ערר על החלטת אי אשפוז לפי חוק טיפול בחולי נפש

בפרט התעוררה השאלה אם העובדה, שהמשיב (אז העורר) נמצא על-ידי בית-המשפט שדן בתיק (העקרי) בעיניינו בלתי "כשיר" לעמוד לדין, וניתנה הוראה לאשפזו מכוח סעיף 15(א) לחוק טפול בחולי-נפש מהוה "שינוי נסיבות" המצדיק עיון מחדש בהחלטה על מעצרו.

היחס בין סעיפים 15 ו – 16 לחוק שילוב האמור בסעיפים 15 ו-16 לחוק טפול בחולי נפש מניב תוצאה ברורה – בית-המשפט, אשר דן בעיניין מעצרו של חשוד או נאשם רשאי להורות על מעצרו (או שיחרורו בתנאים) באישפוז כל עוד לא הוחלט אחרת מכוח סעיף 15.

על "בית משפט..., בשבתו כבית-משפט של מעצרים להמתין עד החלטתו של המותב הדן בתיק העקרי אם המשיב כשיר או אינו כשיר לעמוד לדין...". ממשיך השופט עמית ומציין שם (בעמ' 14 להחלטתו) – "על השופט הדן בהליכי המעצר לבחון את סוגיית המעצר לפי דיני המעצרים (ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר). כאשר קיים חשד לבעיה בתחום הנפשי בתיק העקרי, רשאי שופט המעצרים להורות על בדיקה פסיכיאטרית וככל שלא ניתן לערוך את הבדיקה אלא בתנאי אישפוז, להורות על אשפוזו של העצור לשם היסתכלות, והכל במסגרת סעיף 16 לחוק לטפול בחולי-נפש. מכל מקום, החשוב לענייננו הוא, שבית-המשפט של מעצרים אינו קובע אם הנאשם כשיר לעמוד לדין במסגרת סעיף 15 לחוק לטפול בחולי נפש". השופט עמית אף עומד על כך, שבפרקטיקה, לעיתים מורה שופט המעצרים על אישפוז לבדיקה והסתכלות לפי סעיף 15(ג) ובהסכמת הצדדים, רשאי הוא להורות על הפסקת ההליכים בתיק העקרי לפי סעיף 170 לחסד"פ ועל אישפוז לפי סעיף 15(א) לחוק טפול בחולי-נפש.

...

גם לאחר שמצא בית-המשפט שהנאשם איננו כשיר לעמוד לדין, אין משמעות הדבר שהנאשם משוחרר לביתו; או-אז מוסמך בית-המשפט להורות על אשפוזו, לפי הוראת סעיף 15 לחוק, כך בין אם אכן הסתיימו בתיק ההליכים בין אם הוחלט על-פי בקשת הנאשם להמשיכם על-מנת לנסות ולהפריך את הטיעונים בדבר אשמתו הנטענת בכתב-האישום ואפנה כעת להכריע בערר שלפניי בראי ההבהרות הנ"ל. ודוק: העובדה בלבד שנאשם, שאיננו כשיר לעמוד לדין מבקש להמשיך ולנהל את ההליך בעניינו על מנת להראות כי לא עשה את מעשה העבירה המיוחס לו או מאחר שקם לו סייג לאחריות פלילית איננה צריכה להרע את מצבו בכל הנוגע לאפשרות להורות על מעצרו; היא איננה אמורה להקים מחדש לגביו סמכויות לשופט המעצרים, סמכויות, אשר פקעו עם מתן הקביעה המהותית לפי סעיף 15 לחוק כי הוא איננו כשיר לתת את הדין בפלילים! דיון והכרעה ערר זה עוסק בשאלה אם רשאי בית-המשפט הדן במעצרו של אדם, שנקבע כי הוא איננו כשיר לעמוד לדין (העדר כשירות דיונית) להורות על המשך מעצרו בתנאי אשפוז, לפי סעיף 16 לחוק טיפול בחולי-נפש ואם חלה חובה על שופט הדן במעצר להורות על ביטול צו מעצר לפי סעיף 16 לאחר שניתן בעניינו של העצור צו אשפוז מכוח סעיף 15(א) לחוק.

