ערר יורשי יוסף חקמון על דחיית תביעת חוק הרדיפות

בית משפט השלום בראשון לציון תא"ק 28225-07-16 בלולו נ' דואני ואח' בפני כב' הרשם הבכיר יניב ירמיהו המבקשות 1. רחל דואני 2. רחל דואני בע"מ - נגד - המשיבים 1. ליאורה בלולו 2. עליזה חכמון 3. עיזבון המנוח יוסף גואטה, באמצעות אלמנתו ויורשתו לאה גואטה 4. לאה גואטה 5. ג'וליה זוארץ 6. רחל לביא 7. לינדה בובליל 8. ניצה רוזנר 9. יעקב פריג' 10. טוני פריג' 11. סימו רקח 12. אילדה דבש 13. רחל תשובה 14. מאיר מימון 15. דוד נחיאיסי החלטה

(ב) פחת שכר הטירחה שמטפל בתביעה רשאי לגבות, בשל הוראות חוק זה, וביום פירסומו של חוק זה תלויה ועומדת בקשה לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל לבצוע תביעה על סכום קצוב שעניינה תשלום שכר הטירחה, יודיע המטפל בתביעה ללישכת ההוצאה לפועל על הקטנת קרן החוב בהתאם לסכומי שכר הטירחה המירביים שנקבעו לפי סעיף22א(ב) לחוק העקרי או סעיף 10(ב)(4) לחוק התביעות, כנוסחם בסעיפים 2 ו- 4 לחוק זה, לפי העניין; נגבה שכר טירחה לפני יום פירסומו של חוק זה העולה על סכומי שכר הטירחה המירביים כאמור, יחולו על עודף שכר הטירחה הוראות סעיף קטן (א) ולא יחולו הוראות סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל.

בשל תחולתו הרטרואקטיבית של תיקון 20, התיר המחוקק למטפל בתביעות להשיב 25% מההפרש שבין הסכום ששולם בפועל לבין סכום הגביה המותר בתיקון, תוך 60 יום מפניית השורד, ובילבד שהפניה בוצעה בכתב תוך שנה לאחר התיקון (תיקון 21 לחוק נכי רדיפות הנאצים האריך את מועד הפנייה לשנתיים, עתירה שהוגשה כנגד התיקון נדחתה - ר' בג"ץ 4231/16 עו"ד דוד ידיד ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' [פורסם בנבו, ניתן ביום 15/6/2017]).

מידת ההסתמכות בשלב זה לא הייתה רבה, לפחות בכל הנוגע להוצאות הכספיות שהוצאו על ידי המבקשות, משמרבית התביעות נדחו על ידי המשרד לשקום נכים שבמשרד האוצר.

אין, ולא ניתן לקבוע, כי אילמלא ההחלטה המנהלית כל אחד ואחד ממגישי הערר היה יכול להוכיח טענותיו, והגיון הדברים הנו הפוך דוקא, שהרי לו היו הדברים חד משמעיים לא היו מרבית השורדים מוותרים על חלק ניכר מקצבתם (כזכור, שורד אשר ביקש להנות מההחלטה המנהלית נאלץ לותר על קבלת הקצבה רטרואקטיבית ממועד הגשת התביעה ולהסתפק בקבלת הקצבה החל מחודש אפריל 2010 בלבד).

סיכומו של דבר, למעט ביחס למשיב 3 אשר יורשיו יצרפו תעודת פטירה, בקשת הרשות להיתגונן נדחית ביחס ל- 25% מעודף שכר הטירחה כהגדרתו בחוק, כאשר הסכום נושא ריבית והצמדה מיום דרישת כל שורד ושורד, או מועד הגשת התביעה – לפי המוקדם מבין המועדים.

...

דין הטענה להידחות.

לפיכך, ככל שאכן הובאה דרישה מטעמו עובר למועד פטירתו, יהיו זכאים יורשיו להשבה כמפורט ביתר ההחלטה, וככל שלא – אין מנוס אלא קביעה כי יורשיו לא יהיו זכאי עוד להשבת כספים.

סיכומו של דבר, למעט ביחס למשיב 3 אשר יורשיו יצרפו תעודת פטירה, בקשת הרשות להתגונן נדחית ביחס ל- 25% מעודף שכר הטרחה כהגדרתו בחוק, כאשר הסכום נושא ריבית והצמדה מיום דרישת כל שורד ושורד, או מועד הגשת התביעה – לפי המוקדם מבין המועדים.

