כך, ביום 18.5.2020, בחלוף כשמונה חודשים מאז שיחרורו לחלופת מעצר, הוסרה מיגבלת האיזוק האלקטרוני והותרה יציאתו של העורר לעבודה יחד עם אחיו ובפיקוחו של הלה; לאחר מכן, בחלוף כארבעה חודשים נוספים, ביום 16.9.2020 אישר בית המשפט המחוזי, בהמלצת שירות המבחן, את העתקת מיקום מעצר הבית לדירה שכורה בתל אביב בה מתגורר העורר עם בת זוגו.
ערר שהגיש העורר על החלטה זו נדחה בהחלטתו של השופט נעם סולברג מיום 7.3.2021 (בש"פ 1473/21), לאחר שקבל את המלצת בית המשפט לחזור בו מהערר מפאת הבעייתיות הקיימת במקום העבודה המוצע, תוך שצוין כי שמורה לעורר הזכות "להגיש בקשה לעיון חוזר גם בנושא עבודה, ככל שתמצא מתאימה, גם לגבי "חלונות איוורור" נוספים, בחלוף שנה וחצי של 'מעצר בית' מלא ללא הפרה".
לעניין הרכיב המתייחס להסרת מיגבלת השמוש בטלפון, בית המשפט הוסיף וציין כי "עסקינן במיגבלה שיש לה נגיעה ישירה להיבטי המסוכנות האופייניים [לעורר] על פי העבירות המיוחסות לו ואין מקום לבטלה, גם אם הדבר כרוך באי נוחות מסוימת [לעורר]".
על החלטה זו הוגש הערר שלפניי.
בטיעוניה במהלך הדיון שהתקיים לפניי, המדינה סומכת את ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי, וטוענת כי בשים לב לריבוי הבקשות שהגיש העורר להקלה בתנאי מעצרו, סמיכות הזמנים ביניהן, וההקלות המשמעותיות שאושרו עד כה – אין בחלוף הזמן, כשלעצמו, כדי להוות שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של הגבלות מעצר הבית לעת הזו.
...
המדינה מוסיפה וטוענת כי הותרת העורר ללא פיקוח לאורך שעות היום בשלב בו אנו מצויים, מעלה חשש של ממש כי הלה יחזור לביצוע העבירות המיוחסות לו.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה, ושמעתי את טיעוני הצדדים בעל-פה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.
בענייננו, סבורני כי בשלה העת להקלה נוספת בתנאי מעצרו של העורר.
סוף דבר: האיזון שבין מכלול השיקולים האמורים לעיל, מאפשר להורות על הקלה משמעותית בתנאי מעצרו של העורר, כדלקמן:
חלף מעצר הבית המלא בו היה העורר עד כה, הוא ימצא במעצר בית בשעות הלילה בלבד, בין השעות 21:00 ל-7:00, במקום מעצר הבית שאושר על ידי בית המשפט קמא – ביתם של העורר ובת זוגו ברח' ניסים אלוני בתל אביב, ובפיקוח אחד מהמפקחים שנקבע.
