ערר להיתר תמ"א 38 עם תוספת חיזוק מבנה

נטען כי בנסיבות ענייננו, כפי שהובהר בהחלטת ועדת הערר, אין מדובר במקרה קיצון אלא בבקשה "שגרתית" לתוספת בניה וחיזוק המבנה בהתאם לתמ"א 38 ובהחלטה "רגילה" לאשר את הבקשה בכפוף לתיקון שיוכנס בה לגבי שינוי מיקום מגדלי הממ"דים והפחתת הפגיעה בשכנים.

...

על כן, סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר.

סיכום: בסיכומו של דבר ומהטעמים שפורטו אני קובע כי ועדת הערר שקלה בהחלטתה את השיקולים הרלוונטיים וביצעה את האיזונים הדרושים כאשר קבעה כי בנסיבות העניין, ולאור השינוי שהוכנס בתוכנית, אין מקום לדרוש כתב שיפוי כתנאי לאישור התוכנית.

העתירה נדחית.

אכן, לפי אחת מהחלטות ועדות הערר, ניתן לאשר בנייה מכוח תמ"א 38 אם יש תוספת מינורית כגון סגירת חללים קיימים במבנה שכן, תוספת מינורית, כזאת אינה רלבאנטית לחזוק המבנה.

...

המערערים סבורים, שהתנגדות המשיבים מבוססת על הנחה שגויה, לפיה יהא בבנייה שיבצעו המערערים כדי לסכל אפשרות בנייה לפי תמ"א 38, ומשכך, אם יוכח כטענת המערערים, שאין בבנייה כדי לסכל בנייה לפי תמ"א 38 הרי שהתנגדות המשיבים תימצא כהתנגדות חסרת תום לב. אולם, כב' המפקחת דחתה על בסיס הפסיקה הרלוונטית את טענתם זו של המערערים, בציינה כי "אין לשלול את האפשרות שהבנייה שמבקשים הנתבעים לבנות, הכוללת בניית חדר, חדר שירותים וממ"ד, תימצא בנייה שאינה מינורית, אשר יש בה כדי לסכל אפשרות לבנייה לפי תמ"א 38, ולטעמי אין זה מתפקידה של ערכאה זו לבחון את הכדאיות הכלכלית של יישום תמ"א 38 על בית זה. משקבעה הפסיקה כי נימוקי התנגדות אלו נימוקי התנגדות סבירים הם, אף אני סבורה כך". (ההדגשה שלנו).

האמנם ניתן לקבוע בנסיבות אלה שהתנגדותה של המשיבה , הגב' כסיף, נגועה בחוסר תום לב? נראה לנו שהתשובה לשאלה זו מתייתרת.

כאמור, כל קביעותיה ומסקנותיה של כב' המפקחת מקובלות עלינו ולמעשה, אף ניתן היה לקצר בהרבה את פסק דיננו ולקבוע, כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שקבעה כב' המפקחת בפסק דינה; הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית, שאין לגלות בה טעות שבחוק.

נוכח כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 12,000 ₪ (כולל מע"מ).

ועדת הערר קבעה כי "לאחר ששמענו את הצדדים, משלא שוכנענו שבבסיס הבקשה עומד אינטרס משמעותי שעניינו בחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, לא מצאנו שבמקרה הנידון יש הצדקה לסטיה בהקף המוצע מהתכנון הקבוע בתכניות המפורטות התקפות היום במקום. נוכח העוצמה המינורית באנטרס בחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה במקרה הנידון, מצאנו שיש מקום לאשר מכוח תמ"א 38 סטיות מינוריות בלבד מהתכניות התקפות. לא מצאנו שיש מקום במקרה הנידון לאשר את תוספת השטח שאישרה הועדה המקומית, אלא תוספת בשיעור מצומצם בלבד, אשר לא יהווה סטיה ניכרת מהתכניות הקיימות. לאור האמור, אנו מאשרים תוספת שטח ויחידת דיור אחת, בשיעור של 20% מהקבוע בתכניות התקפות, ובסך הכל 6 יחידות דיור...." (ס' 23).