בית משפט השלום בראשון לציון תא"מ 28225-07-16 בלולו ואח' נ' דואני ואח' לפני כבוד הרשם הבכיר יניב ירמיהו התובעים 1. ליאורה בלולו 2. עליזה חכמון 3. עיזבון המנוח יוסף גואטה, באמצעות אלמנו ויורשתו הגב' לאה גואטה 4. לאה גואטה 5. ג'וליה זוארץ 6. רחל לביא 7. לינדה בובליל 8. ניצה רוזנר 9. יעקב פריג' 10. טוני פריג' 11. סימו רחק 12. אילדה דבש 13. רחל תשובה 14. מאיר מימון 15. דוד נחאיסי הנתבעות 1. רחל דואני 2. רחל דואני בע"מ פסק דין

(4) יורש של מי ששילם עודף שכר טירחה רשאי לנקוט הליכים לפי סעיף קטן זה, ובילבד שהמוריש הגיש בקשה להחזרת עודף שכר הטירחה לפי פסקה (2) טרם פטירתו.

(ב) פחת שכר הטירחה שמטפל בתביעה רשאי לגבות, בשל הוראות חוק זה, וביום פירסומו של חוק זה תלויה ועומדת בקשה לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל לבצוע תביעה על סכום קצוב שעניינה תשלום שכר הטירחה, יודיע המטפל בתביעה ללישכת ההוצאה לפועל על הקטנת קרן החוב בהתאם לסכומי שכר הטירחה המירביים שנקבעו לפי סעיף22א(ב) לחוק העקרי או סעיף 10(ב)(4) לחוק התביעות, כנוסחם בסעיפים 2 ו- 4 לחוק זה, לפי העניין; נגבה שכר טירחה לפני יום פירסומו של חוק זה העולה על סכומי שכר הטירחה המירביים כאמור, יחולו על עודף שכר הטירחה הוראות סעיף קטן (א) ולא יחולו הוראות סעיף 20 לחוק ההוצאה לפועל.

בשל תחולתו הרטרואקטיבית של תיקון 20, התיר המחוקק למטפל בתביעות להשיב 25% מההפרש שבין הסכום ששולם בפועל לבין סכום הגביה המותר בתיקון, תוך 60 יום מפניית השורד, ובילבד שהפניה בוצעה בכתב תוך שנה לאחר התיקון (תיקון 21 לחוק נכי רדיפות הנאצים האריך את מועד הפנייה לשנתיים, עתירה שהוגשה כנגד התיקון נדחתה - ר' בג"ץ 4231/16 עו"ד דוד ידיד ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' (15.6.2017).

מידת ההסתמכות בשלב זה לא הייתה רבה, לפחות בכל הנוגע להוצאות הכספיות שהוצאו על ידי הנתבעות, משמרבית התביעות נדחו על ידי המשרד לשקום נכים שבמשרד האוצר.

אין, ולא ניתן לקבוע, כי אילמלא ההחלטה המנהלית כל אחד ואחד ממגישי הערר היה יכול להוכיח טענותיו, והגיון הדברים הפוך דוקא, שהרי לו היו הדברים חד משמעיים לא היו מרבית השורדים מוותרים על חלק ניכר מקצבתם (כזכור, שורד אשר ביקש להנות מההחלטה המנהלית נאלץ לותר על קבלת הקצבה רטרואקטיבית ממועד הגשת התביעה ולהסתפק בקבלת הקצבה החל מחודש אפריל 2010 בלבד).

...

למעלה מכך, סבורני כי טענה זו אינה עומדת בדרישת תום הלב.

אף דין טענה זו להידחות, משני טעמים עיקריים.

סיכומו של דבר, לטעמי בשלב הרשות להתגונן זכאים התובעים לשיעור השבה של 25% וככל שיעמדו על יתר התביעה שיעור ההשבה הסופי יעמוד על 40% מהפרש שכר הטרחה, כאשר הסכום נושא ריבית והצמדה מיום דרישת כל שורד ושורד, או מועד הגשת התביעה – לפי המוקדם מבין המועדים.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ו"ע 13832-05-11 יוסף דאבוש נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר ו"ע 20874-02-10 יצחק גניש נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה ו"ע 24255-09-10 אידה גניש נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה תיק חצוני: וועדת עררים ת-א לפי חוק נכי רדיפות הנאצים בפני כבוד השופטת בדימוס רחל גרינברג – יו"ר פרופ' יוסף זהבי - חבר עו"ד ציפורת בלאושטיין - חברה עוררים יוסף דאבוש ז"ל יצחק גניש ז"ל אידה גינש ז"ל המשיבה הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר פסק דין

בשלושת המקרים העוררים נפטרו לאחר הגשת עררים על החלטות המשיבה לדחות תביעותיהם לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן החוק) אך בטרם היתקיים בהם דיון בועדת העררים והליך הערר נוהל ע"י העיזבון.

