ערר על אישור בתי מגורים במשק במושב

המקרקעין מיועדים ל"מבני משק" וממוקמים בריחוק מה מבתי המושב המקוריים, כאשר בין בתי המגורים של ההרחבה (מקום מגורי המשיבים – ז.ב.) והמקרקעין חוצץ כביש.

לעמדת ועדת הערר, אף בהנחה שתכנית המש"מ לא שינתה את הייעודים שהיו קיימים על פי תכנית גז, לא ניתן להוציא מכוחה של תכנית גז את ההיתר המבוקש תוך השענות על פרשנות נרחבת לשימוש המותר במקרקעין, שכן מהות השמוש המבוקש, שונה מעיסוק רציף ורגיל של חקלאות שעניינה גידול בעלי חיים במשק/נחלה/חלקה הצמודה למתחמי מגורים במושב אופייני.

נקבע (מפי כב' השופט פוגלמן) כי על היתר בניה לעלות בקנה אחד עם הוראות התכניות שבתוקף ולהינתן לפי תכנית הכוללת רמת פירוט נאותה "רמת הפרוט הנדרשת בהוראות תכנית לשם מתן היתר בנייה נגזרת גם מאופי ההיתר המבוקש והבנייה המתוכננת להתבצע מכוחו. ככל שמדובר בבניה שלה השלכות תכנוניות רחבות על הסביבה – תדרש רמת תיכנון מפורטת יותר". בעיניין נהריה קבע בית המשפט: "לאחר בחינת הוראות התכנית החלה, הגעתי לכלל מסקנה כי היא אינה כוללת את הפרוט הנידרש לשם מתן היתר בנייה לפרויקט רחב ההקף שבו עסקינן. כפי שציינה המדינה בהודעתה המשלימה, עסקינן בחטיבת קרקע גדולה המיועדת לפי התכנית החלה לשימושים רבים ושונים – "מבני מגורים, מסחר, צבור, חינוך ותרבות, בריאות, נופש, עסקי שעשועים, בתי מלון, מלוניות ופנסיונים, חזיתות חנויות במבני מגורים, מסעדות". אמנם, התכנית קובעת מיגבלות שונות על השמוש במקרקעין (בין היתר, זכויות בנייה, מספר קומות ומרווחים בין מבנים), אך אין היא כוללת חלוקה פיזית של המיתחם לשימושים, ואינה מתייחסת בנפרד למיגבלות החלות על כל שימוש.

...

לאור האמור אני דוחה את טענת השיהוי.

סוף דבר משהגעתי למסקנה כי ההיתר הוצא ללא תכנית מפורטת דיה אני דוחה את העתירה.

העותרת תשלם לכל אחת מהשיבות 1, 3, 4-19 (יחדו) את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.

כתב התביעה התובעת הנה חברת האגודה השיתופית במושב בית הלל והיא מתגוררת ומחזיקה במשק מס' 18 במושב.

על החלטה זו, הגישה הוועדה המקומית ערעור בבית המשפט לעניינים מינהליים בנצרת (עמ"נ 1010/07), אשר טרם נדון בעת הגשת תביעה זו. במסגרת ההליכים הנ"ל ובפרט במהלך הדיון שהתקיים ביום 30.12.2003 בפני ועדת הערר המחוזית, התבררו לתובעת, על פי הודאתו של רכז הוועדה המקומית - מר דוד מעין, העובדות כדלקמן: · הנתבעים מס' 2-4 הרסו רפתות ישנות ובנו תחתן רפתות חדשות ללא היתר, אשר סומנו בבקשה למתן היתר כ"מבנה קיים".

לגופו של עניין טוענת הועדה המקומית כי היתר מס' 225 ניתן על ידה כדין, בהתאם לתב"ע החלה על המקרקעין, אשר אושרה על ידי הוועדה המחוזית, בהתאם לתשריט הבינוי המצורף אליה ולאור הרפורמה במשק החלב, שהנה תוצאה של החלטת ממשלה שנועדה ליתן מענה למפגעים סביבתיים הנובעים מרפתות ובין היתר זהום מים משפכי הרפתות ומטרדי ריח.

...

כתב ההגנה מטעם הנתבעים מס' 2-4 לטענת הנתבעים מס' 2-4, דין התביעה להידחות על הסף, בשל מספר טענות מקדמיות: ראשית, מחמת העדר עילה.

בחוות דעתו, קבע מפענח תצלומי האוויר מטעם התובעת, כי המרחק המינימלי בין בית התובעת לבין המחלבה הינו כ-48 מטרים (סעיף 5 לסיכום).

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הרי שדין הטענה למטרדים להידחות גם לגופה.

סיכום על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

רקע עובדתי בתמצית: העותרים הנם תושבי מושב עבדון (להלן: "המושב") ובעלי נחלה ובית מגורים במושב (משק 59).