סבורני, שבעניין זה נתפס ב"כ המלומד של המדינה לכלל טעות.

סוף דבר התוצאה היא שהערר נדחה.

בבית המשפט העליון בש"פ 90/18 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט א' שהם כבוד השופט ג' קרא המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: ראובן דלגדו בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 2.1.2018 בעמ"ת 64806-12-17 שניתן על ידי כבוד השופטת ח' סלוטקי בשם המבקשת: עו"ד נעמי גרנות; עו"ד תמר פרוש בשם המשיב: עו"ד פאולה ברוש; עו"ד נתנאל לגמי; עו"ד תמוז אבואלהיג'א (מטעם הסניגוריה הציבורית) החלטה

חוק הטיפול קובע כי אף על פי שנאשם חולה נפש יזוכה במסגרת ההליך הפלילי – יוכל בית המשפט להורות על אישפוז או טפול מרפאתי (סעיף 15(ב) לחוק הטיפול).

אין בהחלטה זו להסתייג מהתוצאה של פקוח באיזוק אלקטרוני כחלופה למעצר בבית מעצר.

...

מסקנה אופרטיבית נוספת היא שהשילוב בין עילת המעצר והראיות לכאורה – בראי סיכויי ההרשעה, ולאו דווקא זיכוי ואישפוז, במקרה זה – מצדיק, גם אם בדוחק, את החזרת התיק לבית משפט השלום.

בנסיבות אלה אין מנוס מכך שבשלב זה ימשיך המשיב לשהות במעצר, בשאיפה לקידום מהיר ככל הניתן של מהלך העניינים, הן בגדרי הליך המעצר הן בגדרי ההליך העיקרי.

סוף דבר, הייתי מציע לחבריי לדון בבקשה למתן רשות ערר כבכתב ערר, ולקבל את הערר לגופו.

לפני ערר על החלטת בית המשפט קמא (כב' השופט קורנהאוזר) בה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

בית המשפט ציין כי הגם שאין המדובר בזוטי דברים "מכאן ועד לבקשה למעצר עד תום ההליכים נראית לי הדרך ארוכה, שלא לומר מופרכת. הגשת בקשת מעצר עד תום ההליכים על מנת להביא לאישפוזו של אדם תעשה במקרים המתאימים. עילת מעצר מסוג מסוכנות תיבחן לעולם על רקע נסיבות ביצוע העבירה כמאבחן ראשון...מעשים שאינם מקימים עילת מעצר בעיניינו של אדם שאינו סובל ממחלת נפש, אינם יכולים להקים עילת מעצר בעיניינו של אדם הסובל ממחלת נפש." בהעדר עילת מסוכנות לצורך מעצר, יש להותיר את עניין שהייתו של העורר בבית החולים אברבנאל להחלטתו ולשיקולו של הפסיכיאטר המחוזי, בהתאם להוראות סעיף 9 לחוק טפול בחולי נפש.

(ב) שוכנע פסיכיאטר מחוזי על סמך בדיקה פסיכיאטרית כי נתמלאו באדם התנאים שבסעיף 7(1) ו-(2) וקיים קשר סיבתי בין שני התנאים האמורים, רשאי הוא להורות בכתב על הבאתו לבית החולים ועל אשפוזו בו. (ג) הוראת אישפוז לפי סעיף קטן (א) או (ב) (בחוק זה – הוראת אישפוז), תהיה בתוקף במשך עשרה ימים מיום נתינתה.

אין לאשפז חולה נפש אישפוז כפוי בבית חולים אם ניתן לטפל בו ולהגן על שלום הציבור באמצעות טפול מרפאתי כפוי; ואין לכפות טפול אם ניתן להשיגו ללא כפייה.

