ערר על החלטת הוועדה לאשר תוספת פרגולה

רק ביום 22.09.2014 - כחצי שנה לאחר הוצאת הצוו - הגיש המערער בקשה למתן היתר בנייה וכן לתוספות נוספות לבית - פרגולה ובריכה.

ביום 08.03.2015 הגיש המערער ערר על החלטת ועדת המשנה, לוועדת הערר המחוזית.

בית משפט קמא קבע מפורשות בהחלטתו כי "אין בארכה זו כדי להוות בסיס לארכות נוספות עד אשר ועדת הערר תידון בהחלטה לדחות בקשה להיתר אותה הגיש המבקש". ביום 28.05.2015 דחה בית משפט קמא, את בקשת המערער למתן ארכה נוספת, חמישית במספר, לבצוע צו ההריסה.

...

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, לאור העובדה שטרם הוגשה בקשה למתן היתר, ונוכח חזרת המערער מנכונותו ליטול על עצמו את ביצוע צו ההריסה, בית משפט קמא נעתר לבקשה ונתן ארכה שנייה לכניסת הצו לתוקף עד יום 03.09.2014.

כפי שעולה מהנימוקים המפורטים של החלטת ועדת המשנה לתכנון ובניה, ובניגוד לטענת המערער, אין מדובר "בנימוקים טכניים" בלבד בגינם נדחתה הבקשה, באופן המוביל למסקנה שרשיון הבניה אינו נמצא בהישג יד מיידי ורק נושאים פורמליים נטולי משמעות מעכבים אותו לזמן קצר.

מקובלת עליי טענת ב"כ המשיבה, כי בעניינו של המערער אין מדובר בקורת גג חיונית למגורי המערער, אלא בתוספת בנייה שהורתה בחטא.

לאור כל האמור, ונוכח תופעת הבנייה הבלתי חוקית, שהפכה ל"מכת המדינה", האינטרס הציבורי שבאכיפה ובכיבוד שלטון החוק, ולאחר מתן אורכות חוזרות ונשנות בהליך זה, משך כ-14 חודשים, סבורני שאין מקום להיעתר לערעור, ולפיכך החלטתי לדחותו.

בפני עתירה מינהלית על החלטת המשיבה מס' 1 , ועדת ערר מחוזית לתיכנון ובניה חיפה (להלן: "ועדת הערר") מיום 3.11.15 בערר מס' 337/15, אשר דחתה ערר שהגישו העותרים על החלטת המשיבה מס' 2, הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה "חיפה" (להלן: "הוועדה המקומית") מיום 20.7.15 בתיק בנין 76/1543 , אשר אישרה את בקשת המשיבים 3-6 להיתר בניה ודחתה את ההיתנגדות שהגישו העותרים.

ביום 11.12.13 הגישו המשיבים בקשה להיתר בניה לבניית תוספת שני ממ"דים ומבואה לדירותיהם בקומות ב' וג' בבית וכן פרגולה וכן לגאליזציה לתוספת בניה בקומה ב'.

...

אנו סבורים שבמקרה שלפנינו לא היתה הועדה המקומית רשאית לסרב לקבל את הבקשה להיתר בניה; מאידך גיסא לאור האמור לעיל וכשעמדת הועדות היא שלכאורה אין לעותרת זכות קניינית, הואיל ומדובר ברכוש משותף, רשאיות הן להפנות את העותרת לבית המשפט המוסמך.

אציין כבר עתה, לאחר התלבטות כנזכר, כי מקובלת עליי בסופו של יום עמדת הועדה המקומית, וזאת משום שהתכנית כוללת בניה ברכוש משותף וניצול זכויות בניה, באופן העלול לפגוע בזכויות המשיבה 3.

מכל האמור – אני מקבלת את העתירה ומבטלת את החלטת הועדה המקומית וועדת הערר לאשר את בקשת המשיבים להיתר בניה .

לכתב האישום קדם ערר, שהגישה חברת לילי ליין לועדת הערר המחוזית על החלטת הועדה המקומית לאשר בתנאים בקשה לתוספת מרחב מוגן וגגון קבוע בחזית צדדית למבנה המסעדה (ערר (חי') 69/15 לילי ליין נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה קריות- נספח 7 לעתירה המקורית).

אולי קרא את המסמכים שצורפו לעתירה, באם כותב יוסי עמרה שעליו הסתמך, אודות מעשיו של ראש העיר עצמו, ואודות בקשתו של אחר שיגיד ששילם לעותר שוחד לצורך אישור פרגולה, למרות שהדבר לא נכון.

...

במכתבו מיום 12.4.16 הסביר עו"ד בן ציון מלכה (להלן: "היועץ המשפטי של העירייה"), כי בקשת העותר למנותו כחבר בוועדה המקומית נדחית, לאור כתב אישום שהוגש נגד העותר על ידי הוועדה המקומית (תיק מספר 4050-12-15 בבית המשפט לעניינים מקומיים בקרית ביאליק.

