ערר על החלטת כב' בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת אסיף) בתיק מ"ת 10779-06-19 מיום 6/10/19.
בקליפת אגוז- כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת תקיפת בת זוג, ושתי עבירות איומים
על פי הנטען, ביום 30/5/19 סירבה המתלוננת לבקשת המשיב, ואז זה נטל בידו סכין, ואיין שידקור את המתלוננת (ואף הדגים כיצד); המשיב הכה במקל גירוד במתלוננת.
עובר לכך (במספר ימים) איים כי ישליך המתלוננת מהחלון
ביום 5/6/19 הוגש כתב האישום; ימים ספורים לאחר מכן נשפט, הורשע ונגזר דינו של המשיב בתיק אחר, (עבירת רכוש) ל- 6 חודשי מאסר; במסגרת דיון המעצר בתיק הנוכחי קבע בית המשפט קמא כי הואיל ואין מחלוקת בדבר קיום ראיות לכאורה, והואיל ועילת מעצר סטאטוטורית, כי המשיב יעצר עד תום ההליכים
ביום 24/9/19 הוגשה בקשה לעיון חוזר, לאור שיחרורו הצפוי של המשיב; ביום 3/10/19 נחקרו מפקחות מוצעות, ונמצאו ראויות; ב"כ העוררת טען כי מדובר במי שסיכון רב נשקף ממנו, ואילו ב"כ המשיב נסמך על אמירות המתלוננת כי אינה חוששת ממנו
בית המשפט קמא הורה על שיחרור המשיב למעצר בית מלא, בפקוח אמו ובתו, בצרוף ערבות עצמית וחתימה על ערבות צד ג'; החלטה זו היא ההחלטה נשוא הערר כאן.
בית המשפט העליון קבע כי בעבירות אלמ"ב עצמת האלימות משנית לשאלת תדירות האלימות ו"גוון" האלימות- " בעבירות של אלימות במשפחה, ובמיוחד בעבירות של בן זוג כלפי בת זוגו, עוצמת האלימות הפיזית אינה המדד הבלעדי, אף לא המדד העקרי, לבחינת מסוכנותו של הנאשם. על בית המשפט לבחון את 'הצבע והגוון' של המסוכנות על רקע מכלול היתנהגותו של הנאשם כלפי בת הזוג" [בש"פ 655/10 חן דוידוב נ' מדינת ישראל ( 3.1.2010).
...
גם בית המשפט קמא ראה להסתמך על תחושות המתלוננת, ועל העובדה כי מדובר במי שנוהגו לאיים, אך בפועל כמעט ואינו נוהג אלימות
לאחר בחינת טענות הצדדים, סבורני כי דין הערר להתקבל; אמנם, המדובר במקרה גבולי, אך גם בכגון דא, האלמנטים מחמירי הסיכון מטים הכף.
במקרה בפנינו, כלל המעצר הומר לחלופה גרידא, בשל שיקולי מרחק, ללא תסקיר ובשל עצמת האלימות
סופו של יום שאלת מעצר או חלופה בהליך אלמ"ב, מחייב שקילת עצמת הסיכון לפגיעה חוזרת, עצמת יכולת השליטה העצמית, וטיב הדיקות החלופה
כנגד שיקול המרחק, טיב המפקחים, ועצמת האלימות, עומדים שיקולים כבדי משקל אשר מקשים מתן אמון, ומקשים על מסקנה כי החשש הוקהה במידה מספקת-
גם אם עצמת האלימות הפיזית היתה ברף נמוך, טיב האיומים (בשני מועדים שונים) היה ברף גבוה, אגב שימוש בסכין.
מדובר במי הסובל מבעיות נפשיות, בעיות היכולות להשליך באופן ישיר על יכולת המשיב לשלוט בעצמו (במיוחד עת עסקינן במאניה דיפרסיה)
מדובר במשיב הזקוק לתחליפי סם על כל המשתמע מכך לעניין יכולת לווסת התנהגות בהעדר תחליף
מדובר במשיב בעל עבר מכביד, מבחינת יכולת לתת בו אמון, לרבות בעבירות אלמ"ב (אם כי מהעבר הרחוק)
אין לדעת כיצד ריצוי המאסר השפיע על המשיב; אין לדעת אם אמירות המתלוננת נאמרו בשל חשש או מתוך "הרגל" של דרך חיים
לא ברור אם החלופה (בת ואם), מספיקות להקהות המסוכנות במידה מניחה הדעת
בנסיבות אלו סבורני כי בהעדר בחינת גורמי מקצוע לגבי מסוכנות קונקרטית, לא היה מקום לשחרר לחלופה (לא כל שכן חלופה גרידא).