בבית המשפט העליון
בש"פ 6597/19
לפני:
כבוד השופט י' עמית
העורר:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לנוער בתיק מ"ת 49233-07-19 שניתנה ביום 25.9.2019 על ידי כבוד השופט ע' דרויאן-גמליאל
תאריך הישיבה:
כ"ח בתשרי התש"ף
(27.10.2019)
בשם העורר:
עו"ד אבישג כהן-בן נתן
שם המשיבה:
עו"ד נגה בן סידי
][]החלטה
העורר לא השלים עם ההחלטה, והוא מבקש לחזור להתגורר בבית הוריו וללמוד בבית ספר באותה עיר.
נתתי משקל להמלצת שירות המבחן וליתר הנתונים התומכים בבקשה, אך בסופו של דבר איני רואה עילה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, בעיקר משיקולים של זמן ומקום: בנקודת הזמן הנוכחית, כאשר טרם חלפה חצי שנה מהארוע מושא כתב האישום, והמתלוננת טרם העידה, קיים קושי לאפשר לעורר לשהות בחלופת מעצר בסמיכות ממשית למרכז חייה של המתלוננת.
על בסיס נימוקים אלה החלטתי לדחות את הערר, אך כפי שציין בית משפט קמא, יש לקוות כי העורר ישתלב במסגרת לימודים אחרת.
...
השאלה היא ממוקדת: האם החלופה שנבחנה היא ראויה למרות הסמיכות למרכז חייה של המתלוננת? לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ולא בלי התלבטות, החלטתי להשיב על כך בשלילה ולדחות את הערר.
נתתי משקל להמלצת שירות המבחן וליתר הנתונים התומכים בבקשה, אך בסופו של דבר איני רואה עילה להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, בעיקר משיקולים של זמן ומקום: בנקודת הזמן הנוכחית, כאשר טרם חלפה חצי שנה מהאירוע מושא כתב האישום, והמתלוננת טרם העידה, קיים קושי לאפשר לעורר לשהות בחלופת מעצר בסמיכות ממשית למרכז חייה של המתלוננת.
על בסיס נימוקים אלה החלטתי לדחות את הערר, אך כפי שציין בית משפט קמא, יש לקוות כי העורר ישתלב במסגרת לימודים אחרת.
הערר נדחה אפוא.