אין צורך שכל חברי האופוזיציה יעתרו לבית המשפט, ודי שיעתור אחד מהם, הוא זה שהדבר נוגע לו. לסיכום, אין בטענות שהעלו המשיבים כנגד העותר כדי להצדיק את החלטת המועצה, שלא נתנה משקל מספיק לעקרון ייצוג האופוזיציה בוועדה המקומית, אשר נקבע על פי דין.

סוף דבר על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את העתירה, ומבטל את החלטת המועצה מיום 29.6.16.

אני מורה לראש העיר לכלול בסדר היום של הישיבה הקרובה של מועצת העיר "שינוי בהרכב נציגות העיריה בועדה המקומית, באופן שיוסי פדידה ימנה על נציגי העיריה ב ועדה המקומית לתכנון ולבנייה קריות". המשיבים ישלמו לעותרים הוצאות משפט בסך 23,400 ₪ ועוד אגרת בית המשפט, כשהם צמודים ונושאים ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והפרשי הצמדה.

בפניי עתירה כנגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ולבניה מחוז תל-אביב (להלן: "משיבה 1" וגם "ועדת הערר") מיום 7.4.22, לדחות את ערר העותרים כנגד החלטת הוועדה המקומית לתיכנון ולבניה גבעתיים (להלן: "משיבה 2" וגם "הועדה המקומית") שלא ליתן היתר בניה לתוספת הבניה על השטח המוצמד לגג דירת העותרים, בהיעדר תימוכין קנייניים.

ביום 6.1.21 דנה הועדה המקומית בבקשה להיתר ובהתנגדויות, והחליטה לדחות את הבקשה, בין היתר מהטעמים הבאים: העידר תימוכין קנייניים כיוון שלא נתקבלו 75% הסכמות הנדרשות לצורך מימוש זכויות בניה שהן נכס בבעלות משותפת; עבודות ההרחבה בוצעו בפועל והן אינן תואמות את חזית הבניין ויוצרות מפגע; חומרי הבניה הקלים בהם נעשה שימוש, אינם תואמים למבוקש ולכן מהותה שונה, כן נידרש לסמן את החדר הקיים להריסה כדי לבנותו בהתאם למה שהוגש בבקשה; אין הצדקה תכנונית להותיר מרווח של 50 ס"מ, שכן הוא אינו מאפשר גישה וניצול המרפסת; על פי תמונות מחלקת הפיקוח, נראה כי קיימת הישתלטות על שטח משותף אשר משמש לחדר כביסה ולכניסה נוספת לדירה; קיימת פרגולה שלא סומנה בבקשה ונראה כי היא מקורה ואינה תואמת להוראות הדין; לא הוצג פרט חיבור בניה חדשה לחדר קיים; לא הוצג פרט חיבור מעקה חדש למעקה קיים; קיים אינטרס צבורי להמנע מהכשרת עבירות בניה (נספח 3 לעתירה).

ראשית, עסקינן בעתירה מנהלית על החלטת ועדת הערר, במסגרתה נבחנת השאלה, אם נפל פגם בהחלטתה, המצדיק היתערבות בית המשפט.

...

איני מקבלת את טענת העותרים לעניין אכיפה בררנית או אפליה על ידי הועדה המקומית.

זאת ועוד, אני מקבלת את טענת המשיבות, לפיה מהמסמכים שהוגשו לא ניתן לדעת מה היו שיקוליה של הועדה המקומית בעת מתן ההיתר, מה נאמר בתקנון המוסכם של כל אחד מהבניינים, וכיצד השפיעה הפסיקה האחרונה על עמדת מוסד התכנון.

אשר על כן אני דוחה את העתירה.

עתירה כנגד החלטת ועדת הערר לתיכנון ולבניה מחוז מרכז מיום 4.7.2023 (ערר רח/0423/1027) שדנה בערר שהגישה המבקשת על החלטת הועדה המקומית לאשר את בקשת המשיבים 3-2 להיתר בניה.

המשיבים 3-2 הגישו בקשה להיתר בניה לתוספת בניה של שטחים עקריים +ממ"ד +שינויים פנימיים ובחזית +פרגולה לא מקורה.

הפתחים בחזית המערבית של תוספת הבנייה –הפתחים אינן מופיעים בתשריט המתוקן, למעט חלון חדר השירותים שאושר בהחלטת ועדת הערר.

...

עמדתם היא שיש לדחות את העתירה.

דיון ומסקנות לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי באסמכתאות שצורפו, אני סבורה כי יש לדחות את העתירה מן הנימוקים שיפורטו להלן.

לאור האמור נמצא שהחלטת ועדת הערר היא החלטה תכנונית מובהקת,שהתקבלה לאחר הליך תקין ושאין עילה להתערב בה. לאור האמור העתירה נדחית.