ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה בתיק תקיפת בת זוג

בית משפט השלום בחדרה מ"ת 42489-10-19 מדינת ישראל נ' ג'בארין(עציר) תיק חצוני: 458525/2019 בפני כבוד השופטת רקפת סגל מוהר מבקשת מדינת ישראל משיב מוחמד ג'בארין ע"י עוה"ד מוחמד עבאדי (ס. ציבורית) החלטה

דא עקא, שהערר שהוגש מטעם המבקשת על החלטה זו היתקבל.

בין לבין, בתאריך 3.2.20, בעקבות הסדר טיעון שהושג בין הצדדים בהליך העקרי ואשר במסגרתו תוקן כתב האישום בהסרת עבירת הגניבה ואחת משתי עבירות האיומים, הורשע המשיב על פי הודאתו בעבירות של תקיפת בת זוג באופן שגרם לה חבלה של ממש ואיומים, לפי סעיפים 382(ג) ו- 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, הופנה לתסקיר לעונש, וישיבת הטיעונים לעונש בעיניינו נקבעה ליום 16.4.20, בפני.

ביום 25.2.20 , בעקבות הגשת תסקיר המעצר המשלים, נדון עניינו של המשיב פעם נוספת בפני כב' השופט גופמן אשר דחה את בקשת בא כוחו כי יורה על מעצרו באיזוק אלקטרוני, מן הטעם שמקום המעצר שהוצע ונבחן על ידי שירות המבחן היה אותו מקום שאושר על ידו בעבר, אך נפסל בסופו של דבר על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו בערר כאמור.

אשר לטענת ב"כ המשיב בדבר הסכנה הנשקפת לעצורים בבתי המעצר, טענה ב"כ המבקשת כי שירות בתי הסוהר הפיץ מיסמך רישמי המלמד על כך שתנאי המעצר – במיוחד של מי שנעצרו לפני התפרצות המגפה, בטוחים דיים, וכי על פי פסיקת בתי המשפט, גם בתקופה זו של משבר הקורונה יש לבחון את חיוניות המעצר בכל מקרה לגופו.

...

ביום 25.2.20 , בעקבות הגשת תסקיר המעצר המשלים, נדון עניינו של המשיב פעם נוספת בפני כב' השופט גופמן אשר דחה את בקשת בא כוחו כי יורה על מעצרו באיזוק אלקטרוני, מן הטעם שמקום המעצר שהוצע ונבחן על ידי שירות המבחן היה אותו מקום שאושר על ידו בעבר, אך נפסל בסופו של דבר על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו בערר כאמור.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי להשתלשלות העניינים בתיק זה עד כה, לתמונה הקשה העולה מעובדות כתב האישום גם לאחר תיקונו, לאמור בשני תסקירי המעצר, לטענות הצדדים ולמדיניות בתי המשפט בכל הנוגע למעצרים עד תום ההליכים בעת הזו, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

מפני כל אלה, החלטתי לדחות את הבקשה.

בית המשפט המחוזי בחיפה עמ"ת 33511-10-15 מדינת ישראל נ' תורקמאן (עציר) בפני כבוד השופטת תמר נאות פרי העוררת מדינת ישראל המשיב עבד תורקמאן (עציר) החלטה

בפניי ערר על החלטת ביהמ"ש השלום בחדרה (כב' השופטת הבכירה פנינה ארגמן) מיום 18.10.15 אשר ניתנה במ"ת 38049-08-15.

בתאריך 19.8.15, הוגש כנגד המשיב כתב אישום ובו מיוחסות לו שתי עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת לחבלה של ממש ועבירת איומים כלפי בת הזוג.

על פי פרק העובדות שבכתב האישום, ביום 16.8.15 בשעות הערב, ביקש המשיב מהמתלוננת (בת זוגתו מזה שנים ואם שני ילדיו), לקחת אותו לבית חולים, שכן כואבת לו היד.

למרות זאת, בנתונים המיוחדים של מקרה זה, ולאור ההתפתחויות שהתרחשו בניהול התיק הפלילי ותיק המעצר, מצאתי שלא לשנות מההחלטה.

...

כפי שציינתי, במקרה מעורר לבטים ובהיבטים רבים "גבולי", אך החלטתי שלא להתערב בהחלטה – ולכן, יש לקיים את ההחלטה מיום 18.10.2015.

בבית המשפט העליון בש"פ 6634/20 לפני: כבוד השופט ג' קרא המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק עמ"ת 35010-09-20 מיום 16.9.2020 שניתנה על ידי כב' השופט ניצן סילמן בשם המבקש: עו"ד משה מיכאל כהן ][]החלטה

] בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט נ' סילמן) בעמ"ת 35010-09-20 מיום 16.9.2020, בגדרה היתקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט א' קפלן) מיום 14.9.2020, כך שמעצרו של המבקש הוארך עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 7875-07-20 המתנהל בבית משפט השלום בחדרה.

רקע ביום 5.7.2020 הוגש נגד המבקש לבית משפט השלום בחדרה כתב אישום המייחס לו עבירות איומים, החזקת אגרופן, החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית ותקיפת בת זוג.

...

על רקע האמור, לא מצאתי טעות במסקנתו של בית המשפט קמא כי יהא קושי ליתן אמון במבקש ובמתלוננת שיישמרו תנאי המעצר באיזוק והריחוק, חרף הצהרתה של המתלוננת כי היא מתכוונת לעבור לעיר אחרת שתגדיל את הריחוק הפיזי ביניהם.

הבקשה נדחית.

ערר על החלטת כב' בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת אסיף) בתיק מ"ת 10779-06-19 מיום 6/10/19.

