ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בדבר תנאי שחרור

] לפנַי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' רניאל) מיום 6.10.2022 בע"ח 56015-09-22, בה היתקבל ערר שהגיש המשיב על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופט ז' פאלח) מיום 13.9.2022 במ"י 47183-03-22 ועל החלטתו הנוספת מיום 21.9.2022 (השופט א' חלבי), בעיניין הארכת תנאי שיחרורו בערובה של המשיב לפי סעיף 58 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק).

גם הכלל הפרשני בדבר הרמוניה חקיקתית מוביל למסקנה כי המחוקק לא התכוון לשלול בגדרי סעיף 58(א) לחוק את סמכותו של בית המשפט לחדש ערובה שפקעה בתוך 180 הימים הראשונים ממועד הטלתה.

...

לא מצאתי כי יש בהחלטות אליהן הפנה המשיב, כדי לשנות ממסקנה זו. אדרבה, בהחלטות שניתנו בעבר בבש"פ 962/01 רבינוביץ' נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 529 (2001) (להלן: עניין רבינוביץ') ובבש"פ 4586/06 חלידו נ' מדינת ישראל (22.8.2006) (להלן: עניין חלידו) נדונה במפורש הסוגיה הישירה שאותה מסדיר סעיף 58(א) לחוק – הארכת תקופת הערובה לתקופה נוספת של למעלה מ-180 ימים.

המבקשת הבהירה בבקשתה כי היא אינה חולקת על המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, כי החלטה זו בטלה.

סופו של יום, הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי בחיפה עמ"ת 7413-02-23 קלאלוה נ' משטרת ישראל/לישכת תביעות תעבורה גליל - עכו לפני כבוד השופטת ישראלה קראי-גירון העורר נעים קלאלוה ת"ז 321691057 המשיבה משטרת ישראל/לישכת תביעות תעבורה גליל - עכו החלטה

בהחלטה קבע בית המשפט קמא כי יש מקום לעבות את תנאי השיחרור והערובה בעיניינו של העורר, ויש להוסיף מפקח שיפקח על העורר בעת מעצר הבית.

כך נוצר מצב בו החלטת קצין המישטרה בדבר תנאי השיחרור בערובה, שניתנה בעיניינו של העורר עוד ביום 9.8.2022, נותרה בעינה עדיין, וטרם נדונה הבקשה לעיבוי התנאים שהוגשה ע"י המשיבה עוד ביום 11.8.2022.

...

אני סבורה אפוא שהחלטת בית משפט קמא סבירה, נכונה ומוצדקת, ותואמת את הנדרש לבדוק שעה שנדונה בקשה לעיבוי תנאי שחרור בערובה.

אני סבורה שעיבוי התנאים נדרש לצורך הבטחת התייצבות העורר לדיונים, לאור התנהלותו המתוארת לעיל.

אשר על כן, הערר נדחה.

בבית המשפט העליון בש"פ 3569/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: נתן שמואל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"ת 31456-03-19 מיום 5.5.2023 שניתנה על ידי כב' השופט א' סלאמה בשם המבקש: עו"ד מורן שלזינגר ][]החלטה

בכך קיבל בית משפט קמא באופן חלקי את הערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ש' בנג'ו) מיום 27.4.2023 בבש"ע 44659-04-23 בה דחה בית המשפט את בקשת המשיבה לשיחרור המבקש בתנאי מעצר בית מלא עד לקבלת תסקיר שירות המבחן בעיניינו, והורה על שיחרורו של המבקש רק בתנאי שלא יימצא בתחומי העיר חיפה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

זאת גם אם משמעות הדבר היא שהמבקש ישהה פרק זמן קצר נוסף במעצר (ראו והשוו בש"פ 371/15 בלעום נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (19.1.2015)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובנספחים שצורפו לבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

מהמקובץ לעיל עולה בבירור כי במקרה כמו זה שלפנינו – כשמדובר בבקשת רשות ערר ב"גלגול שלישי" על החלטת ביניים בהליך מעצר – בית המשפט ככלל ייטה שלא להתערב.

לאור האמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערר נדחית בזאת.

