ערר על החלטת בית משפט מחוזי שלא לערוך תסקיר מעצר

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים מיום 24.1.2022 (השופט א' אברבנאל) ב-מ"ת 20647-12-21, בגדרה הורה בית המשפט המחוזי על מעצר העורר עד תום ההליכים.

בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.12.2021 נרשמה הסכמת העורר לקיומן של ראיות לכאורה, ושרות המבחן התבקש לערוך תסקיר מעצר בעיניינו.

העורר עומד על כך שיש בחלופה שהוצעה כדי להפיג את מסוכנותו, וזאת במיוחד בהנתן שהחלופה שהוצעה נימצאת בשכונה מרוחקת משכונת מגוריו וממקום ביצוע העבירות לכאורה, ולדבריו בית המשפט המחוזי לא העניק את המשקל הראוי להמלצה של שירות המבחן בנידון.

...

יוער, כי ניתן היה לסבור שיש טעם לפגם בכך שבית המשפט המחוזי הורה על עריכת תסקיר משלים לשם בחינת חלופת מעצר עבור העורר אך לבסוף הגיע למסקנה שלא ניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר.

בעניינו של העורר, בית המשפט מצא מקום להפנותו לעריכת תסקיר משלים, ועם זאת הדגיש בעת שהפנה לתסקיר כי אין בכך כדי לחוות דעה ביחס לשחרור העורר.

אין זאת אלא שלאחר שהוגש לו גם התסקיר המשלים, בית המשפט חזר ועיין בכתב האישום ובתיק החקירה, והגיע למסקנה כי אין אפשרות בנסיבות המקרה להורות על חלופת מעצר, ואיני רואה מקום להתערב במסקנה זו. סוף דבר, הערר נדחה.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רובין) מיום 30.3.2022 במ"ת 5925-12-21 בה נדחתה בקשת העורר להורות על שיחרורו ממעצר עד אשר יתקבל תסקיר מעצר בעיניינו.

בעניינינו, מבלי להביע עמדה לגופו של עניין, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי לצורך בחינת העניין בכללותו נידרש לערוך תסקיר מעצר לגבי העורר.

...

בענייננו, מבלי להביע עמדה לגופו של עניין, סבורני כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי לצורך בחינת העניין בכללותו נדרש לערוך תסקיר מעצר לגבי העורר.

הערר נדחה אפוא.

לפנַי ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו במ"ת 68902-11-20 מיום 18.1.2021 (כב' השופט ט' היימן) ומיום 24.1.2021 (כב' השופט צ' קאפח), במסגרתן קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר, והורה על מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

במסגרת הערר טוען העורר הן נגד הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה והן על כך שלא נערך תסקיר מעצר בעיניינו לבחינת חלופת מעצר.

לעת הזו, נוכח נסיבותיו החמורות של המקרה וכאשר החשש לשיבוש הליכים או להמלטות מן הדין הוא משמעותי ביותר, לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט שלא הזמין תסקיר מעצר על אודות העורר.

...

לא ניתן אפוא לקבל את טענת בא-כוח העורר כי די בכך כדי להגיע למסקנה כי אין תשתית ראייתית להוכחת הצמדת הסכין לצווארה של הקטינה תוך ניסיון לגרום לחבלה חמורה.

יחד עם זאת, נוכח קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לקירובה של הסכין לצווארה של הקטינה; המלל שליווה את המעשה; חזקת הכוונה על פיה בני אדם המבצעים פעולה מודעים לרוב לטיב הפיזי של מעשיהם ובכלל זה לתוצאה הטבעית של פעולותיהם (ע"פ 6931/16 מדינת ישראל נ' ברגיתי, פסקה 19 (5.6.2018)), אני סבור כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להרשעה בעבירה זו. טענות העורר כי הבאת הסכין והדברים הקשים שאמר ושליוו את המעשה נועדו רק להזהיר את הקטינה לבל תחזור על מעשיה, דינן להתברר במסגרת ההליך העיקרי ואין בהם כדי לשמוט את הקרקע מתחת קיומה של תשתית לכאורית להרשעה בעבירה זו. בין עוצמת הראיות לבין מידת הנכונות של בית משפט לשקול חלופת מעצר מתקיימת מעין "מקבילית כוחות", כך שככל שעוצמת הראיות תגבר, תקטן הנכונות לבחון חלופת מעצר (בש"פ 7444/14 אלטורי נ' מדינת ישראל, פסקה י"ז (17.11.2014); בש"פ 6804/18 קדיס נ' מדינת ישראל, פסקה 20 (17.10.2018)).

הערר נדחה.

בבית המשפט העליון בש"פ 7548/23 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז העורר: אימרי הופמן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 10.10.2023 במ"ת 12459-11-22 שניתנה על-ידי כבוד השופט י' מינטקביץ' תאריך הישיבה: ג' בחשון התשפ"ד (22.10.2023) בשם העורר: עו"ד עדי קידר בשם המשיבה: עו"ד מריה ציבלין ][]החלטה

המדינה הגישה ערר על ההחלטה האמורה לבית משפט זה, שבו עתרה למעצרו של העורר מאחורי סורג ובריח, או לחלופין למעצרו בפקוח אלקטרוני במקום מרוחק גיאוגרפית מאיזור השומרון בכלל ומהיישוב יצהר בפרט.

הערר שבפני מכוון כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובו מבקש העורר כי בית משפט זה יורה על כך שייערך בעיניינו תסקיר של שירות המבחן לצורך בחינת האפשרות להסיר את הפיקוח האלקטרוני ולאפשר לו לצאת לעבודה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערר.

אולם, נוכח האמור לעיל, לא שוכנעתי כי בשלב זה יש טעם להורות על עריכת תסקיר, בשים לב גם לעומס המוטל על שירות המבחן בימים אלו, בנסיבות התקופה.

סוף דבר: הערר נדחה.

לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ע' מיכלס) ב-מ"ת 13731-01-23 מיום 18.4.2024, במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים וכן על חילוט ערבויות המפקחים.

בעוד שלגירסת העורר ובני משפחתו, הוא שהה בבית וישן בחדר אחר בו לא נערך חפוש; בהפרה השנייה העורר לא אותר בביתו, לא הצליח לספק הסבר להעדרותו הממושכת וכן סתר את עצמו ואת דברי אמו בהקשר זה; למחרת היום, בהפרה השלישית, העורר לא אותר בביתו, וטענתו כי פינה את עצמו ל"טרם" באותו היום – לא גובתה במסמך רפואי או בהסבר לגבי הבעיה הרפואית ממנה טען כי סבל.

בכל זאת, לאחר שהוגשו מספר תסקירי מעצר בעיניינו של העורר, ובהיתחשב בגילו הצעיר ובעובדה כי הוא נעצר לראשונה בחייו, בית המשפט המחוזי העניק לעורר 'היזדמנות' והורה על מעצרו בפקוח אלקטרוני חלף מעצר מאחורי סורג ובריח.

...

לאחר שעיינתי בערר, ושמעתי את טענות באי כוח הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

החלטת בית המשפט המחוזי בדבר חילוט הערבויות שהופקדו – מקובלת עליי אף היא.

אשר על כן, הערר נדחה.