בקליפת אגוז- כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת תקיפת בת זוג, ושתי עבירות איומים על פי הנטען, ביום 30/5/19 סירבה המתלוננת לבקשת המשיב, ואז זה נטל בידו סכין, ואיין שידקור את המתלוננת (ואף הדגים כיצד); המשיב הכה במקל גירוד במתלוננת.

עובר לכך (במספר ימים) איים כי ישליך המתלוננת מהחלון ביום 5/6/19 הוגש כתב האישום; ימים ספורים לאחר מכן נשפט, הורשע ונגזר דינו של המשיב בתיק אחר, (עבירת רכוש) ל- 6 חודשי מאסר; במסגרת דיון המעצר בתיק הנוכחי קבע בית המשפט קמא כי הואיל ואין מחלוקת בדבר קיום ראיות לכאורה, והואיל ועילת מעצר סטאטוטורית, כי המשיב יעצר עד תום ההליכים ביום 24/9/19 הוגשה בקשה לעיון חוזר, לאור שיחרורו הצפוי של המשיב; ביום 3/10/19 נחקרו מפקחות מוצעות, ונמצאו ראויות; ב"כ העוררת טען כי מדובר במי שסיכון רב נשקף ממנו, ואילו ב"כ המשיב נסמך על אמירות המתלוננת כי אינה חוששת ממנו בית המשפט קמא הורה על שיחרור המשיב למעצר בית מלא, בפקוח אמו ובתו, בצרוף ערבות עצמית וחתימה על ערבות צד ג'; החלטה זו היא ההחלטה נשוא הערר כאן.

בית המשפט העליון קבע כי בעבירות אלמ"ב עצמת האלימות משנית לשאלת תדירות האלימות ו"גוון" האלימות- " בעבירות של אלימות במשפחה, ובמיוחד בעבירות של בן זוג כלפי בת זוגו, עוצמת האלימות הפיזית אינה המדד הבלעדי, אף לא המדד העקרי, לבחינת מסוכנותו של הנאשם. על בית המשפט לבחון את 'הצבע והגוון' של המסוכנות על רקע מכלול היתנהגותו של הנאשם כלפי בת הזוג" [בש"פ 655/10 חן דוידוב נ' מדינת ישראל ( 3.1.2010).

...

גם בית המשפט קמא ראה להסתמך על תחושות המתלוננת, ועל העובדה כי מדובר במי שנוהגו לאיים, אך בפועל כמעט ואינו נוהג אלימות לאחר בחינת טענות הצדדים, סבורני כי דין הערר להתקבל; אמנם, המדובר במקרה גבולי, אך גם בכגון דא, האלמנטים מחמירי הסיכון מטים הכף.

במקרה בפנינו, כלל המעצר הומר לחלופה גרידא, בשל שיקולי מרחק, ללא תסקיר ובשל עצמת האלימות סופו של יום שאלת מעצר או חלופה בהליך אלמ"ב, מחייב שקילת עצמת הסיכון לפגיעה חוזרת, עצמת יכולת השליטה העצמית, וטיב הדיקות החלופה כנגד שיקול המרחק, טיב המפקחים, ועצמת האלימות, עומדים שיקולים כבדי משקל אשר מקשים מתן אמון, ומקשים על מסקנה כי החשש הוקהה במידה מספקת- גם אם עצמת האלימות הפיזית היתה ברף נמוך, טיב האיומים (בשני מועדים שונים) היה ברף גבוה, אגב שימוש בסכין.

מדובר במי הסובל מבעיות נפשיות, בעיות היכולות להשליך באופן ישיר על יכולת המשיב לשלוט בעצמו (במיוחד עת עסקינן במאניה דיפרסיה) מדובר במשיב הזקוק לתחליפי סם על כל המשתמע מכך לעניין יכולת לווסת התנהגות בהעדר תחליף מדובר במשיב בעל עבר מכביד, מבחינת יכולת לתת בו אמון, לרבות בעבירות אלמ"ב (אם כי מהעבר הרחוק) אין לדעת כיצד ריצוי המאסר השפיע על המשיב; אין לדעת אם אמירות המתלוננת נאמרו בשל חשש או מתוך "הרגל" של דרך חיים לא ברור אם החלופה (בת ואם), מספיקות להקהות המסוכנות במידה מניחה הדעת בנסיבות אלו סבורני כי בהעדר בחינת גורמי מקצוע לגבי מסוכנות קונקרטית, לא היה מקום לשחרר לחלופה (לא כל שכן חלופה גרידא).

ביום 12.7.2022 הוגש לבית משפט השלום בחדרה כתב אישום נגד המשיב המייחס לו מספר עבירות של תקיפת בת זוג; תקיפת קטין על ידי אחראי; ותקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש – עבירות לפי סעיפים 382(ב) ו-382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

אציין כי לאחרונה, ביום 30.7.2023, הורה בית משפט השלום על שיחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית הוריו, אולם ערר שהגישה המבקשת על החלטה זו היתקבל על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, ובקשת רשות לערור שהוגשה לבית משפט זה – נדחתה (בש"פ 5857/23).

בהתייחס לקצב ניהול ההליך, פירטה המבקשת כי בעת האחרונה נעשים מאמצים לסיים את שמיעת ההוכחות בתיק בהקדם האפשרי, וכי בית משפט השלום קבע דיון הוכחות ליום 15.10.2023 אשר במהלכו צפויים להשמע שני עדי הגנה אחרונים ובכך תסתיים פרשת ההגנה.

...

לאור כל האמור, דין הבקשה להתקבל.

עם זאת, לאור הימשכות ההליך ולשם הידוק הפיקוח השיפוטי, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בשישים ימים, החל מיום 9.10.2023 או עד למתן פסק דין בת"פ 21965-07-22 בבית משפט השלום בחדרה, לפי המוקדם.