...

בכלל זה מקובלת עלי גם עמדת ועדת הערר ותשובתה, לעניין פסק דין בעניין התאחדות בוני הארץ.

סוף דבר מכל האמור, העתירה נדחית.

העותרים ישלמו למשיבה 1 הוצאות בסך של 15,000 ₪ ולמשיבים 3-4, הוצאות בסך של 15,000 ₪ (בסך הכל 30,000 ש"ח).

לפניי עתירה מנהלית על החלטת ועדת הערר לתיכנון ובנייה חיפה מיום 9.4.17, אשר קיבלה רק בחלקה את הערר שהגישו העותרים על החלטת הועדה המקומית לתיכנון ובנייה חיפה (להלן: "הועדה המקומית") לאשר בקשה לחזוק ביניין מגורים קיים בן 4 יחידות ותוספת חמש יחידות יח"ד בשתיים וחצי קומות ברח' פינסקר 20 חיפה (להלן: "ביניין המשיבים" או "המבנה"), תוך ניצול תמריצי החיזוק של תמ"א 38, אשר הוגשה ע"י המשיבים 3-6 (להלן: "מבקשי ההיתר").

...

הבקשה להיתר פורסמה בהתאם להוראות תמ"א 38 וסעיף 149 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה- 1945 (להלן: "חוק התכנון והבנייה). בעקבות הפרסום הגישו העותרים התנגדויות לבקשה ואף נערכה ביום 8.5.16 ועדה לשמיעת מתנגדים שותפים לנכס, במסגרתה נשמעו טענות הצדדים, לרבות העותרים ואדריכלית מטעמם. בין היתר העלו העותרים טענות לעניין פגיעה נופית, הצללה וחסימת אוויר וירידת ערך. בנוסף העלו טענות לפיהן דין הבקשה להידחות מקום בו הוראות תמ"א 38 כלל אינן מאפשרות את הבנייה המבוקשת.

החלת כלל האמור על ענייננו מעלה כי דינה של העתירה להידחות בכל הנוגע גם לסוגיה זאת.

סוף דבר, מקובלת עליי כאמור פרשנות המשיבה 1, כפי שהובאה במסגרת גוף פסק דין זה ואני מאמצה במלואה.

לאור כל האמור לעיל, דינה של העתירה להידחות.

בפסק הדין דחה בית המשפט עתירה מנהלית שהגישה המערערת נגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה מחוז תל-אביב (להלן: ועדת הערר) מיום 20.8.2020 אשר ביטלה את החלטת הועדה המקומית לתיכנון ובניה בת-ים (להלן: הועדה המקומית) מיום 13.3.2019, בה אושרה בקשת המערערת לקבלת היתר הריסה והקמת ביניין חדש מכוח תכנית המתאר הארצית לחזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה – תמ"א 38 (להלן: תמ"א 38).

זאת, שכן על-פי הוראות תמ"א 38, בבואה לאשר בקשה למתן היתר נידרשת הועדה המקומית לבחון האם המסמכים שהוצגו בפניה מעידים כי מתקיימות הדרישות הקבועות בתקן 413, וכן היא רשאית לקבוע תוספות הנוגעות לחזוק המבנה.

...

עם זאת, לאור התוצאה אליה הגעתי – לפיה כאמור אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר מטעמים אחרים – אין צורך להידרש במקרה דנן לסוגיה מורכבת זו. על אף שלדעתי לא מן הנמנע כי יש ממש בטענות המערערת לעניין הפרשנות הנכונה ביחס למועד הקובע לבחינת תחולתו של גיליון 5, אני סבורה כי אין הצדקה להתערב בהחלטת ועדת הערר.

אשר על כן, משהחלטת ועדת הערר במקרה דנן סומכת עצמה גם על נימוק תכנוני המסור לשיקול דעתה המקצועי הרחב, ומשנימוק זה איננו משולל יסוד – אני סבורה כי לא קמה הצדקה להתערבות בהחלטה.

סוף דבר: אם תישמע דעתי נדחה את הערעור.