בדיון הראשון בבקשת המעצר שהתקיים לפני כב' השופט ב' שגיא, הסכימו הצדדים באמצעות באי כוחם באותה עת כי קיים "ניצוץ ראייתי". ואולם, במשך מספר חודשים לא הוסדר הלכה למעשה ייצוגם של אף אחד מן המשיבים ומשכך הדיון בבקשת הארכת המעצר עד תום ההליכים נדחה מעת לעת.
מהלך הדיונים בתיק העקרי
הקראת כתב האישום היתקיימה ביום 6.9.2016 אולם המועד למתן מענה לכתב האישום נדחה מעת לעת משום הצורך בהסדרת ייצוג המשיבים, הוצאת תעודת חיסיון וקבלת חומרי החקירה.
המשיב 2 - ביום 15.2.2018, ולאחר קיום הדיון בבקשה דנן, נדחה הערר שהגיש המשיב 2 על ההחלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים (השופט ע' פוגלמן, בש"פ 916/18)) תוך קביעה כי לאחר בחינת חומר הראיות בתיק, לא נמצא שיש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי וכי העורר לא הצביע על חולשה בתשתית הראייתית הלכאורית הקיימת בעיניינו.
מסוכנות זו, כמו גם החשש להמלטות ושיבוש מהלכי משפט, תוארו בהרחבה בהחלטת בית משפט זה בדחותו את הערר על מעצרו עד תום ההליכים, ואף בהחלטה בית המשפט המחוזי; ומותירים את נקודת האיזון לחובתו של המשיב 2 ולהמשך מעצרו מאחורי סורג ובריח.
...
יוער כי חרף טענותיהם של באי כוח המשיבים בעניין זה, ככלל הליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים אינו האכסניה לבחינת טענות בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועוצמתן ומשכך לא אעסוק בסוגיה זו במסגרת החלטתי (ראו: בש"פ 6003/17 מדינת ישראל נ' פלוני (31.7.2017) והאסמכתאות שם).
המשיב 2 - ביום 15.2.2018, ולאחר קיום הדיון בבקשה דנן, נדחה הערר שהגיש המשיב 2 על ההחלטה בדבר מעצרו עד תום ההליכים (השופט ע' פוגלמן, בש"פ 916/18)) תוך קביעה כי לאחר בחינת חומר הראיות בתיק, לא נמצא שיש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי וכי העורר לא הצביע על חולשה בתשתית הראייתית הלכאורית הקיימת בעניינו.
סוף דבר, הבקשה מתקבלת.
