו.
...
איני מקבלת את טענת העותרת כי בשל כך שהועדה המקומית אפשרה לה ליזום את התוכנית, ולתוכנית ניתן תוקף כדין, ואף הוגשה בקשה למתן היתר בניה תואם את התוכנית, מושתקת הועדה המקומית ומנועה מלדרוש מהעותרת הצגת תימוכין קניינים.
סוף דבר
בנסיבות המפורטות לעיל מתייתר הצורך לדון באותו חלק בהחלטת ועדת הערר שעניינו בשינוי ברכוש המשותף המבוקש על פי ההיתר, מה עוד שנראה כי נושא זה ניתן לפתרון בהמשך לאחר שתוסדר המחלוקת הקניינית בעניין זכויות הבניה.
נוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית .