ערר המדינה על שחרור בערובה בעבירת סחר בסם מסוכן

בית המשפט המחוזי בירושלים לפני כבוד השופט אהרן פרקש, נשיא עמ"ת 30302-11-18 מדינת ישראל נ' טגניה(עציר) העוררת מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד עינת מי-רז מיחידת התביעות של משטרת ישראל מחוז ירושלים נ ג ד המשיב יגאל טגניה (עציר) ע"י ב"כ עו"ד אלון קריטי החלטה

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה למעצרו עד תום ההליכים של המשיב, בה נאמר, כי המשיב הואשם בשישה אישומים בגין עבירות של סחר בסם מסוכן מסוג קאנבוס, וכן אישום נוסף בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

לאחר ששמע את טענות הצדדים ושמע את הוריו של המשיב, אשר נאמר כי הם חווים באופן קשה את המעצר שהפתיע אותם עד מאוד, התרשם בית המשפט "משני אנשים רציניים המבינים מה עומד על הפרק, והמגנים את המעשים. הם גם מוכנים להקריב קורבן ממשי על מנת שהמשיב ישוחרר תחת פיקוחם ולא יוותר במעצר והתרשמתי מהיותם בעלי סמכות ובעלי ערכים". בית המשפט ציין, כי בעבירות סמים ובעבירות של סחר, הכלל הוא מעצר עד תום ההליכים, ואולם החריג הוא שיחרור לאחר קבלת תסקיר, והחריג לכך הוא שיחרור לפני קבלת תסקיר.

דיון והכרעה בסעיף 21(ב) לחוק המעצרים נאמר, כי בבוא בית המשפט ליתן צו מעצר עד תם ההליכים עליו לבחון האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, האם קמה עילת מעצר, והאם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שיחרור בערובה ותנאי שיחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה.

אין חולק גם, כי בסמכותו של בית המשפט, להורות על שיחרור לחלופת מעצר, בדמות מעצר בית, לאחר שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהמפקחים המוצעים.

...

על יסוד כל האמור לעיל, הערר מתקבל, ואני מורה על הארכת מעצרו של המשיב עד למתן החלטה אחרת.

אכן, גם מקום שביחס לנאשם רגיל לא היה בית המשפט מהסס להורות על שיחרור בערובה בתנאים מגבילים, הרי שביחס למבוקש בהליכי הסגרה לא יראה להסתפק בפחות ממעצר ממש.

בכל הנוגע לעבירות הסמים, הכלל הוא, כי ברגיל, עניינם של אלה הוא מעצר עד לתום ההליכים, כפי שנקבע בבש"פ 5852/01 שי רואה נ' מדינת ישראל (9.8.2001): "... עמדתו של בית משפט זה ברורה היא, ולפיה הסיכון הנובע מעבירות הסמים וממבצעיהם מחייב בדרך כלל מעצרם עד תום ההליכים. לא ראיתי כי נתקיימו בעיניינו של העורר נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מהמדיניות אשר התוה בית משפט זה בשורה ארוכה של פסקי דין ביחס למעצר בעבירות של החזקת סם בכמויות גדולות שלא לצריכה עצמית ובעבירות סחר בסמים, בהן רק בנסיבות מיוחדות ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שיחרור בערובה... נידרשות נסיבות אישיות יוצאות דופן על מנת לבסס קיומה של חלופה למעצר כדי להבטיח מפני הסיכון הנשקף מהעוסקים בהחזקה ובסחר של סמים מסוכנים מן הסוג והכמות שהיו בחזקת העורר ...". ראו גם: בש"פ 5438/08 מדינת ישראל נ' עמיר אבו ימן (20.6.2008); בש"פ 280/05 סמי שטרית נ' מדינת ישראל (31.1.2005), והאסמכתאות שם).

...

העובדה כי המשיב רשאי להגיש בקשה בקרוב לשחרור מוקדם, וגם רצונו לשלוח בקשה לחנינה למלך הולנד, כטענתו, אין בהם משום נימוק שלא להיעתר לבקשה שלפניי.