בעיניין חקמון קיבלנו טענת העיזבון כי המקרה שם נופל לגדר חריג הטעות ונימסר לנו כי בכוונת המשיבה לערער על פסה"ד. בשאלת החריגים נאמרו בעיניין זנזורי ע"י כבוד השופט דנציגר הדברים הבאים: "אפשר להעלות...שני חריגים לכלל האמור, אשר אפשר ומצדיקים כי לאחר פטירת הניצול תוכר זכותו לתגמולים כאילו התגבשה עובר למותו. ראשית, כאשר דחיית תביעתו המקורית של הניצול נבעה מטעות של המשיבה, ומלכתחילה היה מקום להכיר בזכותו לתגמולים כבר במועד הגשת התביעה. במקרה זה קבלת הערר משמעה כי הניצול מקבל בסופם של דברים את שהגיע לו בדין אם היה מוגש הערר במועד. שנית, כאשר במועד פטירת הניצול היה קיים הליך תלוי ועומד שטרם הוכרע..." (פיסקה 33 לפסה"ד).

באותו עניין נדוני בפני כב' השופט הנדל ארבע בקשות למתן רשות ערעור בשאלה האם יורשי ניצול שהלך לעולמו רשאים להגיש ערעור לאחר מותו על דחיית ערר שהגיש לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

...

בשלושת העררים שבכותרת מתעוררות שאלות משפטיות ועובדתיות דומות ועל כן החלטנו לדון בהם במאוחד בהתאם לסמכותנו על פי תקנה 16 לתקנות בתי דין מנהליים (סדרי דין) תשנ"ב- 1992.

לא ראינו לנכון להיעתר לבקשות אלה מאחר ואיננו סבורים שבמקרים נשוא דיוננו מתעוררות שאלות עקרוניות, מה גם שהמשיבה הצהירה כי בכוונתה לערער על פסה"ד של הוועדה בעניין חכמון ונכון בעיננו שביהמ"ש המחוזי יפסוק בשאלות העקרוניות בסוגיה זו. דיון: בשלושת המקרים מדובר בעוררים יוצאי לוב אשר הגישו תביעותיהם למשיבה לפני שנים ונדחו.

אנו מייחסים לנתון זה משקל מכריע, מה גם שהתובעים לא נחקרו כלל על גרסתם, ועל כן באנו למסקנה כי בנסיבות אלה אין מקום להתערב בהחלטות המשיבה לדחות את התביעות.

בפי המשיבה טענות נוספות באשר ליישום החריגים שאת עיקרן העלתה בבקשתה להשלמת טיעוניה בעררים דנן, אך לאור התוצאה אליה הגענו לא ראינו צורך לדון בהן במסגרת זו. לאור האמור לעיל אנו דוחים את שלושת העררים.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ו"ע 30573-04-10 חקמון(המנוח) נ' משרד האוצר/הלישכה לשקום נכים תיק חצוני: וועדת עררים ת-א לפי חוק נכי רדיפות הנאצים בפני כבוד השופטת בדימוס רחל גרינברג – יו"ר פרופ' יוסף זהבי - חבר עו,ד יהודית ארבל - חברה העורר עיזבון יוסף חקמון (המנוח) המשיבה הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר/הלישכה לשקום נכים פסק דין

המנוח הגיש תביעה בשנת 2002 לקבלת תגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות) וב- 2003 המשיבה דחתה תביעתו.

בטענתה כי היורשים אינם זכאים לפתוח בהליך של ערר על החלטת המשיבה לאחר מות התובע, הסתמכה המשיבה על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת-א- רע"א 7767-08-11 הרשות המוסמכת נ' עיזבון המנוחה זנזורי ואח', שעניינו ערעור של המשיבה על החלטת וועדת העררים לאפשר ליורשים של תובעים יוצאי לוב, שתביעותיהם נדחו ואשר עד למועד פטירתם לא ערערו על ההחלטה הדוחה תביעותיהם, להגיש עררים לאחר פטירת התובעים.

בעיניין מכלוף יולנדה נדוני בפני כב' השופט הנדל ארבע בקשות למתן רשות ערעור בשאלה האם יכולים יורשי מנוח להגיש לאחר מותו ערעור על דחיית ערר שהגיש לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

...

יחד עם זאת אפשרות תחולת החריג לא נפסלה על הסף ובכל המקרים בהם עלתה הטענה יישום החריג נבחן לגופו, ואף אנו רואים עצמנו מחויבים לנהוג כך. במקרה שבפנינו מדובר בטעות ברורה ויסודית, קרי, הסקת מסקנה שגויה על פניה מהראיות החד משמעיות שהונחו בפני המשיבה.

הפסיקה אותה פרטנו אינה מבחינה בין טעות משפטית לטעות עובדתית, ועל כן במקרה מיוחד ומובהק זה מבחינת טעות המשיבה שהובילה להחלטה שגויה שמנעה מהמנוח קבלת תגמולים, החלטנו לקבל את הערר.

התוצאה היא כי על המשיבה לשלם ליורשים את התגמולים שהגיעו לתובע המנוח מיום הגשת התביעה ועד לפטירתו.