ערר על החלטת דחיית בקשת פטור ממס רכישה לניצולי שואה

לפנינו ערר על החלטת המשיבה מיום 22.10.13 הדוחה את דרישת העורר להחזרת המענק החד פעמי אשר ניתן לו לאור בקשתו לפי סעיף 15 לחוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: "החוק") , כך שיוכל לחזור ולקבל גמלה חודשית בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק.

המשיבה איננה ששה להמיר תגמולים ומגמה זו ידועה לנו מעררים אחרים שכולם הופנו כנגד החלטת המשיבה שלא להמיר תגמולים ותמיד מטעם של דאגה לניצול השואה ומתוך חשש כי התגמולים לא באמת ישמשו לשקום, העורר נפגש פעמיים עם ראש הרשות לפני קבלת המענק ואין סביר כי משמעות ההמרה לא הוסברה לו. אנו משוכנעים כי העורר ידע שמדובר במהלך בלתי הפיך, העורר חתם בפני עו"ד על תצהיר קצר וברור הקובע זאת וקיבל החלטה קצרה וברורה על הענות לבקשה ועל תוצאותיה.

יש לזכור, העורר זכה בלוטו בסכום הגבוה פי כמה מסכום המענק ואם המענק כפי שנקבע בחוק אמור לסייע לנכה בשיקומו בעתיד מה יש לומר על סכום הגבוה פי 4.5? נוסיף ונדגיש כי זכויותיו של העורר לקבל טפול רפואי והטבות נוספות נשמרו לו, כך למשל: טפול רפואי בגין המחלות המוכרות; מענק דמי הבראה; הנחה בתרופות שבסל התרופות; הנחה בארנונה; פטור מתשלום אגרת טלויזיה; החזר חלקי של מס קנייה ומע"מ למוצרי חשמל וכיו"ב. העורר ניסה להשוות במסגרת טיעוניו בין המשיבה לבין היתנהלות של בנק ברם אין השוואה זו מקובלת עלינו.

...

במקרה דנן, יש לומר לזכותה של המשיבה שהיא שקלה את בקשתו של העורר ולא דחתה את בקשתו בשרירות אבל הגיעה למסקנה שלא ניתן לאשר את הבקשה וזאת לאור העובדות שהביאו לשינוי מצבו של העורר ולרצונו בביטול המענק.

יש לזכור, העורר זכה בלוטו בסכום הגבוה פי כמה מסכום המענק ואם המענק כפי שנקבע בחוק אמור לסייע לנכה בשיקומו בעתיד מה יש לומר על סכום הגבוה פי 4.5? נוסיף ונדגיש כי זכויותיו של העורר לקבל טיפול רפואי והטבות נוספות נשמרו לו, כך למשל: טיפול רפואי בגין המחלות המוכרות; מענק דמי הבראה; הנחה בתרופות שבסל התרופות; הנחה בארנונה; פטור מתשלום אגרת טלוויזיה; החזר חלקי של מס קנייה ומע"מ למוצרי חשמל וכיו"ב. העורר ניסה להשוות במסגרת טיעוניו בין המשיבה לבין התנהלות של בנק ברם אין השוואה זו מקובלת עלינו.

משכך אנו מורים על דחיית הערר וללא צו להוצאות.

בעיצומו של ניהול הערר בפני הועדה, פירסם שר האוצר, ביום 31/12/15, החלטה מנהלית בעיניינם של יוצאי מרוקו, אלג'יר ועיראק לפיה, יהיו זכאים המה למענק שנתי בסך של 3,600 ₪ ולפטור מלא מתשלום דמי הישתתפות עצמית בגין רכישת תרופות הכלולות בסל התרופות.