המרחק שנקבע בתוכנית, תואם ואף עולה פי שלוש מהדרישה למרחק של 50 מטרים בין לול לבין בית התובעים שנקבעה בהנחיות הסביבתיות לגידול בעלי כנף בתנאי מסברת לרישיון עסק והיתר בנייה משנת 2008 ואומצה בועדת ההיגוי לקראת הרפורמה, מרחקים אלה אושרו על ידי הולנת"ע ואף וועדת המשנה שמעה את התנגדויותיהם של העותרים, ומייד לאחר מכן התקבלה החלטה על פיה נתקבלו חלק מטענותיהם.

האישור למתן ערר למועצה הארצית יינתן במקרים חריגים שמצדיקים את מתן האישור.

...

לאחר שבחן המשיב 2 את טענות העותרים, הגיע למסקנה כי העותרים לא הצביעו על עילה משפטית כלשהי אשר מצדיקה מתן רשות ערעור (ראו נספח 3 לכתב התשובה לעתירה).

סוף דבר, החלטת יו"ר וועדת המשנה עת דחתה את בקשת העותרים למתן רשות לערר בפני המועצה הארצית, הינה החלטה סבירה ומתיישבת עם הפסיקה הנוהגת לעניין מתן רשות ערר למועצה הארצית, לא נפל בהחלטה כל פגם אשר מצדיק התערבות ערכאה זו. טענות העותרים הינן טענות פרטניות ואינן מגלות עילה מוכרת בדין למתן רשות ערר.

בהינתן כל האמור לעיל, הנני מורה על דחיית העתירה.

נוכח נסיבותיהם האישיות של העותרים, הנני מחייב אותם לשלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום מופחת של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק נכון להיום.

ביום 4.3.1990 פורסמה לתוקף תכנית בר/147 שמתירה לבנות על המקרקעין 3 יח"ד בשני מבנים בשטח מאקסימאלי של 450 מ"ר. המשיבה הגישה לועדה המקומית לתיכנון ובניה שורקות (להלן: הוועדה המקומית) בקשה להיתר להקמת בית מגורים שני על המקרקעין לבן ממשיך (נכדתה) בשטח עקרי של 155.40 מ"ר + 12 מ"ר ממ"ד + חדר כביסה בשטח של 5.14 מ"ר (סה"כ 172.54 מ"ר) (להלן: יחידת הדיור השניה).

ועדת הערר דחתה את עמדת הוועדה המקומית לפיה העידר חבות בהיטל השבחה לדירת מגורים ותיקה מאד, שנבנתה מכח תכנית 6/R שאיפשרה לבנות בית מגורים בשטח של 150 מ"ר באיזור חקלאי משמעה "פטור" כפול מהיטל השבחה שעומד בנגוד לתכלית הסוציאלית של הפטור.

אין המדובר בקרקע לא מתוכננת אלא במשק חקלאי במושב עליה קיים בפועל בית מגורים ולא מדובר בחלקה שהוחזקה על ידי המשיבה תקופה ממושכת ללא תיכנון כשהיא נאלצת לשלם עליה מיסים.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי טענות הצדדים דעתי היא כי דין הערעור להתקבל, אך לא מהטעמים המפורטים על ידי הועדה המקומית.

טענת הועדה המקומית לפיה אין להחיל את הפטור מכח הוראת סעיף 19(ב)(6) לתוספת השלישית במקרה זה מאחר ולמשיבה קיימת כבר דירת מגורים בשטח של 140 מ"ר במקרקעין שלא שולם בגינה היטל השבחה אינה מקובלת עלי.

מכל האמור לעיל אני מקבלת את הערעור.

רקע העוררים הנם בעלי זכויות במשק חקלאי במושב שדה יצחק.

בהתאם קיבלו העוררים אישור מהמנהלה להסדרים במיגזר החקלאי על כך שמתוך כספי התמורה- 1,800,000 ₪- הועבר סך של 270,192 ₪ לכסוי ההתחייבויות של העוררים על פי ההסדר (אישור מיום 2/2/10 צורף כנספח לתצהיר מש/1).

כאמור העוררים מכרו משק חקלאי הכולל מרכיבים שונים ובהם בית מגורים, בית נוסף, משק חקלאי וזכויות בנייה.

העורר מס' 1 עצמו אישר כי הבית שימש למגורים בלבד (עמ' 12 שורה 12).

...

מאחר והמחוקק בחר לפטור את הסכום הפטור ולא ליתן זיכוי, הרי שהמסקנה הינה כי לא נפל כל פגם בדרך החישוב בה נקט המשיב (ראו גם ו"ע (חי') 29503-05-10 זאבי נ' מנהל מס שבח חדרה (ניתן ביום 2/6/11)).

סוף דבר בשים לב לכל האמור הננו דוחים את הערר.

העוררים ישלמו למשיב הוצאות ההליך בסך כולל של 7,500 ₪.