ערר על דחיית בקשה לעיון בחומר חקירה בעבירת פדופיליה

בדיונים שהתקיימו בבית המשפט קמא, לא חלק העורר על דבר קיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר אולם טען כי עוצמת הראיות חלשה ובשל כך, לאור הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות המיוחסת לו, יש להורות על חלופת מעצר.

החלטת בית המשפט המחוזי לאחר שבחן את חומר הראיות, דחה בית המשפט קמא את טענת העורר ביחס לעוצמת הראיות לכאורה וקבע כי עוצמתן גבוהה.

עוד נקבע כי העילות למעצרו של העורר הן עילת המסוכנות, המבוססת על מעשיו שבוצעו לאורך שנים בקטינים ומבטאים סטייה פאדופילית לגביה יש מסוכנות אינהרנטית וחשש מובנה להישנות ועילת החשש לשיבוש הליכים בדרך של השפעה על עדים על רקע השתייכותם של העורר והקטינים לקהילה דתית והקרבה המשפחתית בינו לבין אחד מן המתלוננים.

בנוסף, נקבע כי מסוכנותו של העורר מועצמת לאור המניפולציות שהפעיל כלפי המתלוננים, הכחשתו הגורפת את ביצוע המעשים במהלך חקירתו והודייתו בנטיותיו בפני שירות המבחן.

באת-כוח המשיבה ביקשה, מצידה, לדחות את הערר.

למען שלימות התמונה אציין כי עיון בתיק במערכת נט-המשפט מעלה ביום 27.3.2018 נקבעו ארבעה מועדי הוכחות בתיק העקרי, בחודשים יוני ויולי 2018, ומועד נוסף לדיון בבקשה לתיקון כתב האישום (פרוטוקול מיום 27.3.2018 בתפ"ח 10232-01-18).

...

על בסיס אלו הגיע בית המשפט למסקנה כי "ברמה העקרונית", גם אם יימצא כי המפקחים המוצעים ראויים, אין בחלופת המעצר או במעצר באיזוק אלקטרוני כדי להפיג את המסוכנות הנשקפת מן המשיב בעת הזו.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בכתב ובעל פה, בהחלטות ובפרוטוקולים של בית המשפט קמא ובתסקיר שירות המבחן, באתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

סיכומם של דברים, לנוכח קיומה של תשתית ראייתית שעוצמתה גבוהה, עילות מעצר שעוצמתן גם היא משמעותית, ולאור הערכת המסוכנות האמורה בתסקיר שירות המבחן וההערות שצויינו ביחס אליה, וכן לנוכח הצפי לתחילת ההליכים נגד העורר בזמן קרוב יחסית, דין הערר להידחות.

בקשתה זו נדחתה, והוחלט על שיחרורו של המשיב ממעצרו בתנאים מגבילים שעיקרם ערבויות כספיות והפקדת מזומן.

בית המשפט אימץ במסגרת החלטתו את האמור בהודעת המאשימה, שנוסחה: "המבקשת תבקש להוסיף מיגבלה על איסור החזקה, רכישה וצפייה בחומרים בהם דמויות קטינים משני המינים, בכל אמצעי... צפיה אקראית בדמויות קטינים באופן אותו המשיב אינו יכול למנוע לא תחשב כהפרת הצוו". ביום 3.9.19 נימצאו "דמויות קטינים" במחשבו של המשיב.

אעיר, לטענתה של נציגת המאשימה, במהלך הדיון, לפיה חומר החקירה מעלה כי תחילה ניגש קצין המיחשוב, דניס בורטנסקי שמו, לתיקיות הרגילות ורק לאחר מכן לסל המחזור, לא מצאתי תימוכין בראיות (ראו שורות 3-4 להודעתו של קצין המיחשוב במישטרה).

המדינה לא השלימה עם החלטה זו, ועררה לבית המשפט המחוזי – היתקבל.

לפיכך, חלק – שאינו נרחב – מהחומרים שנמצאו במחשב המשיב, אכן עשוי להתברר כחומר פדופילי, המקים את העבירה של החזקת חומר תועבה שיוחסה למשיב בכתב האישום.

