ערכה המשיבה חקירה כדי לוודא אם אכן נגרמה למערער נכות עקב רדיפות הנאצים, ובין היתר, שלחה אותו לבדיקה רפואית אצל ד"ר אשכנזי המנוח.
המערער ערר בפני ועדת העררים על החלטתה של המשיבה, ובמהלך הדיון בפניה נחקר אחד המומחים שהשתתף בועדה הרפואית "המיוחדת", הד"ר רבינוביץ, בקשר לחוות-דעתה של זו. בתום הדיונים החליטה ועדת העררים לדחות את הערר במידה שהוא היתייחס למחלותיו האחרות של המערער, ולקבלו בענין המחלה הנפשית, שנגרמה, לדעתה, במלואה, ולא רק בחלקה, על-ידי רדיפות הנאצים.
אשר לעדויות הרפואיות שמעה ועדת הערעורים את עדותו של ד"ר רבינוביץ שהשלים, במידה והיה צורך בהשלמה, את האמור במסקנות הועדה הרפואית "המיוחדת".
משום מה סברה ועדת העררים כי בדבריו נתגלה ספק בקשר לענין חלוקת ההשפעה של הגורמים השונים שהביאו להתפתחות מחלת העצבים אצל המערער, אך עיון בדבריו אינו מצדיק סברה זו. אמר ד"ר רבינוביץ: "אני המלצתי להכיר בקשר החלקי בין מחלת פסיכו-נוירוזיס של העורר ובין הרדיפות. הסיבה שהברנו במחצית המחלה בלבד היא שהעורר סובל ממחלה ארטריו-סקלרוטית והיא קשורה בגילו של העורר...
ועדת העררים נעתרה למערער בענין זה והמשיבה ערערה גם על החלטה זו; אלא שבמהלך הדיון בפנינו לא העלתה באת-כוח המשיבה את השאלה, והיא גם לא הוזכרה בעקרי הטיעון שהוגשו לנו מטעמה, ולכן נראה שהיא זנחה את ערעורה בנקודה זו.
התוצאה היא שערעורה של המשיבה מתקבל על-ידינו ואנו מחזירים לתקפה את החלטתה כי רק מחצית נכותו של המערער נגרמה על-ידי רדיפות הנאצים.
...
שני אישורים אלה מתייחסים רק לאותן התלונות של המערער שלהן רקע נפשי (כאבי ראש, נדודי שינה, סחרחורת, דכאון ואיבוד זכרון) ושניהם תמכו בטענתו של המערער כי הפרעות פסיכו-נורוטיות אלה נגרמו למערער על-ידי רדיפות הנאצים במצב דברים זה, כשבפניה חוות-דעת סותרות בענין הקשר שבין מצבו הנפשי של המערער לבין תקופת הרדיפות, החליטה המשיבה להרכיב ועדה רפואית "מיוחדת" לבדיקת שאלה זו. הוועדה המיוחדת שכללה שני רופאים מומחים: ד"ר שכטר, מומחה למחלות פנימיות וד"ר רבינוביץ, מומחה למחלות עצבים ונפש, בדקה את המערער, עיינה בכל החומר הרפואי הקודם והגיעה למסקנה כי מצבו הנפשי הנוכחי של המערער נגרם על-ידי שני גורמים גם יחד: מצד אחד השפעתם השלילית של תנאי החיים בתקופת הרדיפות ומהצד השני התפתחות של מחלת ארטריו-סקלרוזיס הקשורה בגילו המתקדם של המערער.
אין בידי לקבל את האבחנה הנ"ל שנעשתה על-ידי חברי הרוב של ועדת העררים.
סיכומו של דבר-הלכה פסוקה היא "שכל הענינים הטעונים הכרעה בטרם יוכל תובע לזכות בתגמול על-פי החוק, נדונים ונחתכים ידי הרשות המוסמכת, חוץ מאשר ענין אחד בלבד, והוא 'קביעת דרגת הנכות'" ובג"צ 157/64, הנ"ל, בע' 448, בין האותיות ד ו-ה).
ועדת העררים נעתרה למערער בענין זה והמשיבה ערערה גם על החלטה זו; אלא שבמהלך הדיון בפנינו לא העלתה באת-כוח המשיבה את השאלה, והיא גם לא הוזכרה בעיקרי הטיעון שהוגשו לנו מטעמה, ולכן נראה שהיא זנחה את ערעורה בנקודה זו.
התוצאה היא שערעורה של המשיבה מתקבל על-ידינו ואנו מחזירים לתקפה את החלטתה כי רק מחצית נכותו של המערער נגרמה על-ידי רדיפות הנאצים.