המערער הגיש בפני הועדה בקשה לפי הוראת סעיף 17(ה) לחוק, הקובעת כי: "אדם הבא לפני ועדת העררים כבא כוחו של עורר לא יהיה זכאי לשכר טירחה אלא באישור ועדת העררים על פי בקשתו ובשעור שתיקבע הוועדה". במסגרת הבקשה לפסיקת שכרו, עתר המערער לחיוב כל אחד מן המשיבים בתשלום שכר ראוי בסך של 1,540 ₪ בצרוף מע"מ. לאחר שמיעת המשיבים לבקשה, החליטה הועדה בהחלטתה מיום 13.6.17 לדחות את הבקשה.

כך, למשל, סעיף 5 לתיקון מס' 22 קובע כי: "יראו כל טפול בתביעה שהוגשה בעיניינו של אדם בהכרה בו כנכה לפי חוק זה או כנרדף לפי חוק הטבות לניצולי שואה, לרבות בקשה לפי החלטה מנהלית או לפי החלטה בדבר מענק שנתי, והגשת ערר או ערעור, כטיפול בתביעה אחת". מלשון הוראה זו, אנו למדים כי כוונת המחוקק הייתה לראות הן בהליך המשפטי כפי שננקט על ידי המשיבים, באמצעות המערער, טרם קבלת ההחלטה המנהלית, והן בבקשה המאוחרת מטעמם בהתאם להחלטה המנהלית, כטיפול בתביעה אחת, וזאת בנוסף להליך לפי חוק ההטבות לניצולי השואה.

...

גם אנו סבורים, כפי שסברה הוועדה, כי שכר ראוי שייפסק על פי הוראת סעיף 17(ה) לחוק, לא יעלה על השכר המרבי הקבוע בהוראות החוק, ואין בסמכות הוועדה לקבוע שכר מעבר לתקרה הקבועה בחוק.

סוף דבר: בענייננו, אין חולק כי הסכם שכר הטרחה תלוי תוצאה, קרי: זכאות המערערים לשכר הטרחה, גם בעת הפסקת הייצוג, תלויה בתוצאות פעולותיהם ויכולתם של המערערים להביא להכרה במשיבים כנרדפים.

אי לכך, אנו מורים על דחיית הערעור.

עוד הוסכם כי ככל שהסדר הפשרה יאושר בהליך שבפני, תוגש לבית הדין לעבודה בקשה לדחיית הבקשה לאישור התובענה שהוגשה לו. המשיבה התחייבה להשיב למבוטחיה הזכאים להחזר כספי את הסכומים ששלמו עבור רכישת תרופות וטיפולים רפואיים הקשורים למחלות המוכרות.

יש גם לקבוע את פרק הזמן שבו תביא המשיבה לידיעת חברי הקבוצה את דבר ההסדר ואת המועדים להגשת ערר כנגד החלטותיה בעיניין.

עוד נטען כי יש לפשט את טופס ההפניה שהוצע; יש לקבוע לוחות זמנים בקשר לבצוע ההתחייבויות כאמור בהסדר; על המשיבה לפרט את משך הזמן הנידרש לבדיקת הזכאות, ואם יתברר כי ההליך ממושך יש לבחון קביעת פיצוי בסכום קבוע לכל חברי הקבוצה על בסיס בחינה סטטיסטית; יש להאריך את התקופה עד להגשת הבקשות להשבה; יש לקבוע מנגנון לערעור על החלטות המשיבה בפני ממונה לבצוע הסדר הפשרה במקום לפנות לבית הדין לעבודה; ויש לקבוע מנגנון דיווח לעניין ביצוע הסדר הפשרה.

האחת, שהגדרת הקבוצה המיוצגת טעונה שינויים כך שייאמר "ניצולי שואה המקבלים רנטה וחברים ומבוטחים אצל המשיבה אשר בכל מועד שקדם ליום 31.12.94 היו זכאים לפטור מתשלום עבור טיפולים רפואיים, תרופתיים ואגרות שונות בגין מחלות שהוכרו להם עקב רדיפת הנאצים ועוזרהם... אולם המשיבה גבתה מהם תשלומים וכן יורשיהם של ניצולי שואה שכאלה שהלכו לעולמם" (ההדגשות שלי, א"ק).