ער אני גם לטענת ב"כ המשיב, כי העברתו של המשיב ממעמד של "אסיר" למעמד של "עציר" בעקבות החלטה זו, יקשה עליו, אולם אין בכך משום להימנע מלהגיע למסקנה כי דינו של המשיב למעצר עד למתן החלטה בעתירה שהוגשה להכריז עליו כבר-הסגרה, מחשש להימלטות.

העולה מהאמור הוא, כי אני מורה על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה בעתירה להכריז עליו כבר-הסגרה.

מכאן ערר המדינה שבפניי, כאשר המדינה יוצאת כנגד קביעותיו של בית המשפט בדבר העדרן של ראיות לכאורה בעבירות של סחר הסמים המיוחסות למשיב, וכן כנגד עצם שיחרורו לחלופת מעצר, בשים לב אף לעולה מתסקיר שירות המבחן.

בית המשפט קמא היתייחס לעניין זה, אך סבר, שבשים לב לקשיים הראייתיים, חולשת הראיות, פעולות ההדחה של הסוכן, עברו הפלילי שאינו מכביד וקיומם של ערבים טובים ותומכים, יש מקום להורות על שיחרורו בערובה.

כאשר עסקינן בעבירות של סחר בסמים, ההלכה הידועה היא, כי עבירות אלה דרך כלל מחייבות מעצר מאחורי סורג ובריח בשל המסוכנות העולה מהן, אלא אם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטייה ממדיניות זו, כאשר החריגים המועטים מוגבלים למצבים של מעידה בודדת, שלא כפי שבעניינינו.

...

נתתי דעתי אף לעובדה, שהמשיב היה משוחרר במהלך סוף השבוע, וזאת לאור החלטתי ביום ו', בה לא מצאתי לקיים דיון בהיעדרו או להורות על מעצרו לצורך הדיון, משהמשיב שהה כבר במעצר שלא כדין בנסיבות שפורטו בהחלטתי לעיל.

אשר על כן, הערר מתקבל, והנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

<#4#> החלטה לאור האמור, מעכבת ביצוע החלטתי עד השעה 21:00, בה יתייצב המשיב בכלא שקמה, בו היה עצור קודם לכן.

(1) לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שיחרור בערובה ותנאי שיחרור, שפגיעתם בחרותו של הנאשם, פחותה".

המלצת שירות המבחן בתסקיר המעצר הנה בגדר המלצה בלבד, ואין ביהמ"ש כבול אליה (ר' בש"פ 9189/09 שלום ימיני נ' מדינת ישראל , בש"פ 431/11 מדינת ישראל נ' יחיא מוסטפא) , הדברים שנאמרו על ידי כב' השופטת ארבל בבש"פ 5309/05 דוד צמח נ' מדינת ישראל : " [...] השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו והשיקולים והאינטרסים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו לא בהכרח זהים וחופפים הם." וכן דבריה של כב' השופטת מ' נאור בבש"פ 3232/09 - אהרן בוטרשוילי נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(2), 2211(22/04/2009) : "אכן שירות המבחן המליץ את שהמליץ בעיניינו של העורר, אךההמלצה, כשמה כן היא, אינה אלא המלצה ובית המשפט אינו חייב לקבלה. כמו בית המשפט המחוזי איני סבורה שנכון היה לשקול את השלכות המעצר או השיחרור על גזר הדין, אך שאר נימוקי בית המשפט השלום מקובלים עלי. כפי שציין השופט אזולאי עבירות של סחר בסמים יכולות להתבצע בצורות שונות גם במסגרת פקוח ומעצר בית, וזה הגיונה של הגישה לפיה רק במקרים נדירים ישוחררו נאשמים בעבירות סמים." (ההדגשה אינה במקור – נ.מ.ל) ההלכה הנוהגת בעינייני מעצר בעבירות הפצת הסם : על המסוכנות הרבה הנשקפת מעבירות הפצת הסם והאפשרות כי עברייני הסם ימשיכו להפיץ הסם גם בעת שהותם במעצר בית מלא ובפיקוח אלקטרוני נקבע לא אחת על ידי בית המשפט העליון : "מסוכנות זו נלמדת ממאפייניהן של עבירות אלה ובכללם הנזק הרב לחברה הטמון בנגע הסמים, הפיתוי לעסוק בעבירות אלה נוכח השכר הרב בצדן, והעובדה כי מדובר בעבירות שלצורך ביצוען לא נידרשת בהכרח יציאה מהבית... מאפיין משמעותי נוסף נוגע לעובדה שפעמים רבות מעורבים בעבירות אלה גם אנשים הנורמטיביים נעדרי עבר פלילי... ויתכן שאף מן העובדה כי הפעולות הנדרשות מחלק מהמעורבים נראות שוליות עבור המבצעים אותן, כגון העברת חפץ ממקום למקום, כך שגם אנשים נורמאטיביים מוכנים לבצען מבלי לחשוב על השלכות מעשיהם עד תום." [בש"פ 2746/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2011)].

