ערר על אישור תכנית לדחיית התנגדות

ביום 12/6/19 ערכה הועדה המקומית דיון נוסף בהתנגדויות ובסופו הורתה על דחיית ההתנגדויות בכפוף לתנאים אלו: "לאחר שמיעת ההתנגדויות וסיור במקום הוועדה מחליטה לקבל את חוו"ד הצוות וגם חוות דעת יועמ"ש לדחות את ההתנגדויות ולאשר את התכנית בהתאם לתנאים המפורטים בחוו"ד. קבלת חוו"ד יועץ מיזוג אויר לפתרון האיוורור כתנאי למתן תוקף לתכנית". כנגד החלטת הועדה המקומית, הוגש על ידי העותרים ערר תא/1110/0719.

דיון והכרעה; במרכז הדיון בעתירה – החלטת ועדת הערר בערר הנסב על אישור תכנית מתאר.

...

לאור כל אלו הנני דוחה את טענת העותרים ולפיה נפל פגם בהצטרפות הוועדה המקומית לתכנית.

אשר לכך, אפתח ואציין כי על פניו גם דין טענה זו להידחות על הסף, הואיל ולא נטענה במתכונתה במסגרת כתב ההתנגדות.

סוף דבר; לאור כל האמור והמפורט – העתירה נדחית.

ההחלטה לא התייחסה לנושא זה. דחיית היתנגדותם של העותרים נומקה בכך שהקטנת קוי הבניין, בעיקר כלפי עורף המיגרש וצידיו, היא מטרה תכנונית ראויה לצורך ציפוף עתידי וניצול יעיל יותר של התכסית הבנויה, בהתאם לעקרונות תוכנית המיתאר הכוללנית לישוב שהוחלט לאשרה ולמדיניות מינהל ארצית.

בסעיף ג' להחלטתה, הביאה הועדה את דברי לישכת התיכנון שיש לאפשר יחידת דיור נוספת במיגרש לצורך ניצול מלוא זכויות הבנייה, לפי עקרון הצפוף שאושר בתוכנית המיתאר הכוללנית, על פי עקרונות התיכנון, אך מכיוון שעומד בפני ועדת המישנה לעררים של המועצה הארצית ערר על אישור הצפיפות המוצעת בתוכנית המיתאר הכוללנית "סבורה הועדה כי אין להציע ציפוף החורג מעקרונות תוכנית המיתאר בטרם תנתן ההכרעה בערר". כלומר, הועדה החליטה שלא ליישם את עקרון הצפוף מכיוון שהוא נתון לערר.

...

עוד טענו העותרים כנגד האישור להרוס את גג הרעפים ולבנות במקומו גג שטוח, בניגוד לתוכנית מפורטת ש/22א. על פי תשובת הוועדה המחוזית, יש לדחות את העתירה שכן מדובר בהחלטה מקצועית תכנונית מובהקת, שלא נפל בה פגם המצדיק התערבות שיפוטית.

לא נפל פגם תכנוני או אחר בהחלטות המשיבה 1 והמשיבה 2, ועל כן יש לדחות את העתירה.

אני דוחה את טענת המשיבים 3,4 שאין מדובר בתוכנית לגליזציה.

כללי האם אישור תכנית כוללנית לעיר הוד השרון (להלן: "העיר") אגב דחיית כ – 2,000 התנגדויות מקים עילה להגשת ערר למועצה הארצית מכוח סעיף 110(א) לחוק התיכנון והבנייה התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התיכנון והבנייה" או "החוק") – זו הסוגיה המונחת ביסוד העתירה דנן.

דיון והכרעה חזית המחלוקת אלו הנושאים המצויים בחזית המחלוקת שבין הצדדים: · כיצד משפיעה העברת הסמכויות מהועדה המחוזית לועדה המקומית, אגב הרחבה ניכרת של סמכויות הועדה המקומית, במסגרת תיקון 101 לחוק, ממנו נגזרת התכנית הכוללנית על השיקולים ביחס למתן רשות לערור למועצה הארצית? · האם הליקויים עליהם הצביעו העותרים בתכנית הכוללנית ובהליך אישורה מצדיקים הגשת ערר למועצה הארצית, קרי, האם הם מאירים סוגיות עקרוניות בעלות ייחוד במישור הצבורי או רגישות ציבורית מיוחדת? רקע נורמאטיבי סעיף 110 לחוק התיכנון והבנייה, עוסק בערר על החלטה של ועדה מחוזית לאשר או לדחות תכנית.

...

לפיכך, דין טענתם להידחות.

בין נימוקיה קבעה: "...על פי העקרונות שנקבעו בפסיקה, רשות הערר לפי סעיף 110 לחוק התכנון והבניה ניתנת כאשר לסוגיה הנדונה יש השלכה כלל ארצית, על מחוזית או במקרה בו מהות ההחלטה הינה עקרונית או חדשנית, או כאשר היא מעוררת שאלה בעלת עניין ציבורי מיוחד. לאחר שבחנתי את הבקשה הגעתי למסקנה כי הסוגיות בהן אתם מבקשים לערור בפני המועצה הארצית אינן עונות על קריטריונים אלה. עצם העובדה כי מדובר בתכנית כוללנית ליישוב לא מצדיקה לכשעצמה מתן רשות ערר. גם היקף ההתנגדויות שהוגשו שברובן המכריע חזר על עצמו, אינו מצדיק מתן רשות ערר. באופן דומה אני סבורה כי עצם ההתארגנות הארצית לא מחייבת מתן רשות ערר וכי על כל בקשה להיבחן בהתאם לנסיבותיה". ככלל, נימוקי החלטת יו"ר הוועדה המחוזית מקובלים, בהסתייגות ביחס לסוגיה התחבורתית אשר בגינה מתקיימים, להשקפתי, התנאים הקבועים בהלכה הפסוקה להתרת הגשת ערר למועצה הארצית על ידי העותרים, מכוח סעיף 110 לחוק.

אשר על כן, בסוגיה התחבורתית בלבד העתירה מתקבלת.

העותרים הגישו ליו"ר הועדה המחוזית בקשה למתן רשות לערור על דחיית ההיתנגדות.

לא היה כל מקום לכך שבנסיבות אישורה של התכנית ביום 9/3/20 ובשעה שתכנית תמ"ל 3001 שמכוחה נימצאת בשלבים תיכנוניים מתקדמים, תנוצל כל תקופת הארכה והעתירה תוגש כחמשה חודשים לאחר החלטת הועדה המחוזית לדחות את היתנגדות העותרים ו- 44 ימים לאחר דחיית הבקשה למתן רשות לערור.

...

לטענת העותרים, יש להקנות לשטח זכויות לפי תכנית שדה דב ולקזז מהן זכויות ל- 268 יח"ד שהתקבלו מכוח תכנית במ/9 וזאת בלבד, כך שבסופו של דבר יוקצו להם במסגרת התכנית, 214 יח"ד נוספות.

אני דוחה את טענת העותרים, כי אין לפרש את הוראות תכנית במ/9 כדרך שפירשה הוועדה המחוזית, משעה שאין כל יכולת לקבוע במסגרת תכנית במ/9 קביעות ביחס לשטח שמחוץ לקו הכחול של תכנית במ/9.

בנוסף, סבורני כי העותרים שנהנו מהוראות תכנית במ/9 ופירותיה, מנועים מלהעלות טענות כנגד הוראותיה וכנגד האופן שבו נעשו תחשיבי הזכויות, תוך ניצול ומימוש זכויות במקרקעין שמחוץ לקו הכחול.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה על הסף ולגופה.

עיקר טענות הועדה המחוזית לתיכנון ובניה החלטת הועדה המחוזית לתיכנון ובניה, מחוז מרכז (להלן – הועדה המחוזית) לדחות את ההתנגדויות שהוגשו ולאשר את התכניות ניתנה לאחר הליך ארוך, סדור ומעמיק של דיון בתכניות, שמיעה והכרעה בהתנגדויות ובחינת כל השיקולים והאיזונים שיש לערוך.

לאחר שנדחתה היתנגדותם לתכניות, הגישו שתי קבוצות העותרים בקשה לערור על דחיית היתנגדותם למועצה הארצית בהתאם לסעיף 110 לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק התיכנון והבניה) [נספח א לעתירת מלכה; נספח ב לעתירת יוסף].

...

סוף דבר: העתירות נדחות.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את כל אחת מקבוצות העותרים בנפרד בשכ"ט ב"כ הוועדה המחוזית ויו"ר הוועדה המחוזית בסך 5,000 ₪ וסכום זהה לזכות הוועדה המקומית.

בנוסף, אני מחייב את כל אחת מקבוצות העותרים בנפרד לשאת בשכר טרחת ב"כ הוועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון, אשר הגישה תגובה קצרה לעתירה בסך 2,500 ₪ לכל קבוצת עותרים.