ערר על דחיית תביעה לקצבת נכות כללית

באשר לטענות התובע כנגד דחיית תביעתו לקיצבת נכות כללית בשל היותו בעל כושר הישתכרות, כאמור בהחלטת פקיד התביעות מיום 15/02/2015 – גם בעיניין זה, אין חולק כי התובע לא הגיש ערר על החלטה האמורה של פקיד התביעות לועדה לעררים - אי כושר, כאמור בסעיף 2011(ב) לחוק.

...

כך שאין לבית דין זה סמכות עניינית לדון בטענות התובע בעניין זה, ומכאן דינן להידחות.

בדיון מיום 03/10/2022, התובע ובנו התייחסו לסוגיית האיחור בהגשת התביעה דנן כנגד מכתב הדחייה מיום 09/05/2017, כשהתובע טען "אני חיכיתי ומותר לי לחכות עם זה, וביטוח לאומי היה צריך להגיד לי". (ש'1-2 בעמ' 7 לפרוטוקול), ואילו בנו מסר "לכל אחד מאיתנו יש משפחה וילדים ויש סידורים" (ש' 25 בעמ' 6 לפרוטוקול) – דין הטענות הנ"ל להידחות.

למען הסר ספק – גם אם התובע היה מוכיח כי נענה לפניות הנתבע להמצאת אותו מסמך במועד כלשהו, הרי עדיין דין תביעתו להידחות בשל התיישנות, משלא הגישה במועד שנקבע לכך בדין, ומשאין בטענותיו טעם כלשהו המצדיק הארכת המועד להגשת התובענה, ומשאף התביעה הוגשה לאחר שהגיע לגיל פרישה ואינו עונה יותר על הגדרת "מבוטח" שבסעיף 195 לחוק, בכל הנוגע לביטוח בענף נכות כללית.

לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

לאור זאת הודיע המוסד למערער על דחיית התביעה לקיצבת נכות כללית.

על כך הגיש המערער ערר לועדה באמצעות עו"ד מטעמו, ובו ביקש לבחון מחדש את "זכאותו לקיצבת נכות כללית באחוזים המירביים המגיעים לו מתוקף החוק". ביום 15.1.20 היתכנסה ועדת ינואר 20', שמעה את דברי המערער ואת דברי בא כוחו וערכה לו בדיקה קלינית.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערעור, בתשובת המוסד, בפרוטוקול הוועדות הרפואיות לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר לאור כלל האמור, לא מצאתי לנכון להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות שתי הוועדות, ואף לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטתן.

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), שהיתכנסה ביום 9.2.2021 וביום 12.11.2021 וקבעה למערער נכות רפואית משוקללת בשיעור 61% בתחולה מיום 1.8.2021 (להלן: "הוועדה").

ארבעה ימים לאחר-מכן, נשלח ביום 21.12.2021 למערער מכתב נוסף, שלישי במספר, בו הודיע המשיב למערער על דחיית תביעתו לקיצבת נכות כללית.

...

אני סבור כי החלטת היועץ שקובעת את מועד התחולה החל ממועד זה איננה ברורה ואיננה מנומקת.

בהקשר ספציפי זה (ורק ביחס אליו), מקובלת עלי טענת המשיב כי הועדה קבעה מועדי תחולה מדורגים על פי קביעותיה בגין הנכויות השונות.

סוף דבר – הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים, באותו ההרכב, על מנת שזו תשוב ותדון במועד התחולה בפגימות הבאות – שיניים, דום נשימה בשינה והפגימה הלבבית, והכל כמפורט בסעיפים 18-14 לפסק הדין.