...

אין בידי לאמץ טענת ב"כ המשיב כי בעצם העובדה שהמשיב כופר במיוחס לו והימצאות 48 עדים ברשימת עדי התביעה מחייבת המסקנה כי ההליכים בתיק זה ימשכו זמן רב, אולי אף מעבר לתשעת החודשים וכי הדבר מצדיק שחרורו של המשיב בחלופה.

אוסיף עוד כי אימוץ הטענה עלול אף להביא לתוצאה בלתי רצוייה לפיה עבריינים המפיצים סם מסוכן באופן שיטתי ועל פני תקופה ישתחררו דווקא מכיוון שחומר הראיות שנאסף כנגדן הינו רב. למעלה מכך ולאחר שקבעתי כי לא ניתן לתת אמון במשיב באם ישוחרר אציין כי לא התרשמתי שהמפקחים המוצעים עשויים לאיין המסוכנות הרבתית הנשקפת מהמשיב לאור כל האמור לעיל.

לאור האמור לעיל אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של יצוא, יבוא, מסחר, הספקה סמים מסוכנים.

מנגד טענה ב"כ המשיבה כי בהסתמך על העבירות שיוחסו לעורר המדינה מיתנגדת להצעת הסנגורית.

יחד עם זאת, בנסיבות העניין ולאור המצאותו של בית חלופי צמוד שבו יוכל הקטין לשהות בחלק מן היום, (עפ"י הוראות אמו ועפ"י שיקול דעתה - ובכך יתאפשר להפחית הנזק שעלול להגרם מנוכחות צמודה של קטין בבית בו מצוי משוחרר בערובה) לא מצאתי לנכון לקבוע שהימצאותו של הקטין בחלופת המעצר ביחד עם העורר תימנע שיחרורו של העורר לחלופת המעצר.

בנסיבות האמורות, לאור האמור בתסקיר שירות המבחן , ומאחר והתסקיר המליץ על שיחרורו של העורר לחלופת מעצר, במסגרתה יעבור הליך טפולי שיחייב הרתמות להליך, תוך חיוב במתן בדיקות שתן , שילוב בקבוצה טיפולית לעצורי בית, וככל הנראה גם שילוב בטיפול ביחידה לנפגעי סמים, מצאתי לנכון שלא לדחות המלצות שרות המבחן ולאפשר שיחרור המשיב לחלופה המוצעת.

...

אני מקבל בעניין זה את דברי בימ"ש קמא בעניין, שקבע שלא ניתן לדון את בנה של החמות להגלייה מבית משפחתו על מנת לאפשר שחרורו של העורר.

לאור זאת אני מורה כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר בית בבית חמותו הגב' שעת הודה ת.ז. 023220536 ברחוב שמואל הנביא 15/1 ברמלה, טלפון 0543260154.