...

סיכומו של דבר, הגעתי למסקנה שיש לאשר את ההסדר ככל שהוא נוגע לתביעה שבפניי.

על-פי ההלכה נגזר סכום שכר הטרחה מן התועלת הכספית שצמחה לחברי הקבוצה (ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (23.5.12)), ונוכח המסקנה שהגעתי אליה, ביחס לתקופה המוגבלת וההיקף המצומצם של עילות התביעה שבגינן ניתן היה לתבוע בערכאה זו, אני רואה לנכון להותיר את ההכרעה בסוגיית הגמול לבאי כוחה של תובעת שכר הטרחה עד לאחר שבית הדין לעבודה יאמר את דברו בעניין, שכן נראה לי שהנתונים בנוגע לשיקול התפוקה יוכלו להתברר רק בנוגע לפרק הזמן שבו התביעה הייצוגית היא בסמכותו.

במצוות סעיף 19(ד)(3) לחוק אני מורה שההסדר, ככל שהוא אושר בהחלטה זו, לא יחול לגבי לא יחול לגבי גברת י' רוכברג ומר מ' קופרמינץ, יורשיו של המנוח מ' קופרמינץ, שהודיעו ביום 18.8.13 על רצונם שלא להיות חלק מחברי הקבוצה (החלטה מיום 19.8.13 (בקשה 24)).

]השופטת א' חיות: זהו ערעור על החלטתה של ועדת הערר לעינייני מס שבח מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת (בדימוס) ר' שטרנברג אליעז, עו"ד ד' מרגליות ורו"ח צ' פרידמן) (להלן: הועדה) אשר קיבלה את ערר המשיב על החלטת המערער וקבעה כי המשיב זכאי לפטור מתשלום מס שבח על-פי סעיף 49ב(1) לחוק מסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: חוק מסוי מקרקעין).

המערער דחה את הבקשה לפטור ממס שבח בקובעו כי זכותו של איתן לפטור מתשלום המס פקעה עם פטירתו.

להשלמת התמונה יצוין כי בהתאם להנחיית ועדת הערר, פנה הנאמן לבית המשפט המחוזי בהליך פשיטת הרגל וקיבל את אישורו לפנות אל המערער ולבקש פטור ממס שבח בגין מכירת אחת הדירות (ראו החלטת כבוד השופטת ו' אלשיך מיום 29.12.2010).

לבסוף טוען המערער כי קיימים תנאים מיוחדים לגיבוש פטור ממס שבח למוכר דירת מגורים שעברה בירושה (סעיף 49ב(5) לחוק מסוי מקרקעין) ופטור מיוחד זה שהוקנה ליורשים מוכיח כי הם אינם זכאים לנצל את הפטור של המוריש, הפוקע מאליו בשעת הפטירה.

לגבי מקרים אלה קובע חוק מסוי מקרקעין בסעיף 3 הסדר מיוחד לפיו: הקניית זכות במקרקעין או זכות באיגוד לנאמן, לאפוטרופוס, למפרק או לכונס נכסים מכוח פקודת פשיטת הרגל, 1936, פקודת החברות, פקודת האגודות השיתופיות, פקודת המסחר עם האויב, 1939, חוק נכסי נפקדים, תש"י-1950, או חוק נכסי גרמנים, תש"י-1950 או לחברה כהגדרתה בחוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), התשס"ו-2006, או לגוף שנקבע לפי סעיף 64(ג) לאותו חוק, לפי אותו חוק – אינה "מכירת זכות במקרקעין" או "פעולה באיגוד" לענין חוק זה; ובמכירת זכות במקרקעין או בפעולה באיגוד על ידי מי שהוקנתה לו כאמור, יחושב המס, לרבות לפי סעיף 7א, כאילו נמכרה הזכות או נעשתה הפעולה על ידי מי שממנו הוקנתה.

...