בכל הזהירות הנדרשת, ומבלי לגרוע ולו במעט מחומרת המיוחס למשיב, או מתחושת הקבס שבעיון בחומרים שאותרו במחשבו, לרבות מהמחשבה על שחלף במוחו של המשיב עת עיון הוא עצמו בחומרים אלה, הרושם המתקבל הוא כי המשיב, בדרכו רצופת עיוותי החשיבה, ניסה להמנע מביצוען של עבירות ולמצוא פורקן עבור נטיותיו וסטייתו בצפיה בחומרים שלשיטתו, הם מותרים.

...

המשיב הוא עבריין מין מורשע, ומכוחו של החוק הוטל עליו צו פיקוח, שתוקפו הוארך מעת לעת.

דיון והכרעה עיינתי בתיק החקירה ואני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב; טענות ההגנה הן בעלות משקל לא מבוטל, אך זה נוגע לנסיבות ביצוע העבירה ומשליך על עילת המעצר ואפשרות השמת המשיב בחלופת מעצר, חלף מעצרו ממש.

בנסיבות אלו, אני סבורה כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב בכל הנוגע להפרת התנאי החדש שהתווסף לצו הפיקוח.

המשיב הוא עברין מין מורשע, שריצה עונשי מאסר ממושכים בגין עבירות מין שבוצעו בקטינים.

רקע דיוני על עובדות כתב האישום העומד ברקע בקשה זו אצטט מתוך דברי בית המשפט העליון בבש"פ 5005/18, 5065/18 שם טוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 24.7.18): "נגד העוררת ושני נאשמים נוספים – מרדכי (מוטי) לייבל וצבי זר (להלן: לייבל ו-זר, וביחד: הנאשמים הנוספים) הוגש כתב אישום מתוקן לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו המונה 120 אישומים בעבירות של פירסום פרסומים פוגעניים, הטרדה מינית, פגיעה בפרטיות, העלבת עובדי ציבור, לשון הרע, הפרת איסורי פירסום לרבות תוך פגיעה בקטינים, היתחזות כאדם אחר, עבירות מחשב ועוד; מרביתן של העבירות בוצעו דרך רשת האנטרנט וכלפי עובדי ציבור. על פי המתואר בכתב האישום העוררת קשרה קשר עם הנאשמים הנוספים לבצוע עבירות נגד גורמי רווחה, גורמים ממערכת אכיפת החוק והמשפט, ונגד אחרים שעיסוקם בעניינים שנוגעים לסכסוכי משמורת ילדים ולהוצאת ילדים ממשמורת הוריהם. במסגרת זאת, על פי הנטען, פירסמו העוררת והנאשמים הנוספים תכנים מכפישים ובוטים באנטרנט ביחס למתלוננים, לרבות תכנים מיניים; וכן פירסמו פרטים אישיים של עובדי ציבור ובהם כתובות מגורים, מספרי טלפון אישיים ופרטי חשבונות בנק. בנוסף, כך נטען, במסגרת פעילותם פירסמו העוררת והנאשמים הנוספים פרטים מתוך הליכים חיסויים בעיניינם של קטינים, על מנת לחבל בהליכי אימוץ של אותם קטינים. לעוררת וללייבל אף מיוחסות עבירות של סחיטה באיומים; ולעוררת מיוחסות בנוסף עבירות מירמה שונות ובכלל זה זיוף של מסמכים רישמיים וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות". ביום 13.9.18 הגיש המבקש 1 את הבקשה הנדונה לעיון בחומר חקירה, אליה ביקשה המבקשת 2 להצטרף.

כמו כן טענה כי מתוך הצוים שהוצאו בישראל תוכל ללמוד על החשדות הכוזבים שהועלו במטרה להצדיק את הבקשה לקבל את המידע, היות ואלה טופלו על ידי יחידת IC3 הפועלת בארצות הברית בנושאי פדופיליה וזנות של קטינים באנטרנט וכי מתוך הצוים האמריקאים תוכל ללמוד האם היתנהל הליך תקין.

ערר שהוגש על החלטתי זו במסגרת בש"פ 9275/17 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.12.17) נדחה, תוך שבית המשפט העליון קבע כדלקמן: "אשר למסמכי הבקשה לעזרה משפטית והתשובה עליה. הראיות שהועברו על ידי הרשויות האמריקאיות במסגרת בקשה זו הועברו להגנה. לעומת זאת, ההתכתבות בין הרשויות, לרבות המכתב הנילווה של עו"ד פרסטון, אינה על פי מהותה בגדר "חומר חקירה" .

