ערר למועצה הארצית לתכנון ובנייה

המועצה הארצית דחתה את הערר והשאירה על כנה את החלטת הועדה המחוזית לתיכנון ובניה, מחוז מרכז (להלן: הועדה המחוזית), מיום 11.4.2021, בה אושרה בקשה להיתר (מס' מח/ש/714) למיתקן הנדסי לטפול בפסולת עירונית מעורבת בשפד"ן (להלן: ההחלטה וההיתר בהתאמה), שהוגשה על ידי משיבה 3 – חברת "זירווייסט בע"מ" (להלן: היזם).

...

המועצה הארצית הגיעה למסקנה זו לאור טענת היזם והמומחים מטעמו שהגנרטורים אליהם התייחס המומחה מטעם העותרות, לצורך השוואה, אינם יכולים להוות ענין להשוואה וכן לאור עמדת המשרד להגנת הסביבה שאמון על שנושא.

הפרויקט עבר "סגירה פיננסית". לפני העמדת המימון להקמת המתקן בחנו הגורמים המממנים את כל ההיבטים הטכניים והכלכליים של הפרויקט ונתנו הסכמתם להעמדת מימון בגובה של כמיליארד ש"ח רק לאחר שהגיעו למסקנה שמדובר בפרויקט בעל איתנות כלכלית גבוהה.

סוף דבר אני דוחה את העתירה.

ההחלטה של הוועדה המחוזית לא מקיימת את אמות המידה שהותוו בפסיקה לעניין מתן רשות ערר, וראו לאחרונה את עע"מ 1126/20 ברייר נ' הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה חיפה (4.1.2023), שם נקבע בפיסקה 24: "... כידוע, רשות ערר לפני המועצה הארצית בהתאם לסעיף 110 לחוק, תנתן בנסיבות שבהן מתעורר עניין חשוב בעל השלכה רחבה, אופי עיקרוני, רגישות ציבורית מיוחדת או מחלוקת ציבורית קשה (ראו עע"מ 3663/02 ועד שכונת עין כרם נ' הועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה, מחוז ירושלים, פ''ד נז (2) 882, 892 (2003)).." לכן, לא היה מקום ליתן רשות ערר למועצה הארצית בנסיבות המקרה.

...

" כאמור, יו"ר הוועדה בחן את החלטת הוועדה המחוזית והגיע למסקנה כי מדובר בהחלטה שאינה כרוכה במדיניות או שיש לה השלכות רוחב, ועמדתי כעמדתו.

סיכום – נוכח האמור במצטבר – העתירה נדחית.

העותרת תשלם הוצאות משפט כדלקמן: לוועדה המחוזית – בסך 2,500 ₪, לשכנים - בסך 6,000 ₪, ולעירייה – בסך 1,500 ₪.

על החלטת הועדה המחוזית הגישה המועצה ערר לועדת המשנה לעררים במועצה הארצית לתיכנון ולבניה (להלן: "ועדת המשנה לעררים"), במסגרת ערר 87/20.

...

סיכום – אשר על כן, לאור האמור במצטבר, העתירה נדחית.

העותרות ישלמו הוצאות כדלקמן: למועצה – 7,500 ₪ (כולל מע"מ); לוועדה – 5,000 ₪ (כולל מע"מ), ולרמ"י והממונה ביחד – 5,000 ₪ (כולל מע"מ).

סבורני כי יש מקום לקיים ישיבה של אנשי המקצוע בהקדם האפשרי ולבחון כיצד ניתן לקדם את התוכנית, ולו לגבי תכנון הפיתוח כבר בשלב זה. עוד אבהיר כי האמור בפסק דין זה נכון למועד בחינת הדברים כיום, ואין ללמוד ממנו על העתיד לבוא.

ר' לעניין זה דברי וועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית, ערר 53/17 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנה על הסביבה נ' הועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה מחוז דרום (נבו 02.09.2018): "אנו דוחות את הטענה כי הופרה חובה לשיתוף הציבור בהליכי קידום התכנית מכוח תמ"א 1/35. כפי שציינה הועדה המחוזית, ההוראה בדבר שתוף הציבור הכלולה בנספח לתמ"א 1/35 (מיסמך מס' 1 – שיקולים בתכנון ערוני) אינה מחייבת את מוסד התיכנון. גם סעיף 12.1.5 לתמ"א 1/35, הנוגע לתכנית מקומית להרחבה ניכרת ולפיכך ממילא אינו חל בעניינינו, קובע כי "בישוב ערוני מידגם 1-4, מהוה מיסמך מספר 1 - שיקולים בתכנון ערוני, מידע תיכנוני לשיקול דעת מוסד תיכנון" (ההדגשה הוספה).

...

ר' בעניין זה עע"מ 3974/14 שחף נהריה (שותפות שאינה רשומה) נ' נייר חדרה בע"מ (פורסם בנבו 14.06.15): "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי הערעור שבפנינו הפך תיאורטי ומשכך התייתר הדיון בו. המערערת לא ביקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא ובעוד הערעור מתנהל פעלו ועדות התכנון על פי האמור בו, דנו פעם נוספת בתכנית ואישורו אותה ואת נספח הבינוי המעודכן. בנסיבות אלו, מופנה הערעור נגד מעשה עשוי". בעניין שחף נהריה שלעיל, הוגש הערעור קודם שהתוכנית אושרה אך לא התבקש ע"י המערערת עיכוב ביצוע פסק הדין קמא וועדות התכנון פעלו, בעוד הערעור מתנהל, לאישור התוכנית באופן שהיא הפכה למעשה עשוי.

סיכומו של דבר, כי ענייננו בתכנית המסדירה אזור תעשיה, אזור שעוגן בתכנית מתאר מחוזית לפני שנים רבות, והחלטת הוועדה אינה מצדיקה מתן רשות ערר.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה הן על הסף והן לגופה.

רשות לערור למועצה הארצית לתיכנון ולבניה תנתן רק במקרים בעלי השלכה רחבה או אופי עיקרוני או רגישות ציבורית מיוחדת או נתונים למחלוקת ציבורית (ראו לעניין זה עע"מ 5239/09 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ. הועדה המחוזית לתיכנון ולבניה – מחוז מרכז (16.9.2009) והאסמכתאות הנזכרות שם).

...

דיון ומסקנות לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את העתירה.

התוספת של ס"ק 4ב' מחייבת את המסקנה כי קיימת הגבלה במחוזות ספציפיים שבעטיה סדר הפעולות שונה, שבמחוזות אלו התוספת של יח"ד שלישית בנחלה זוכה למעמד בכורה ושבכך מצטמצמת האפשרות לתוספת יח"ד בדרך אחרת.

טענת העותרים שמדובר בפרשנות מצמצמת או מפלה נדחית.

סוף דבר העתירה נדחית.