מכל מקום בפסק הדין הקודם, לאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים קבעתי כי קיימת הצדקה לאפשר למערער כאן ,שהיה המשיב בפסק הדין הקודם "להשלים, לכל הפחות, את הליכי הערר על החלטת הוועדה המקומית מיום 28.01.19, וכן יש לאפשר לו להשלים את מילוי תנאי הסף שנקבעו על ידי הוועדה המחוזית לצורך דיון בהפקדת התב"ע הנקודתית, זאת במסגרת לוח הזמנים שנקבע על ידי הועדה המחוזית של ארבעה חודשים כאמור במהלך חודש 4/19" (סעיף 47 לפסק הדין הקודם), ולאור קביעות אלו דחיתי ערעור של המשיבה כאן, על החלטת בית משפט קמא שם להאריך את מועד עיכוב ביצוע צו ההריסה עד ליום 30.6.19.
גם בענין זה אני נידרש לפסק הדין הקודם בו נידרשתי להתייחס להחלטת המשיבה מיום 28.1.19 שלא להמליץ על אישור התב"ע הנקודתית, והבעתי את עמדתי לפיה לא ניתן לבטל על הסף את סכויי ההשגה שהוגשה על ידי המערער לועדה המחוזית על החלטת המשיבה, זאת נוכח העובדה שכפי שעלה מהחלטת המשיבה, היא יחסה משקל רב לכך שאישור התב"ע הנקודתית "...יהא בו עדוד עבריינות בניה, בנסיבות המקרה דנן, כאשר מדובר בלגליזציה בעבירות בנייה רחבות הקף אשר בוצעו למטרות רווח כלכלי בבניין הסטורי ייחודי, המיועד לשימור תוך הפרת צוי הפסקת עבודה שיפוטים וצוי הריסה, ונותרו על כנן לאורך השנים, בנגוד לצוי הריסה שיפוטים".
לעמדתי, כפי שהובעה על ידי בפסק הדין הקודם, בהנמקה זו עירבה וועדת המשנה בין תפקידה של הועדה המקומית כגורם רשוי, המאשר תכניות ובקשות להיתר בניה, ובין תפקידה של הועדה המקומית כגורם האמון על אכיפת דיני התיכנון והבניה, וקיים קושי בעירוב זה, אשר יש בו כדי לסכל את הוראותיהם של פסקי הדין שניתנו בעיניינו של המערער.
...
בנסיבות אלו טענה המשיבה כי "אנו מצויים רק בראשיתה של הדרך להכשרת הבנייה" מאחר ורק לאחרונה הושלמו תנאי הסף בוועדה המחוזית ואין צפי למועד לדיון בוועדה המחוזית.בהתאם טענה המשיבה כי לא מתמלאת דרישת הפסיקה לצורך עיכוב ביצוע של צו הריסה שלפיה ישנו "היתר בנייה בהישג יד", ובהתאם יש לדחות את הבקשה.
התלבטתי האם אין בעובדה זו כדי "לסתום את הגולל" על מאמצי הכשרת הבנייה של המערער , באופן המצדיק ביצוע מיידי של צו ההריסה, ולאחר לבטים אני סבור כי המאמצים המרובים שהשקיע המערער בהכשרת הבנייה מצדיקים כי עניינו יבחן בפני ועדת הערר , וזאת בטרם תבוצע הריסה בפועל של יתרת הבנייה שעדין לא נהרסה על ידי המערער.
.זאת ועוד, למבנה אקלקטי בעל שתי קומות , ניתן לשקול תוספת קומות באופן שיעצים אותו ותייצר מופע משמעותי במרחב זה", ויותר מכך המחלקה לשימור המליצה בצד הצורך בשימור כל חזיתות המבנה גם על תיאום תכנון עם המחלקה לשימור "לגבי אופי עיצוב תוספת קומות למבנה"
בנסיבות אלו , ומבלי לקבוע מסמרות כלשהם באשר לשיקול הדעת התכנוני של המשיבה ,ובשים לב למשקל העודף שניתן על ידי המשיבה לשיקולי האכיפה במסגרת הבדיקה התכנונית, ודווקא לאור מאמצי ההכשרה שהושקעו על ידי המערער , מאז פסק הדין הקודם, אני סבור כי בטרם תהרס הבנייה שבהכשרתה הושקעו כל מאמצי המערער, יש מקום לאפשר למערער בחינה נוספת של החלטת המשיבה על ידי ועדת הערר שהינה "מוסד תכנוני" העומד בפני עצמו והרשאי לשקול כל שיקול תכנוני רלוונטי באופן עצמאי.
לפיכך ולאור כל האמור לעיל, אני מורה על קבלת הערעור,בשל ההתפתחויות שארעו לאחר מועד החלטת בית המשפט קמא, בדרך של מתן עיכוב ביצוע נוסף של צו ההריסה , זאת עד ליום 31.1.2020 , מתוך ציפייה כי עד למועד זה יושלם הדיון בערר שהגיש המערער על החלטת המשיבה.