רצונו על העורר לעיין בכל ההתכתבות שמא ימצא סטייה של המדינה מהוראות סעיף 7 לאמנה וסעיף 48 לחוק עזרה משפטית היא מקרה מובהק של "מסע דייג". כפי שנפסק לא פעם, לצד הצורך לאפשר לסנגוריה להכין כיאות את הגנתה - "אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של 'חומר החקירה' ראיות, שהרלוואנטיות להן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית, ולא כל שכן אין להחיל ככלל את הוראות סעיף 74 האמור על חומר שולי שכזה, אשר בלאו הכי אינו יכול להיות קביל באותו משפט" .

...

באשר לבקשת המבקשת 2 לקבל לעיונה מסמכים נוספים הקשורים להליך העזרה המשפטית בין ישראל לארצות הברית, כשכוונתה היא לתכתובות בין הרשויות ובינן לבין החברות הזרות, למכתבים, לפניות ולחוות דעת, הרי שכאמור לעיל, ניתנה החלטתי בבקשה דומה או אף זהה שהגיש הנאשם 3.

אין מקום להיעתר לה. באשר לבקשת המבקשת 2 לקבל רשימה כרונולוגית של כל החומרים בהם ביקשה לעיין, הרי שלנוכח תוצאת ההחלטה באשר לכלל חומרים אלה, אין מקום לחייב את המשיבה בהמצאת רשימה.

אשר על כן, ועל יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

הטענה הנוספת שהציג התובע 1 היא שבמסגרת חומרי חקירה שהעבירו הנתבעים לחברת ש.ב.א בע"מ בעיניינם של התובעים 2-3, נכללו גם פרטיו של התובע 1 במסגרת ההודעה שהועברה לחברת ש.ב.א. לא הוצגה ראיה לאותה הודעה שהועברה לכאורה לחברת ש.ב.א. התובע 1 מסיק שאכן הועברה הודעה על ידי הנתבעים בשל סרוב של חברת ש.ב.א למכור מסופי אשראי לתובע 1, כאשר בהמשך הסכימה חברת ש.ב.א למכור את המסופים לתובע 1 אך רק לאחר שלטענתו סיפק לחברת ש.ב.א הסברים בנוגע לקשריו עם התובעים 2-3.

מעיון בתצהירי התובעים 2-3 עולה כי למרות שעסקינן בפירסום הנושא 2 עמודים, עיקר טענותיהם כנגד הנתבעים הן הצגת התובעים 2-3 כ"עבריינים", תוך פירוט של הליכי החקירה והפעולות שנעשו במסגרתה, אף שבזמן הפירסום היה ידוע לנתבעים שתיק החקירה ניסגר בעילה של חוסר ראיות ואף לאחר שניתנה החלטה מנומקת של מחלקת עררים בפרקליטות המדינה מיום 16.6.2014 אשר דחתה ערר שהגישה הנתבעת 1 בנוגע לסגירת התיק.

גם לאחר דחיית הערר לא השלימו הנתבעים עם מסקנות הפרקליטות וגם במכתב שפירסמו נרשם כך "כן הועברה לש.ב.א המלצת המישטרה להעמידם לדין פלילי וכן ההודעה השערורייתית, בלשון המעטה של הפרקליטות לסגור את התיק מחוסר ראיות". כלומר מצד אחד ציינו הנתבעים כעובדה את סגירת התיק מחוסר ראיות ומצד שני הביעו דעתם האישית לפיה המלצת המישטרה להעמיד את התובעים 2-3 לדין פלילי מקובלת על הנתבעים ולכן היא גם היא הועברה על ידם לעיונה של חברת ש.ב.א. זאת למרות שהמלצה זו נדחתה על ידי הפרקליטות שבחנה את התיק והחליטה כין אין בסיס להעמדה לדין בנימוק של חוסר ראיות, תוך שהנתבעים מכנים את החלטת הפרקליטות "שערורייתית". אציין כי בכתב ההגנה נטען על ידי הנתבעים שהחלטת הפרקליטות על סגירת התיק נעשתה בשל רשלנות מצד הפרקליטות, שכן היא היתעלמה ממכלול העבירות הפליליות שיוחסו לתובעים 2-3 והתמקדה בעבירה אחת בלבד.