התשתית העובדתית – להלן עקרי התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת: - ביום 6.3.2019 הגישה התובעת לנתבע, לראשונה, תביעה לנכות כללית; - באיבחון רפואי מיום 2.5.2019 נקבעו לתובעת 10% אחוזי נכות; - ביום 7.5.2019 הודיע הנתבע לתובעת כי תביעתה לקיצבת נכות כללית נדחתה מאחר שהיא לא עברה סף רפואי, בהתאם לסעיף 208(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"); - התובעת לא ערערה על החלטה זו והיא הפכה לחלוטה; - ביום 8.11.2021 הגישה התובעת תביעה חוזרת לקיצבת נכות כללית; - ביום 3.2.2022 הודיע הנתבע לתובעת על דחיית תביעתה לקיצבת נכות כללית, מאחר והיא (שוב) לא עברה סף רפואי, ומשעה שרופא מוסמך קבע לה 30% נכות רפואית; - ביום 25.5.2022 קבעה ועדה רפואית לעררים, אשר היתכנסה בעקבות ערר שהגישה התובעת, כי לתובעת יש 41% נכות רפואית, החל מיום 8.8.2020 ואילך; - ביום 14.6.2022 הודיע הנתבע לתובעת כי תביעתה לקיצבת נכות כללית נדחית, וזאת בהתאם לתקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לעניין עקרת בית), תשמ"ד-1984.

...

התשתית העובדתית – להלן עיקרי התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת: - ביום 6.3.2019 הגישה התובעת לנתבע, לראשונה, תביעה לנכות כללית; - באבחון רפואי מיום 2.5.2019 נקבעו לתובעת 10% אחוזי נכות; - ביום 7.5.2019 הודיע הנתבע לתובעת כי תביעתה לקצבת נכות כללית נדחתה מאחר שהיא לא עברה סף רפואי, בהתאם לסעיף 208(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"); - התובעת לא ערערה על החלטה זו והיא הפכה לחלוטה; - ביום 8.11.2021 הגישה התובעת תביעה חוזרת לקצבת נכות כללית; - ביום 3.2.2022 הודיע הנתבע לתובעת על דחיית תביעתה לקצבת נכות כללית, מאחר והיא (שוב) לא עברה סף רפואי, ומשעה שרופא מוסמך קבע לה 30% נכות רפואית; - ביום 25.5.2022 קבעה ועדה רפואית לעררים, אשר התכנסה בעקבות ערר שהגישה התובעת, כי לתובעת יש 41% נכות רפואית, החל מיום 8.8.2020 ואילך; - ביום 14.6.2022 הודיע הנתבע לתובעת כי תביעתה לקצבת נכות כללית נדחית, וזאת בהתאם לתקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לעניין עקרת בית), תשמ"ד-1984.

מנגד, אין בידינו לקבל את 'טענת הרצף' של התובעת, שהינה טענה חסרת ביסוס עובדתי, ולמעשה היא אף מנוגדת לחומר הראיות שהונח בפנינו.

מנגד, מקובלת עלינו טענת הנתבע, כי בעת הגשת התביעה של התובעת לקצבת נכות כללית, ביום 8.11.2021 (שהינה נבדלת ונפרדת מהתביעה הקודמת לה, כאמור לעיל), התובעת כבר לא עבדה מזה למעלה משלוש שנים.

לסיכום – צדק הנתבע כאשר בחן את מעמדה של התובעת כ"עקרת בית", והחלטת הנתבע בדין יסודה.

לפיכך, דין התביעה להידחות.

עם זאת, נקבע, כי התובעת לא איבדה מכושר הישתכרותה 50% לפחות ומשכך נדחתה התביעה לקיצבת נכות כללית.

התובעת לא הגישה ערר על החלטת רופא מוסמך, או על ההחלטה בעיניין דרגת אי הכושר ולא השיגה בכל דרך אחרת על ההחלטה לדחות את תביעתה.

...

סוף דבר ההחלטה לבחון את התובעת כעקרת בית ניתנה עוד בשנת 2011 וחלה לעניין זה התיישנות מכוח חוק ההתיישנות.

משלא חל מאותו מועד שינוי במצב העובדתי, המשליך על האופן בו יש לבחון את עניינה של התובעת בענף נכות כללית, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

התביעה נדחית.