...

נראה לי שרצה למות.

על רקע זה אני סבור כי האיזון בין השיקולים העומדים על הפרק במקרה הנוכחי, מובילים לתוצאה הבאה: א) העורר שוהה כעת במעצר בתנאי אשפוז.

הערר מתקבל כאמור לעיל.

בתוך כך, התבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 16(א) לחוק הטיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: חוק הטיפול), ולהורות על העברתו של המשיב למעצר במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי.

המחלוקת בין הצדדים מיתמקדת בשאלה הבאה – האם יש מקום להורות, במסגרת הבקשה הנוכחית, על מעצרו של המשיב בתנאי אישפוז לפי סעיף 16(א) לחוק הטיפול, או שמא לקבל את הבקשה כפי שהיא.

לעניין השאלה שדלעיל, וכפי שכבר צוין, בית המשפט המחוזי נידרש לבקשה דומה מאת באת-כוח המשיב בשתי הזדמנויות שונות, ולא מצא להעתר לה. על ההחלטות הללו לא הוגש ערר, ואף לא הוגשה בנידון עתירה מנהלית, כפי שהציע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 7.12.2022.

ככל שסבר המשיב כי החלטות בית המשפט קמא לעניין הבקשה לעשות שימוש בסעיף 16(א) לחוק הטיפול הנן מוטעות, היה עליו להגיש ערר מתאים; ככל שהמשיב סובר כי יש בידו ראיות חדשות שיש בהן כדי להצדיק קבלת החלטה אחרת בעיניין זה, עליו לפנות בבקשה לעיון חוזר.

...

לעניין השאלה שדלעיל, וכפי שכבר צוין, בית המשפט המחוזי נדרש לבקשה דומה מאת באת-כוח המשיב בשתי הזדמנויות שונות, ולא מצא להיעתר לה. על ההחלטות הללו לא הוגש ערר, ואף לא הוגשה בנדון עתירה מנהלית, כפי שהציע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 7.12.2022.

משכך, ברי כי דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר: אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב החל מיום 23.5.2023 ב-90 ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 49274-08-22 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

ביום 6.10.2022, לאחר שהתקבלה חוות דעת פסיכיאטרית, הוטל על העורר צו טפול מרפאתי כפוי מכוח סעיפים 15(ב) ו-15(ד) לחוק טפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: חוק הטיפול בחולי נפש).

בין היתר, נכתב כי בשנת 2016 פרצה מחלתו הנפשית של העורר, ומאז הוא אינו עובד או מקיים אורח חיים מסודר; כי העורר מאובחן כלוקה בהפרעה אפקטיבית דו-קוטבית (מאניה דפרסיה), כשברקע לה שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים, והוא אושפז בעברו באשפוזים פסיכיאטריים; כי כיום העורר מטופל בקהילה ונוטל טפול תרופתי; כי העורר ביטא עמדה קורבנית ביחס לעבירות שיוחסו לו ואף הכחיש אותן; כי העורר בעל עמדות סטראוטיפיות ונטייה להחפצת נשים; וכי העורר הביע רצון לדבוק בטיפול, אך עלה ספק באשר ליכולתו לעשות כן בשל קושי בהתמודדות עם תופעות הלוואי והעדר גורמי תמיכה משפחתיים או חבריים.

לכן, נקבע שאין לראות בצו הטיפול המרפאתי כתחליף הולם, והוחלט על הוצאת צו פקוח ומעקב כנגד העורר.

...

דין הערר להידחות.

ברם, עיקרו של השיהוי נובע מכך שהמרכז להערכת מסוכנות ביקש ביום 17.11.2022 דחייה בהגשת חוות דעתו, בית המשפט נעתר לבקשת הדחיה והורה להגיש את חוות הדעת עד ליום 10.2.2023.

סוף דבר שהערר נדחה.