בבית המשפט העליון בש"פ 8947/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן העוררים: 1. עומר חרירי 2. מוחמד דבאח נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה במ"ת 4491-02-23 מיום 18.12.2023 שניתנה על ידי כב' השופט נ' סילמן תאריך הישיבה: ט"ו בטבת התשפ"ד (27.12.2023) בשם העוררים: עו"ד חליל ביאדי; עו"ד ששון בר עוז בשם המשיבה: עו"ד מוחמד סרחאנה ][]החלטה

אולם, לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי אין די בחלוף הזמן בנקודת הזמן הנוכחית כדי להצדיק מסקנה בדבר שיחרור של העוררים בתנאים או אף מעצרם בתנאים של פקוח אלקטרוני.

...

בהתייחס לסוג הטענות הראשון, אני סבורה כי אין מקום לקבלן.

אולם, לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי אין די בחלוף הזמן בנקודת הזמן הנוכחית כדי להצדיק מסקנה בדבר שחרור של העוררים בתנאים או אף מעצרם בתנאים של פיקוח אלקטרוני.

סוף דבר; לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.

כידוע, רשות לערור לבית משפט זה על החלטות בעררים שהוגשו לבית המשפט המחוזי ("ערר בגילגול שלישי") תנתן במשורה, רק במקרים בהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגים מעניינים הפרטני של הצדדים או במקרים נדירים בהם מעוררת הבקשה שקולי צדק כבדי משקל (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982).

זאת נוכח מספר שיקולים מצטברים: ראשית, העורר נעדר עבר פלילי; הוא ניהל במשך 42 שנות חייו עד כה אורח חיים נורמאטיבי, המשלב תרומה חברתית, עבודה מקצועית והקמת מישפחה; הוא עוסק בעריכת דין (לרבות בתחום הפלילי), ומשכך לא רק שמבין היטב את המשמעות של הפרת תנאי שיחרור, אלא שגם חשוף לסיכון מוגבר לפרנסתו אם יפר את התנאים שיקבעו לו. בנסיבות אלו, ובהיעדר אינדיקאציה המלמדת אחרת, סבורני כי ראוי לתת אמון בעורר, בכפוף לקיומה של חלופת מעצר הדוקה ומרתיעה (השוו: בש"פ 8190/23 אבו שקרה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (22.11.2023); בש"פ 2846/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (25.4.2019)).

דומה שגם בית המשפט המחוזי סבר כי הסיכון העקרי הנשקף מהעורר הוא ביצוע עבירות הסתה נוספות מבלי להפר את תנאי המעצר, כגון השמעת תוכן מסית בשיחה בעל פה או באמצעות שימוש בטלפון נייד (שאינו מחובר לרשת האנטרנט) (ראו עמ' 20 להחלטת בית המשפט המחוזי).

סוף דבר: בקשת רשות הערר מתקבלת, והחלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת בזאת.

...

זאת נוכח מספר שיקולים מצטברים: ראשית, העורר נעדר עבר פלילי; הוא ניהל במשך 42 שנות חייו עד כה אורח חיים נורמטיבי, המשלב תרומה חברתית, עבודה מקצועית והקמת משפחה; הוא עוסק בעריכת דין (לרבות בתחום הפלילי), ומשכך לא רק שמבין היטב את המשמעות של הפרת תנאי שחרור, אלא שגם חשוף לסיכון מוגבר לפרנסתו אם יפר את התנאים שיקבעו לו. בנסיבות אלו, ובהעדר אינדיקציה המלמדת אחרת, סבורני כי ראוי לתת אמון בעורר, בכפוף לקיומה של חלופת מעצר הדוקה ומרתיעה (השוו: בש"פ 8190/23 אבו שקרה נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (22.11.2023); בש"פ 2846/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (25.4.2019)).

יתרה מזאת, ובניגוד לבית המשפט המחוזי, אני סבור כי לצורך בחינת מסוכנות העורר יש להבחין בין ההתבטאויות המיוחסות לו ישירות לבין אלו המיוחסות לג'בארין, הגם שהם מואשמים כי ביצעו את העבירות בצוותא חדא.

סוף דבר: בקשת רשות הערר מתקבלת, והחלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת בזאת.