בפניי ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כסוי, התשמ"א- 1981 (להלן: "החוק") בגין הגבלת חשבונו של המערער המתנהל אצל המשיב החל מיום 14.9.19.
לטענת המערער, אף הודיע למשיב כי חתימתו זויפה על גבי השיקים הנ"ל וכן מסר לו אישור ממשטרת ישראל המעיד על נכונות הצהרתו הנ"ל. המערער מדגיש, כי הדבר הובא לידיעתו של המשיב בטרם תחילת ההתראה על הגבלת החשבון, אך חרף זאת, המשיב לא היתחשב בנימוקיו של המערער והתייחס כאמור לשיקים כמסורבים, דבר אשר גרם להגבלתו שלא כדין.
דין הערר להידחות על הסף מאחר ולא נעשתה פנייה לבנק/המשיב טרם הגשת הערר- לטענת המשיב, תקנה 4(3) לתקנות שיקים ללא כסוי (סדרי דין), תשמ"ב-1981, קובעת כי תנאי מקדמי להגשת בקשה לפי סעיף 10 לחוק הוא כי על המערער לפנות לבנק בבקשה לביטול הבאת השיקים נשוא הבקשה ממניין השיקים המסורבים ולצרף העתק מפנייתו ותשובת המשיב לפנייה.
אני מפנה בעיניין זה לסעיף 10 לחוק הקובע כדקלמן:
"10.(א) לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה..."
משהמערער לא פירט במסגרת עירעורו ואף לא במסגרת בקשתו לעיכוב זמני של תחילת ההגבלה, את השיקים אותם הוא מבקש לגרוע ממניין השיקים המסורבים, הרי שלא עמד בדרישה הראשונית והבסיסית של החוק לצורך הגשת העירעור, וזאת עוד בטרם דנתי האם היתקיימו נסיבות או עילות על פי החוק, המצדיקות גריעת שיק כזה או אחר בהתאם לסעיף 10.
...
טענות המשיב בכתב תשובתו:
המשיב במסגרת כתב תשובתו הגיש בקשה לדחיית הערעור על הסף מחמת מספר טענות סף, שיפורטו להלן:
דין הערעור להידחות על הסף מאחר והוא הוגש באיחור וללא בקשה מנומקת להארכת מועד- לטענת המשיב, ההודעה בדבר כניסת הגבלת החשבון לתוקף מיום 14.9.19 ועד ליום 13.9.20 נשלחה למערער ביום 29.8.19.
להלן נימוקיי בית המשפט בהגיעו לתוצאה האמורה:
ראשית, טענת הסף של המשיב, כי דין הבקשה להדחות על הסף מאחר ולא התבקש הסעד בהתאם לחוק- דינה להתקבל.
על כן, דין הערעור להדחות ולו מטעם זה בלבד שהסעד הנדרש בו אינו מתאים ואיננו יכול להידרש על פי החוק, כאשר המערער לא פירט את השיקים שגריעתם מבוקשת על ידו, אלא ביקש את ביטול ההגבלה באופן כללי.
לאור כל המקובץ דלעיל, אני מורה על דחיית הערעור וקובע כי השיקים נשוא הודעת ההגבלה הוחזרו בחשבונו של המערער כדין.