על כן אני סבורה כי גם במצב דברים זה יש לפרש את האמור בסעיף כפשוטו ולראות את איתן המנוח כ"מוכר" לצורך חישוב המס.

צירופן של שתי הוראות אלה מוביל על-פי גישתי אל המסקנה כי נכס הנמכר על-ידי נאמן בפשיטת רגל של אדם שנפטר, יש לראותו כאילו נמכר גם לצורך הוראת הפטור שבסעיף 49ב לחוק מיסוי מקרקעין על-ידי פושט הרגל בעודו בחיים (לדעה אחרת, ראו: נמדר כרך ג', בעמ' 80 ה"ש 139).

אך סוגיה זו לא עלתה בטיעוני הצדדים שבפנינו ועל כן, הנחתי כי היא אינה רלוונטית למקרה דנן ואיני רואה להביע דעה לגביה במסגרת הליך זה. סיכומו של דבר אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערער בשכר טרחת עורך-דין בערעור לטובת המשיב בסך של 20,000 ש"ח. ת המשנָה לנשיא מ' נאור: אני מסכימה.

לפני ערעור על החלטת משרד הבריאות מימים 19.12.21 16.1.22 ו-30.3.23[footnoteRef:1] במסגרתן נקבע כי רנטת BEG, קצבה המשולמת למערער מממשלת גרמניה בשל נזקים שנגרמו לו בתקופת השואה, לא תלקח בחשבון במבחן הכנסותיו לצורך קביעת גובה ההישתתפות העצמית במימון אישפוז סיעודי כרוני.

לשם כך הוא רוכש שירותי אישפוז ממוסדות מתאימים שנמצאים בהתקשרות עמו, וגובה דמי הישתתפות עצמית מהמאושפז וממשפחתו, לצורך מימון עלות האישפוז.

ההחלטות האחרונות בעיניינו של המערער, מימים 15.3.22 ו-30.3.22, שגם עליהן מבקש המערער להלין במסגרת הליך זה, ניתנו על ידי ועדת הערר הארצית במשרד הבריאות, בעקבות פניות נוספות של בנו מימים 30.1.22 ו-6.2.22, במסגרתן ביקש לשקול בשנית את ההחלטה לכלול את כספי הרנטה כהכנסה לצורך חישוב ההישתתפות העצמית.

טענתו החלופית של המערער, כי יש להורות על תיקון חוזר המנכ"ל, כך שייקבע בו כי יש להחריג את רנטת BEG ממבחן ההכנסות, אף היא דינה להדחות.

מסקנת הדברים היא, איפוא, כי בנגוד לטענת המערער, הוראות חוזר המנכ"ל, וכפועל יוצא מכך, החלטת ועדת הערר, לפטור מקורות הכנסה מסוימים ולא אחרים, לא נעשתה באופן שרירותי, כי אם בהתבסס על חוק ההטבות לניצולי שואה, במסגרתו קבע המחוקק, ולא משרד הבריאות, איזה גמלאות לא תיחשבנה כהכנסה לעניין תשלומי חובה או מיסים.

...

טענת המערער כי דין התביעה להתקבל מן הטעם שהעלות הכרוכה בקבלת הערעור היא זניחה, וכי אין היא בעלת השלכת רוחב, דינה להידחות.

הצדדים לא טענו בעניין זה. ואולם, אף אם עניין לנו בהחלטה של שר שהואצלה למנכ"ל שהתקין את חוזר המנכ"ל עליו מלין המערער במסגרת הליך זה, ו/או בסמכות של שר שהואצלה לוועדת הערר, הרי שמעבר לכך ששאלת תוקפו של התיקון לחוק היסוד תלויה ועומדת בבית המשפט העליון בימים אלה, ממילא, נוכח כל האמור לעיל, סבורני כי אין יסוד לטענה המייחסת להחלטה מושא הליך זה חוסר סבירות קיצוני.

סוף דבר התביעה נדחית.