בת"א (נת') 42937-11-17 ניב אביטל נ' מאיה ג'ירו-כהן, קבע בית משפט השלום בנתניה פיצוי בסך 5,000 ש"ח בלבד בגין ייחוס ביצוע עבירות פדופיליה לתובע (אף שצוינו במסגרת ההחלטה מס' פסקי דין שדנו בעוולת פירסום לשון הרע שבהם ניתנו פיצויים בשיעור שבין 25,000 – 40,000 ש"ח בגין ייחוס עבירות פדופיליה).

התובעת שכנגד הגישה תשובה לבקשה לסילוק על הסף בגדרה השיבה לטענות בנוגע לסמכותו של בית המשפט המחוזי לידון בתביעה שכנגד לאור סכומה של התביעה שכנגד (עניין זה הוכרע בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 24.5.2016) אך לא נדרשה במסגרת התשובה לשאלת סמכותו הייחודית של בית הדין האיזורי לעבודה לידון בעילות התביעה שהוגשו מכוח חוק עוולות מסחריות בשאלת גזל סוד מסחרי בנסיבות יחסי עובד ומעביד בין התובעת שכנגד לנתבעים שכנגד.

...

כמו כן ,עילות התביעה מכוח חוק המחשבים נדחות משלא מצאתי כי מתקיימת עילת תביעה בהיעדר קביעה של המחוקק כי עילות אלו מקימות עוולה אזרחית.

יתר עילות התביעה נדחו מהטעמים המפורטים לעיל במסגרת הדיון.

נוכח התוצאה שאליה הגעתי לפיהן התביעה והתביעה שכנגד התקבלו באופן חלקי בלבד, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט השלום באילת במסגרת מ"י 34880-01-21 מיום 25.4.21 ובה קיבל את בקשת המשיבה להורות על הארכת תנאי שיחרור העורר במלואם למשך 60 ימים נוספים ועד ליום 23.6.21.

בית המשפט דחה את מתן ההחלטה על מנת לעיין בחומרי החקירה שהובאו לעיונו וזו ניתנה ביום 25.04.21.

נטען כי פעולות החקירה המבוקשות הלכה למעשה הסתיימו (כך גם על פי הצהרת נציגי המשיבה בדיונים קודמים), ועל כן אין עוד תכלית בתנאי השיחרור; אין מקום להארכה כה ממושכת של תנאי השיחרור בפרט כאשר עד למתן ההחלטה הוארכו התנאים על ידי החלטות ביניים למשך כחודש ימים ועל רקע מעצרו של העורר למשך למעלה מחודש ימים; הפגיעה בחרותו של העורר וחופש עסוקו בלתי מידתיים ויש בהם גם כדי למנוע ממנו לנהל את החברות בהן הוא משמש כמנכ"ל ודירקטור; בית משפט קמא הוסיף תנאים שלא התבקשו על ידי המשיבה; החשד הסביר ביחס לעבירות של הלבנת הון נחלש; העורר מקפיד על התנאים בהם שוחרר.

המדובר במי שלכאורה במשך שנים צבר עשרות אלפי תמונות וסרטונים ובהם דמויות של קטינים, גלש באתרים בעלי תכנים פדופילים, בחלקם של המקרים שילם עבור התכנים הללו וביצע פעולות נוספות בתחום שלא מצאתי לפרטם במסגרת החלטה זו ומעידים על מסוכנותו כלפי קטינים.

...

דיון והכרעה: בפתח דבר יאמר סופו ולפיו, דין הערר להידחות.

לסיום, אציין כי חרף כל האמור סבורני שיש מקום להורות על ביטולו של מעצר הבית הלילי וזאת לא רק נוכח הסכמתה של המשיבה לעשות כן בדיונים בבית המשפט קמא, אלא גם בשל הזיקה הרחוקה בין מגבלה זו לבין החשדות המיוחסים לעורר והעדר התוחלת בהמשך קיומו.

בכפוף לביטול מעצר הבית הלילי, הערר נדחה.