בבית המשפט העליון
בש"פ 5273/16
בש"פ 5276/16
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
העוררת בבש"פ 5273/16 והמשיבה בבש"פ 5276/16:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב 1 בבש"פ 5273/16 והעורר בבש"פ 5276/16:
1. ישראל אוזיפה
המשיבים 3-2 בבש"פ 5273/16:
2. גולן אביטן
3. אהרון סוסן
שני עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 30.6.2016 במ"ת 25166-07-15 שניתנה על-ידי כב' השופט בני שגיא; ובקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצר
בשם העוררת בבש"פ 5273/16
והמשיבה בבש"פ 5276/16: עו"ד נ' מירום; עו"ד מ' מזור; עו"ד ש' הר-ציון
בשם המשיב 1 בבש"פ 5273/16
והעורר בבש"פ 5276/16: עו"ד נ' שנידרמן
בשם המשיב 2 בבש"פ
5273/16: עו"ד י' שפטל; עו"ד י' שגב; עו"ד מ' דנינו
בשם המשיב 3 בבש"פ
5273/16: עו"ד נ' אלפסה; עו"ד ר' סרי
החלטה
על-פי האמור באישום השביעי, במהלך שנת 2003 קשרו אברג'יל, אוזיפה ואחרים, ביניהם אדם המכונה ה"עגיל", קשר לייבא מיליון כדורי סם מסוג אקסטזי מהולנד לאוסטרליה, בשווי של כ-33,600,000 ש"ח, ולמכור אותם באוסטרליה.
מעורבותו של אוזיפה באישום זה מסתכמת בעיסקה להברחת עשרות אלפי כדורי אקסטזי ליפן כאשר הם מוסלקים בשולחנות, וזאת בשלושה מקרים שונים.
ואולם, טענה זו יש לדחות מכל וכל, שכן דומה כי נפלה שגיאה בטרמינולוגיה בה השתמש בית המשפט המחוזי, כאשר בהמשך החלטתו הוא קובע שקיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לאוזיפה באישום זה. ברי כי בית המשפט המחוזי היה מודע היטב לעבירה המיוחסת לאוזיפה בגדרי האישום האמור, ומשלא מצא לנכון לעמוד על כך שנמצאה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת חברותו באירגון בלבד (מה שאינו מקים עבירה לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, כפי שעמדו על כך באי-כוח המשיבים מספר פעמים במהלך הדיון בעררים) ולא לניהולו, אין להסיק זאת אך בשל טעות סופר.
...
ביחס לשני השיקולים האחרונים צוין, כי ניתן לקבל את טענת המדינה כי קיים שוני מסוים בין רמת "הבכירות" בארגון של אביטן לבין זו של נאשם 11, אך צוין כי אין בנמצא ראיות בדבר המשך התנהלות עבריינית של אביטן, וכי אין בשיחה משנת 2015 שניהל אביטן עם עד המדינה ש.כ., אליה הפנתה המדינה, כדי לערער את המסקנה בדבר מעצרו בפיקוח אלקטרוני.
בהקשר זה יוטעם, כי גם אם קיימת חולשה ראייתית כזו או אחרת ביחס לאישומים המיוחסים לאוזיפה, בית משפט זה עמד לא אחת על כך ש"קיימת גם זיקה בין עוצמת הראיות לבין עוצמת עילת המעצר, כך שגם כאשר מדובר בראיות לכאורה שעוצמתן אינה גבוהה, אך עילת המעצר היא עוצמתית, ניתן להגיע למסקנה כי אין לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר" (בש"פ 6573/13 מדינת ישראל נ' אביתר, פסקה 20 (10.10.2013), והאסמכתאות המופיעות שם).
נוכח כלל האמור, סבורני כי די בעילות מעצר עצמתיות אלה, לצד קביעותי באשר לתשתית הראייתית הלכאורית בעניינו, כדי להוביל לקבלת עררה של המדינה בהקשרו של אוזיפה ולהורות על מעצרו עד תום ההליכים.
סוף דבר; עררה של המדינה מתקבל ביחס לאוזיפה ונדחה ביחס לאביטן וסוסן.
